אולי יש מתוך 100 אלף איש, אדם שנשאר לבד בחייו.

אינסוף פעם עברה בי המחשבה - "מה היה בחיי הקודמים?"

כאילו נועדתי לחיות פה לבד, לעבור חיים לא קלים ולמות.

אני לא מבינה איך אפשר למצוא נחמה שהכל מסביב נשאר כ"כ אפל.

אני דיי מחשיבה עצמי לאדם שמח, חייכני שרואה (משתדלת) לראות דברים על הצד השמח, 

מתישהו נגמר הכוח ומתחילות השאלות.....

נמאס לי להיות פה לבד.