אז נכון שהפוסט הקודם היה אופטימי משו, ושלא תחשבו- אני יודעת שיהיה טוב- אני עדיין אופטימית! תמיד!

אבל למרות שכולם תמיד מקיפים אותי, ושלא חסרה לי חברה, אני מרגישה עדיין בודדה.

אני לא יכולה להסביר את זה מספיק טוב.

אני מרגישה שכל מי שנמצא סביבי, פשוט מרגיש מחוייבות להיות איתי כרגע, עד שהכל יסתדר לי. אני לא מרגישה שאנשים באמת רוצים להיות איתי.

אני מרגישה הכי במיטבי שזה רק אני והגיטרה. כן, כמה שזה עצוב להגיד.

אני מרגישה שפחות מזייפים עלי דברים, שלא עובדים עלי. כי גיטרה באמת יכולה לעזור לפרוק ולהרגיע.

זה מה שאני אוהבת בכלי הזה. שאתה יכול לנגן בו בכל מצב רוח.

אני מרגישה שאנשים בכלל לא מנסים להבין אותי. שהם חושבים שבגלל שאני תמיד מחייכת- באמת לא קשה לי.

אבל זה לא נכון. אני מחייכת כי זה הטבע שלי.

אבל כן קשה לי. כן כואב לי. אני כן רוצה להתלונן אבל מחזיקה את עצמי.

אני לא סופרמן או משהו. אני בסך הכל עוד בת אדם שחייה חיים.

אני רוצה שקט.

אני רוצה חיבוק ארוךארוךארוך מרונצ'יק, ושלא ישאל שאלות.

פשוט שאני ירגיש שאני באמת חשובה למישהו. שלמישהו באמת אכפת ממני ומה עובר עלי.

כי זה ששואלים אותי אם הכל בסדר, זה מראה על התעניינות מזוייפת.

אני רוצה להיות עם אנשים שבלי לשאול- פשוט רואים שכואב לי, ומחבקים עד שהכל יעבור.

אני הולכת לאכול ארוחת ערב, ולישון. אין לי כוח להתקלח. אני כבר יתקלח מחר בבוקר :\

 תמיד.

-הפוסט נכתב אתמול (26.1) אבל לא העלתי אותו. אין לי כוח לשנות תאריכים, אז תחשבו שהיום יום שלישי >< -

כן.. אז...

היום הייתי בבוקר בביקורת(:

וכרגיל הייתי אופטימית וכרגיל אמרתי "שמע ישראל" לפני שנכנסתי לבית חוליםXD רק שהפעם, לא יודעת, הרגשתי משו.

ישבתי כרגיל עם אמא בארומה ועשינו שיחת נפש, כרגיל.

הכל כרגיל כביכול.

צילום רנטגן, לחכות בתור ובלה בלה.

הוא הכניס אותי וראיתי בצילומים שכבר ממש צמחה עצם, אבל עדיין לאט.

יש שיפור אבל איטי.

והוא בכל זאת אמר "את רוצה שאני יוריד לך עכשיו 3 ברזלים?"

וואו! הייתי בשוק! כ"כ שמחתי!!!

שאלתי אותו מזה אומר "עכשיו"?

והוא אמר לי שיש לי כמה אפשרויות;

1. שהוא יעשה לי את זה ממש ממש עכשיו (בשניייה זו) עם זריקת הרדמה מקומית.

2. שהוא יבדוק עם המרדימים מתי הם יכולים בקרוב לבוא ולהרדים אותי ל-5 דקות ולהוציא לי אותם

3. לא לעשות עם הברזלים כלום. פשוט להשאיר אותם.

כמובן שאופציה 3 לא באה בחשבון!

לא רציתי זריקה XD חחח כמו ילדה קטנהXD

אז שאלתי לגבי השיטה השנייה.

הוא התקשר אליהם והם אמרו שאני צריכה להיות בצום של 6 שעות.

ולא הייתי- בגלל שאכלתי בארומה.

אז הם אמרו שהם יכולים היום ב1 וחצי במקום מחר(:

אז שמחתי כמובן^^

בכל זמן הביניים הזה הלכו לחייט- שיסדר לי איזה מכנסיים שהוא לא עשה ממש טוב, הסתפרתי(: וחזרנו לכמה דקות הבייתה.

רציתי שאמא תסריט את ההוצאה של הברזלים, אבל היא אמרה שהיא מפחדת.

אז הגענו וחיכינו חצי שעה והמרדימות באמת באו.

ונלחצתיXD

ישבתי על המיטה וכולי ממש רעדתיXD חח זה היה מצחיקXD

והאחיות היו ממש ממש חמודות! וואו! הם הצחיקו אותיD:

והיא הזריקה לי את החומר הרדמה לתוך העירוי שהיא שמה לי כמה דקות קודם לכן,

והרגשתי עיקצוצים מעצבנים בפרצוף, ונרדמתי.

נרדמתי ל-5 דקות בדיוק(!) אבל זה היה נראה לי כמו שעתיים לפחות O:

חלמתיXD חחחחחחחחח

חלמתי שחברה מסויימת שלי שונאת אותי והיא עושה עלי חרם בכל הבצפר XD

חחחחחXD אני קרועהXD

כשהתעוררתי האחיות שאלו אותי מה אני רוצה לשתות ואמרתי וודקה ובירהXD

חחחחח אני ממש מממש ממש ממש ממש ממש לא זוכרת את זהXD

הם גם שאלו אותי כשאני הולכת לים, אז לאיזה ים אני הולכת, אז התחלתי לחפור להם על צליחת הכינרת! בלי קשר לכלום! חחחחחXD

אחרי שחזרתי להכרה- אני זוכרת שהיה איזה ילד אחד, בן 15 או 16, ששבר את היד, והוא ממש כעס על האחיות שהוא יהיה עם גבס חודש.

חירפן אותי לשמוע את זה!

אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו שאני הייתי מתה להיות במקומו.

הוא הסתכל עלי ועל הרגל, הבין, ושתק.

(:

אז למרות שהוא אמר שיוציאו לי רק 3 ברזלים- הוא הוציא לי 4!!!!!!!!!!!!!!! איזה חמוד(:

חחח

הוא הוציא לי בתקווה שכשאני יתחיל לדרוך על הרגל- היא תצמח יותר מהר.

נקווה *-*

הנה סרטון שמרוב טמטומי ביקשתי מאמא שלי לצלםXD

חחח אל תצחקו יותר מידי למרות שזה קורעXD היה לי ממש קשה להחזיק את הסוכיה ביד! כל הגוף שלי היה נורא כבד! ><

O: אני לא מצליחה להעלות אותו :( מישו יכול לעזור לי בבקשה?!

עד שתעזרו לי >< תמונות הבדלים(:

איזה אושר!

תישארו אופטימיים!

עזבו אותכם מהפוסט הקודם! כן, עדיין קיימת בי התחושה הזאת. אבל הייתי היום ביםםםםםםםםםםם!

אין אין אין אין אין אין!!!

אין מילים לתאר כמה אני גאה בעצמי שהצלחתי להגיע לים!

עם קביים הייתי בטוחה שאני ייפול בחול. אבל לא!!!

היה כזה מדהים!

היו אנשים נחמדים ששאלו אם אני צריכה עזרה, וכאלה פחות שאמרו בשקט "איזה מסכנה".

הלכתי עם אבא והאחים שלי. הם כולם נכנסו למים, ואני מתחרדנת לי על המגבת, עם חצאית מיני וגופיה, משקפי שמש וכובע, שואפת את הריח של הקרם הגנה משולב עם הריח של הים, קוראת ספר, שומעת מוזיקה, מקבלת מידי פעם אסמס מהחבר.

מסתכלת על העוברים ושבים, שחלק בוהים בי וחלק לא. על הכלבים הרטובים, על הילדים עם הטוסיק המציץ.

אחחחח!

הרגשתי מדהים!

אני לא יכולה בכלל לתאר את זה.

אני הצלחתי להגיע לים!

כל- כך נהנתי!

נרגעתי וניקיתי את הראש.

הרגשתי מושלם!

אחח.. הים הזה.. איך אני אוהבת אותו. איך אני אוהבת את הטבע. איך אני אוהבת לשאוף ולנשוף!

איך אני אוהבת לחיות!

שיהיה לכולם שבוע קסום!

אל תפסיקו לחייך!

♥ ♥ ♥