אתמול קיבלתי את המחשב החדש סוף סוף והיום אני מעלה את הפרק הראשון איך התגעגעתי לזה...
אני אעשה עיצוב חדש אבל בינתיים פרק ראשון וכמו בסיפור הקודם ספוילרים למנויים :]
השם של הסיפור הוא על שם הסינגל החדש של טוקיו הוטל
לפעמים החיים הם לא כ"כ צפויים..
אתה מבין, יום אחד אתה חושב דברים ויום למחרת כל מה שהכרת לא קיים יותר - זה מה שקרה לי.
אין לי כבר על מי לסמוך, רק עלייך כי אם אני אספר את הסיפור שלי למישהו אחר הוא לא יאמין לי אבל איתך זה שונה, כי אני יכולה לספר לך הכל וזה יהיה הסוד של שנינו זה היתרון בכתיבת יומן.
אז בוא נתחיל את הכל מההתחלה:
אני בת 15 וגרה בישראל , ילדה רגילה טוב עד כמה שאפשר לקרוא לזה ילדה רגילה, כי היה בי משהו שונה:
גרתי בעיר שמה שעשו בה אני הייתי עושה ההפך, כולם שמעו מזרחית ואני הייתי שומעת רוק, כל הבנות מרחו לק אדום ואני שחור, כולם נעלו נייק ואני ואנס זה היה די מזר אבל זה מה שייחד אותי ואהבתי את המצב ככה וגם השגתי לעצמי את מה שנקרא חברים , תמיד הייתי במרכזו של המעגל החברתי והסתדרתי עם כולם והם איתי, היו לי חיים נומלים כאלה בלי הרבה ריגושים: ביצפר, שיעורים, חברות וידידים, יציאות והרבה חלומות.
אני זוכרת את היום שבו הכל התחיל זה היה סתם עוד יום רגיל כשה שממש ממש חם בו ולא באלך לצאת החוצה להפסקה והמוות מכריחות אותך לצאת.
ישבתי בשיעוור אני די בטוחה שזה היה שיעור מתמטיקה כי אני אף פעם לא מקשיבה בו לא שאני מקשיבה גם בשיעורים אחרים אבל שיהיה לפתע הרכזת שלנו של שכבת י' נכנסה אלינו לכתה וכרגיל היא באעה עם החליפה השחורה המזעזעת שלה :/
"היום יש מבחנים בספריה, מחפשים כשרונות חדשים במוזיקה" היא אמרה והמשיכה " כל מי שרוצה שעה הבאה שילך לספרייה" היא הסתכלה עלי כי היא לא ממש אהבה אות אבל זה בסדר זה היה הדדי :P
ברגע שהיא יצאה מהכתה חשבתי לעצמי שאני חייבת ללכת למבחנים האלה ולהוכיח את עצמי, אני כל הזמן שרה כמה קשה זה כבר יהיה?
אני פשוט צריכה לשיר שיר שאני אוהבת ומתחברת אליו ואם הם לא יאהבו אותי לפחות אני לא אתייסר על זה שלא עשיתי כלום כדי להגשים את החלום שלי .
מהרגע שהיא יצאה הזמן כאילו נעצר והמחוג של השניות ניראה כאילו הוא זז כמו המחוג של השעות ובזמן הזה חשבתי לעצמי מה אני כבר יכולה לשיר..
לבסוף החלטתי שאני אשיר שיר של אחת הלהקות האהובות עלי ביותר ואם לא האהובה ביותר טוקיו הוטל.
אחרי חשיבה מעמיקה החלטתי לשיר את השיר שגרם לי לאהוב אותם מההתחלה : מונסון.
סוף סוף הגיע הצלצול חשבתי שזה כבר לא יקרה היום , ישר אספתי את הדברים שלי ורצתי לספרייה.
כשהגעתי לשם ראיתי את הספרנית , ניגשתי אליה והיא נתנה לי טופס שהיתי צריכה למלא בו את שמי גילי ומה אני שרה או מנגנת.
מילאתי את הפרטים וניגשתי עם הטופס אל הבוחנים כשהתקרבתי משספיק הייתי בשוק מוחלט!
לא כל יום רואים אתם ועוד מכזה מרחק נגיעה, אתה בוודאי תוהה מי אלה או שלא כי אתה סתם מחברת אבל מי שישבו שם היו....
מקווה שאהבתם ספוילרים למנויים :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
