http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258heCopyright 2026 אחת אופטימית.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11992029<div align="right" dir="rtl">כן כן אני יודעת &gt;&lt; לא נורא... לא היה לי כ"כ מה להגיד... החופש עבר נורא מהר, מתוך כל החודשיים וקצת שהיו לנו, שבועיים הייתי בבית חולים ועוד שבוע וחצי לא יצאתי מהבית, עד שנמאס לי להיות תקועה בבית והכרחתי את ההורים שלי לצאת במוצ"ש אחד לפיצרייהXD למבטים אני כבר רגילה... אבל ילדים עד גיל 4 זה הכי מוזר... יש כאלה שממש מפחדים ונרתעים מזה ויש כאלה שכאילו לא שמים לב שאני על כיסא גלגלים או עם קביים ומתקן ענק על הרגל שלי, הם פשוט מסתכלים על הפנים שלי ומחייכים אלי (: הספקתי גם לצאת לטיילת בהרצליה עם אמא, ול2 סרטים עם חברים... גם מחר אני הולכת לסרט עם חברות (: אני חייבת להגיד, בסינימה שיטי התייחסו אלי מצויין, הייזה קצת בעיה עם הנגישות לכיסא גלגלים אבל בסך הכל המבטים הנחמדים של העובדים, החיוכים והעזרה היו מצויינים. ברב חן בקניון שבעת הכוכים היה על הפנים. הנגישות אומנם הייתה מצויינת, באמת הכי טובה שיכולה להיות, אבל השירות? רעעעע! הלכנו 5 ילדים לסרט, אני ישבתי בכיסא גלגלים, לידי רון, לידו ידיד ולידו עוד 2 חברות. קניתי עם 2 החברות פופקורן גדול, עכשיו רציתי לבקש מהם קרטון נוסף, קטן, שלא ת</div>Sat, 21 Aug 2010 23:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11992029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11992029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11925744<div align="right" dir="rtl">הכותרת אומרת הכל. לא עידכנתי מלא זמן כי הגעתי למסקנה שברגע שאני מעדכנת, או קוראת את מה שכתבתי, זה כבר לא עוזר לי לפרוק, זה מעמיס עלי. אבל הבטחתי עיכון לפני הניתוח. קרו כ"כ הרבה דברים מאז העדכון האחרון. קבעו לי ניתוח, דחו לי אותו, תחרו בסוף תאריך הכי תקוע בעולם!!! אני מפסידה את אליפות הארץ בשחייה (שחברות שלי משתתפות בה), נדפק החופש, רונצ'יק בחו"ל, כמעט כל החברות שלי בכלל בחו"ל. בקיצור- כולם עושים חיים בחופש בלי לשים לב לנועה. אני לא אוהבת להתלונן, אבל תעמידו את עצמכם במצב שלי: שנה שלמה לא יצאתי לחופשות, כולם מסביבי יוצאים פעמיים-שלוש בשנה לחופשות בחו"ל, מתלוננים שהג'ינס שהם קנו בחול גדול עליהם. איך אני אמורה להרגיש? זה מדכאאאאאא אותי. אבל אני גיבורה לא?! (; נגיד ש&gt;&lt; בכל מקרה, עכשיו אישפזו אותי, ומחר אמור להיות הניתוח. אני מקווה שישחררו אותי הבייתה היום ויתנו לי לחזור בערב, כי באמת שאין מה לעשות פה O_O פגשתי היום ילדה שעברה בדיוק את כל חמשת הניתוחים שאני עברתי (סיפרתי לכם עליה, היא בת12 בדיוק היום, והיום מורידים לה את האליזרוב!!! איזה מתנת יומולדת יפה מהרופאים!</div>Tue, 20 Jul 2010 12:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11925744http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11925744http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11798442<div align="right" dir="rtl"> כן, לעניין אני לא מעדכנת כי פשוט אינלי כוח! אני פורקת כשאני צריכה ולא מעבר.. אני פשוט מרגישה שזה כבר יותר מידי... להתסתכל על פוסטים ישנים ולבכות כל פעם מחדש. אין לי כוח. בגדול, הייתי לי ביקורת לפני שבועיים וחצי והכל היה סבבה. אני עם גבס כרגיל. ביום שלישי הקרוב תיהיה עוד ביקורת, שבה יורידו לי את הגבס, יעשו צילום, ונראה מה הלאה. יש שתי אפשרויות; האחת שישימו לי גבס שאני יכולה להוריד ולהתקלח בלעדיו. ולגרד O_O השנייה שיחזירו לי לגבס רגיל לעוד תקופת זמן לא מוגדרת. מה שבטוח- ביומולדת שלי בעוד שבועיים (6.6) אני יהיה עם קביים. וגבס. למרות שתככנו לפני הניתוח הכל שיהיה מושלם- שבבר מצווה של אח שלי אני יוכל להינות, שאני יטוס עם המשפחה שלי לחופשת סקי, שאינ לא יפספס כ"כ הרבה טיולים של הביה"ס, שאני ירקוד ביומולדת שלי! למרות כל החישובים שלנו- נדפקתי. כבר לפני חודשיים דיברתי עם ההורים שלי ורצינו לסגור על מועדון ולחגוג גם את היומולדת וגם את סוף כל הניתוחים- אבל לא. כנראה זה לא הסוף. אני יודעת שזהו, זה נגמר עוד מעט, אבל מתי זה העוד מעט הזה? אני רוצה תאריך מובטח! מבחינתי שיגידו לי 10.10.2015!</div>Fri, 21 May 2010 14:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11798442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11798442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11719677<div align="right" dir="rtl"> כן כן כן!!!! פשוט כמשמעו! לא עדכנתי מלא זמן כי אני חושבת שמיציתי את עניין הפריקות. אם אני צריכה לפרוק זה פעם ב.... כי כרגע, יש לי חבר מדהים שכיף לי לדבר איתו ולספר לו מה עובר עלי. לא אכפת לי אם הוא מקשיב. הוא שומע(: ביום שלישי האחרון הייתי בביקורת. באתי בגישה די פסימית. לא ציפיתי שהוא יגיד לי "וואו! איך העצם צמחה! בואי נוריד לך!" וזה גם בדיוק מה שלא קרה&gt;&lt; הוא אמר שאין ממש שיפור. שכנראה הברזלים סיימו את תפקידם, ואין לי צורך בהם. במילים אחרות- "מחר עוברים לגבס". אתמול, הרדימו אותי, הוציאו לי את הברזלים, והחליפו לי לגבס קל. צהוב O_O חחחח צבעתי אותו בלבן כי זה מביך ללכת עם רגל צהובה לבצפר XD אז מכנסיים רגילים עולים עלי, אין לי כאבים, אנשים לא בוהים בי וחושבים "מסכנה", אז איזו סיבה יש לי לא להיות מאושרת?! אני בעננים! ת'אמת שכשאמרו לי את זה, שמורידים לי, הייתי דיי אדישה.. כאילו שמחה, אבל כזה מנחוסית &gt;&lt; לא יודעת להסביר... בקיצור, נשארתי היום בבית, והלכתי רק כדי לעשות מחבן במ"מO_O ל-2 חברות שלי יש היום יומולדת (מזל טוב!) אז הבאנו להם בלונים ואפיתי עוגות^^ והיום אנחנו ח</div>Thu, 15 Apr 2010 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11719677http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11719677http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11654914<div align="right" dir="rtl">אז ככה: סליחה שלא עדכנתי מהביקורת האחרונה סליחה עדן- שדי ניתקתי קשר סליחה אנשים אם.. אוף... פשוט סליחה! אין לי תירוץ לכלום! אולי בעצם זה תירוץ די טוב... אני רוצה שהכל ייגמר כבר! שבוע שעבר הוצאתי קצת דברים החוצה... בכיתי המון.. חשבתי על דברים נוראיים לעשות, אבל שלטתי בעצמי! הייתי אתמול (16.3- יום המעשים הטובים) בביקורת ודברים טובים- הוא השאיר לפעם אחרת. עשיתי צילום ובצילום פגשתי ילדה בערך בגילי ועברה לפני שבוע גם ניתוח אליזרוב, ודיברנו וסיפרתי לה קצת איך זה... זה נחמד לעזור לאנשים במשהו שלא כל אחד יכול לעזור בו^^ אבל זה אולי הדבר היחיד הטוב שקרה... העצם שלי צמחה. קצת. טיפה. ממש טיפה. בקושי רואים. הרופא אמר שהוא עוד לא ראה צמיחה כזאת איטית. -אני מתחילה לבכות עכשיו- כלום לא עוזר! הכל רק מחמיר! אני לוקחת כל מיני ויטמינים שעוזרים לפעמים, עלי כנראה זה לא משפיעה. אבל אני לוקחת בכל זאת, ליתר ביטחון. אני משתדלת לא לקחת כדורים נגד כאבים חזקים מידי למרות שאני סובלת בלילות, כי זה דופק את המוח. בשנייה שאני מפסיקה עם האנטיביוטיקה הזיהומים חוזרים- אז אני חיה כרגע על אנטיביוטיקה-</div>Wed, 17 Mar 2010 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11654914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11654914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11561127<div align="right" dir="rtl"> אז נכון שהפוסט הקודם היה אופטימי משו, ושלא תחשבו- אני יודעת שיהיה טוב- אני עדיין אופטימית! תמיד! אבל למרות שכולם תמיד מקיפים אותי, ושלא חסרה לי חברה, אני מרגישה עדיין בודדה. אני לא יכולה להסביר את זה מספיק טוב. אני מרגישה שכל מי שנמצא סביבי, פשוט מרגיש מחוייבות להיות איתי כרגע, עד שהכל יסתדר לי. אני לא מרגישה שאנשים באמת רוצים להיות איתי. אני מרגישה הכי במיטבי שזה רק אני והגיטרה. כן, כמה שזה עצוב להגיד. אני מרגישה שפחות מזייפים עלי דברים, שלא עובדים עלי. כי גיטרה באמת יכולה לעזור לפרוק ולהרגיע. זה מה שאני אוהבת בכלי הזה. שאתה יכול לנגן בו בכל מצב רוח. אני מרגישה שאנשים בכלל לא מנסים להבין אותי. שהם חושבים שבגלל שאני תמיד מחייכת- באמת לא קשה לי. אבל זה לא נכון. אני מחייכת כי זה הטבע שלי. אבל כן קשה לי. כן כואב לי. אני כן רוצה להתלונן אבל מחזיקה את עצמי. אני לא סופרמן או משהו. אני בסך הכל עוד בת אדם שחייה חיים. אני רוצה שקט. אני רוצה חיבוק ארוךארוךארוך מרונצ'יק, ושלא ישאל שאלות. פשוט שאני ירגיש שאני באמת חשובה למישהו. שלמישהו באמת אכפת ממני ומה עובר עלי. כי זה ששואלים א</div>Sun, 31 Jan 2010 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11561127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11561127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11551314<div align="right" dir="rtl">-הפוסט נכתב אתמול (26.1) אבל לא העלתי אותו. איןלי כוח לשנות תאריכים, אז תחשבו שהיום יום שלישי &gt;&lt; - כן.. אז... היום הייתי בבוקר בביקורת(: וכרגיל הייתי אופטימית וכרגיל אמרתי "שמע ישראל" לפני שנכנסתי לבית חוליםXD רק שהפעם, לא יודעת, הרגשתי משו. ישבתי כרגיל עם אמא בארומה ועשינו שיחת נפש, כרגיל. הכל כרגיל כביכול. צילום רנטגן, לחכות בתור ובלה בלה. הואהכניס אותי וראיתי בצילומים שכבר ממש צמחה עצם, אבל עדיין לאט. יש שיפור אבל איטי. והוא בכל זאת אמר "את רוצה שאני יוריד לך עכשיו 3 ברזלים?" וואו! הייתי בשוק! כ"כ שמחתי!!! שאלתי אותו מזה אומר "עכשיו"? והוא אמר לי שיש לי כמה אפשרויות; 1. שהוא יעשה לי את זה ממש ממש עכשיו (בשניייה זו) עם זריקת הרדמה מקומית. 2. שהוא יבדוק עם המרדימים מתי הם יכולים בקרוב לבוא ולהרדים אותי ל-5 דקות ולהוציא לי אותם 3. לא לעשות עם הברזלים כלום. פשוט להשאיר אותם. כמובן שאופציה 3 לא באה בחשבון! לא רציתי זריקה XD חחח כמו ילדה קטנהXD אז שאלתי לגבי השיטה השנייה. הוא התקשר אליהם והם אמרו שאני צריכה להיות בצום של 6 שעות. ולא הייתי- בגלל שאכלתי בארומה. </div>Wed, 27 Jan 2010 11:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11551314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11551314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11513472<div align="right" dir="rtl"> עזבו אותכם מהפוסט הקודם! כן, עדיין קיימת בי התחושה הזאת. אבל הייתי היום ביםםםםםםםםםםם! אין אין אין אין אין אין!!! אין מילים לתאר כמה אני גאה בעצמי שהצלחתי להגיע לים! עם קביים הייתי בטוחה שאני ייפול בחול. אבל לא!!! היה כזה מדהים! היו אנשים נחמדים ששאלו אם אני צריכה עזרה, וכאלה פחות שאמרו בשקט "איזה מסכנה". הלכתי עם אבא והאחים שלי. הם כולם נכנסו למים, ואני מתחרדנת לי על המגבת,עם חצאית מיני וגופיה, משקפי שמש וכובע, שואפת את הריח של הקרם הגנה משולב עם הריח של הים, קוראת ספר, שומעת מוזיקה,מקבלת מידי פעם אסמס מהחבר. מסתכלת על העוברים ושבים, שחלק בוהים בי וחלק לא. על הכלבים הרטובים, על הילדים עם הטוסיק המציץ. אחחחח! הרגשתי מדהים! אני לא יכולה בכלל לתאר את זה. אני הצלחתי להגיע לים! כל- כך נהנתי! נרגעתי וניקיתי את הראש. הרגשתי מושלם! אחח.. הים הזה.. איך אני אוהבת אותו. איך אני אוהבת את הטבע. איך אני אוהבת לשאוף ולנשוף! איך אני אוהבת לחיות! שיהיה לכולם שבוע קסום! אל תפסיקו לחייך! &#9829; &#9829; &#9829; </div>Sat, 09 Jan 2010 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11513472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11513472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11500103<div align="right" dir="rtl">היי אנשים נחמדים D: אוקי... אני יתחיל ממשהו שדיי מטריד אותי בתקופה האחרונה. לפני שעברתי את הניתוח ממש לא חשבתי על זה. ואם הייתי יודעת שככה זה יהיה- אני אומרת ברצינות- לא בטוח שהייתי מסכימה לעבור אותו (אחרי הכל, זה לא היה ניתוח חובה). אני הייתי ילדה ממש עסוקה לפני הניתוח. איחוד חקלאי כל יום, אימוני שחייה פעמיים-שלוש בשבוע, חדר כושר, אירובי, גיטרה, שיעורים פרטיים באנגלית.. מה לא?! ואני לא מאשימה אף אחד שגם החברות שלי כאלה! כי אחרי הכל- חברים אתה בוחר, וכן, אני בחרתי את החברים שלי שאני כ"כ אוהבתD: אבל לא חשבתי שזה יהיה ככה. עכשיו רק את האמת: אני פשוט מרגישה בודדה. עוזרים לי בכל מקום שאני הולכת אליו! אבל אני לא מרגישה שזה בא ממקום של רצון, אלה של "מחוייבות". וגם אחרי הצהרים, אני נפגשת רק פעם בשבוע עם חברה, ואין לי מה לעשות בשאר הימים של השבוע חוץ מלחרוש על מתמטיקה! כאילו אני נערה מתבגרת! נערות מתבגרות נפגשות עם חברות שלהן אחרי הצהריים! בגלל שהחברות שלי כאלה עסוקות, ושאני מאוד מוגבלת עכשיו- אני פשוט מוצאת את עצמי במצבים שאני מרגישה שאני לא יכולה לדבר עם אף אחד! כולם פשוט שכחו</div>Sat, 02 Jan 2010 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11500103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11500103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11462360<div align="right" dir="rtl"> הלו פיפול D: איך עוברת לכם חופשת חנוכה? לי מהר מידי, תודה שהתעניינתם D: יש לי מלא שיעורים במתמטיקה שאין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל &gt;&lt; מבאס XD יש ביקוש לעלות את כל האביזרים של האליזרוב שלי- לראות איך אני מסתדרת (: הנה לכם: (הסברים על התמונות) <IMG style="WIDTH: 281px; HEIGHT: 418px" alt="הנה הקטע, בצד אחד זה רגיל, בצד השני זה ממש רחב" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/58</div>Thu, 17 Dec 2009 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת אופטימית.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604258&blogcode=11462360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604258&blog=11462360