שפיות זמנית

מה אני עושה ערה בכלל? ולמה אני על המחשב?

אה כן, נכון. האזעקה העירה אותי. הייתי לבד בבית כששמעתי אותה. אמא שלי והאחים הקטנים פרצו מיד את הדלת ונכנסו איתי לחדר ממ"ד. אמא בכתה. עד היום היינו בטוחים. לא היו בכלל מלחמות שהיו קשורות לאזור שלנו וכל הדברים האלה היו פשוט רחוקים מאיתנו. בת דודה שלי, ילדה בת חמש, התקשרה אליי ואמרה: "אם הערבים יפילו לי קסאם על הראש, אז תדעי שאהבתי אותך."

ילדה בת חמש לא צריכה לדאוג מקסאמים שיפלו לה על הראש. ילדה בת חמש לא צריכה לדעת מה זה קסאם.

ולמרות הכל לא היה לה מה לדאוג. כי הקסאם לא ייפול לה על הראש כל עוד היא במרחב מוגן, גם הגראד לא. אבל היא גם לא צריכה לעשות שיחת-טלפון-אולי-אחרונה לקרובים שלה. "אני לא מכירה אותם. אני לא עשיתי להם שום דבר רע. נמאס לי שהם רוצים מלחמה!" גם אלה לא מילים שצריכים לשמוע מילדה בת חמש. היא לא צריכה לדבר על מלחמה. בעצם, אף אחד לא צריך...