כולם יושבים מחכים שיכנס כבר המט"ת הזה ויגאל את כולנו מהשיחה הכ"כ חסרת משמעות הזאת שמתנהלת כל יום חמישי בדיוק לפני היציאה הבייתה...
ואז אני רואה אותו בזיוית העיניין וכרגיל חייבת לתת הערה כזאת או אחרת... אז אני מתחילה ...
" רוצה שהוא יבוא לשבת במקומי ...? "
היא מסתכלת עלי ורואים שהיא לא ציפתה לזה ...
" ממש לא...."
ואני שחייבת למשוך עוד קצת את החבל...
"עזבי זה בסדר אני אקום ... "
ואז אני משחקת אותה קמה ורואה איך החיוך שלה נעלם ואז אני מתיישבת ואומרת שאני צוחקת ...
ואז היא מסתכלת עלי במבט שלשם שינוי אני רואה בו לא יותר ממלא אהבה ... ואז היא זורקת עלי כמו פצצה :
"לפעמיים את שוברת לי את הלב ...."
ואז כבר בא לי למות .