היי אנשים נחמדים D:

אוקי... אני יתחיל ממשהו שדיי מטריד אותי בתקופה האחרונה.

לפני שעברתי את הניתוח ממש לא חשבתי על זה. ואם הייתי יודעת שככה זה יהיה- אני אומרת ברצינות- לא בטוח שהייתי מסכימה לעבור אותו (אחרי הכל, זה לא היה ניתוח חובה).

אני הייתי ילדה ממש עסוקה לפני הניתוח.

איחוד חקלאי כל יום, אימוני שחייה פעמיים-שלוש בשבוע, חדר כושר, אירובי, גיטרה, שיעורים פרטיים באנגלית.. מה לא?!

ואני לא מאשימה אף אחד שגם החברות שלי כאלה! כי אחרי הכל- חברים אתה בוחר, וכן, אני בחרתי את החברים שלי שאני כ"כ אוהבתD:

אבל לא חשבתי שזה יהיה ככה.

עכשיו רק את האמת: אני פשוט מרגישה בודדה.

עוזרים לי בכל מקום שאני הולכת אליו!

אבל אני לא מרגישה שזה בא ממקום של רצון, אלה של "מחוייבות".

וגם אחרי הצהרים, אני נפגשת רק פעם בשבוע עם חברה, ואין לי מה לעשות בשאר הימים של השבוע חוץ מלחרוש על מתמטיקה!

כאילו

אני נערה מתבגרת!

נערות מתבגרות נפגשות עם חברות שלהן אחרי הצהריים!

בגלל שהחברות שלי כאלה עסוקות, ושאני מאוד מוגבלת עכשיו- אני פשוט מוצאת את עצמי במצבים שאני מרגישה שאני לא יכולה לדבר עם אף אחד!

כולם פשוט שכחו שאני בן אדם. ושבן אדם צריך חברה. בטח שבתקופה קשה.

טוב זהו, פרקתי את הרוב.

הביקורת-

הייתה חרא.

אין לי כוח לפרט יותר מידי אז בקצרה:

באתי כרגיל עם אופטימיות, הרבה חיוכים ומצב רוח טוב.

יצאתי משם אופטימית, אבל מדוכאת.

הוא אמר לי שהעצם נורא איטית! הרבה הרבה הרבה יותר מהרגיל ושבמקום עוד שבועיים- מורידים לי את זה רק בעוד חודשיים מינימום!

ז"א שבפורים אני יהיה עם גבס, בבר מצווה של אח שלי עדיין עם הברזלים ושחופשת הסקי- מבוטלת מבחינתי.

בקיצור- אחלה של שבוע אחרון ל2009!

2010 התחיל עם החבר המדהים שלי, ככה שאני בטוחה שזו תיהיה שנה מוצלחת.

עדן- אני נורא מצטערת. משהו עבר עלי. ועדיין עובר. אני מקווה לצאת מזה בקרוב ולדבר איתך בצורה אופטימית יותר D:

שיא- כנ"ל. אני רוצה לשמוע מה קורה עם הניתוח הזה ><

רון- אני לא צריכה לכתוב מה XD

אנשים?!

שנת אהבה ובריאות שתיהיה לכם!

תמיד תהיו אופטימיים- גם כשקשה (: