http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896It's only a matter of timeheCopyright 2026 Jerkiez. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10783449<div align="right" dir="rtl">-"המורה, מה זה קניידעלך?" -"קניידעלך? זה הפלאפל של הפולנים" תצחקו קצת, זה במקום הפריקה שאני לא רוצה לכתוב</div>Sat, 25 Apr 2009 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10783449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10783449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10770252<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה שנשמח ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. מכמה סיבות. קודם כל, כדי להסתכל על חצי הכוס המלאה. אנחנו כאן. והיטלר לא הצליח. העם היהודי חי וקיים. ההומוסקסואליים והלסביות מתקבלים בחברה יותר מיום ליום. נכים כבר לא נחשבים שונים כל כך, תאונות קורות. כל ה"חריגים" האלה של היטלר, אנחנו מקבלים אותם. ועוד סיבה, הייתי רוצה שנירק להיטלר בפנים. נראה לו שאנחנו שמחים. זו מין נקמה. אבל למה לי לנקום בהיטלר? הוא מת. ולמרות שהוא מת יש עוד אנשים שבאים אחריו. ויש המון אנטישמיות בעולם והמון אנשים שלא מקבלים את ה"חריגים של היטלר". אבלהיום כולנו מתכנסים בתך עצמנו. כל אחד עם הסיפור המשפחתי שלו. גם לי יש סיפור. שניים. אחד נגמר רע, אחד נגמר טוב. ובכל זאת הייתי רוצה שנשמח. כדי להוכיח לכולם שאנחנו כאן, שהנאצים לא הצליחו, שאנחנו חוגגים את הישרדותנו. יכול להיות מי שיראה בזה חוסר כבוד. אני לא חושבת. אני כן מלאת כבוד כלפי היום הזה, שבו זוכרים 6 מיליון יהודים שנרצחו בדם קר. בידי יצורים לא אנושיים. בלי טיפת רחמים. אף אחד לא בחר במוות כזה. אף אחד לא בחר במוות בכלל. זה מוות שנגזר, אולי גורל. אבל בכל מקרה, הוא לא ב</div>Tue, 21 Apr 2009 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10770252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10770252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10757567<div align="right" dir="rtl"> האישה הזאת הוא סוזן בויל. כל בריטניה וגם חלק גדול משאר העולם מכירים כבר את "הסיפור" שלה. אז בקצרה - סוזן בויל, רווקה, בת 47, "מראה חיצוני הוא לא הצד החזק שלה", מעולם לא יצאה עם גבר. אז איך היא התפרסמה? היא הגיעה לתוכנית "כוכב נולד" הבריטית. לשלב האודישנים. כשהיא נכנסה לאולם נשמעו צחקוקים. השופטים הרימו גבה וחשבו שהיא תהיה עוד אחת מהשוטים שלא יודעים לשיר בשיט ובאים לעשות צחוקים מול המצלמה. כששאלו אותה בת כמה היא, והיא ענתה, 47, כל האולם צחק, והשופטים ניסו להתגבר על צחוקם שלהם. הרימו גבה, שוב. ואז היא התחילה לשיר, שיר מתוך "עלובי החיים". וזה הדהים את השופטים- היה להקול אדיר. אי אפשר להתכחש לזה, הבחורה אכן יודעת לשיר. כשסיימה לשיר, כל האולם שרק, השופטים קמו במחיאות כפיים. ואז, כשהגיבו על שירתה, מובן שהמשפט שכל שופט חזר עליו היה: "הופתעתי מאוד. וואו." רציתי לקום ולדפוק לשופטים המצועצעים האלה את הראש בקיר. הופתעתם?! למה?! כי היא זקנה? כי היא "מכוערת"?! אז כן, הבחורה התפרסמה לא בגלל שהיא יודעת לשיר, אלא בגלל שהיא "מכוערת שיודעת לשיר". ואני שואלת, למה?! היא צריכה להיות מל</div>Fri, 17 Apr 2009 23:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10757567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10757567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10684206<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת איך שהיינו קטנים, רק חיפשנו את מי לאהוב. אם זה איזשהו סלב, או ילד\ה שבכלל לא הכרנו. לרוב, הבנות חיפשו את מי לאהוב, מהבנים. כמה פתטי זה נשמע עכשיו. כשאני חושבת על זה, אני מבינה שזה החינוך שקיבלנו. אז איך זה שעכשיו יותר אנשים יוצאים מהארון? זה לא שהחינוך השתנה. אולי כן. אבל החברה עדיין לא מקבלת אנשים שונים. לרוב האנשים שאני מכירה, יש דעה ממש ברורה לגבי הומוסקסואלים. להורים שלי במיוחד. כשהם רואים הומו, לסבית או בי, הם אומרים שזאת מחלה ושמשהו דפוק במוחות שלהם. ואני כילדה אף פעם לא הבנתי למה. כי תכלס, מה זה משנה? אוקיי, אז זה לא מורשה בתנ"ך, בסדר. ואני מאמינה באלוהים. אבל אני לא חושבת שזה משהו אסור. אלוהים לא צריך לבחור לנו מה לאהוב, נכון? פעם שאלתי חברה שלי למה היא כ"כ נגעלת מלסביות. "זה מגעיל. אני בחיים לא אלך עם בחורה, נקודה. אני יכולה להבין הומואים, אבל לסביות זה מגעיל." וזה הכעיס אותי. אז עניתי לה. "ונגיד, שהנורמה הייתה ככה: בנים הולכים עם בנים, בנות עם בנות. נראה לך שהיית נמשכת לבנים, כמו עכשיו, או לבנות?" "לבנות. מן הסתם. אני מתפלאה שאת שואלת." אז עכשיו</div>Mon, 30 Mar 2009 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10684206http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10684206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10623105<div align="right" dir="rtl">פספסת את הרכבת, אחותי.</div>Wed, 11 Mar 2009 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10623105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10623105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10346312<div align="right" dir="rtl">מה אני עושה ערה בכלל? ולמה אני על המחשב? אה כן, נכון. האזעקה העירה אותי. הייתי לבד בבית כששמעתי אותה. אמא שלי והאחים הקטנים פרצו מיד את הדלת ונכנסו איתי לחדר ממ"ד. אמא בכתה. עד היום היינו בטוחים. לא היו בכלל מלחמות שהיו קשורות לאזור שלנו וכל הדברים האלה היו פשוט רחוקים מאיתנו. בת דודה שלי, ילדה בת חמש, התקשרה אליי ואמרה: "אם הערבים יפילו לי קסאם על הראש, אז תדעי שאהבתי אותך." ילדה בת חמש לא צריכה לדאוג מקסאמים שיפלו לה על הראש. ילדה בת חמש לא צריכה לדעת מה זה קסאם. ולמרות הכל לא היה לה מה לדאוג. כי הקסאם לא ייפול לה על הראש כל עוד היא במרחב מוגן, גם הגראד לא. אבל היא גם לא צריכה לעשות שיחת-טלפון-אולי-אחרונה לקרובים שלה. "אני לא מכירה אותם. אני לא עשיתי להם שום דבר רע. נמאס לי שהם רוצים מלחמה!" גם אלה לא מילים שצריכים לשמוע מילדה בת חמש. היא לא צריכה לדבר על מלחמה. בעצם, אף אחד לא צריך...</div>Sun, 28 Dec 2008 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10346312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10346312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10224098<div align="right" dir="rtl">כשיצאתי היום בבוקר היה ערפל. כאילו שמזג האוויר מתאים את עצמו לסביבה. אמא שלי אמרה שזה סתם קונוטציה. שכל אחד רואה את זה בדרך אחרת. אבל אני ידעתי שזה לא מיקרי. אני יודעת שדברים קורים לפי שרשרת. ושלכל דבר יש משמעות. יכול להיות שזה נשמע כרגע סתם מופרך. אבל אני בטוחה. עכשיו אפילו יותר מאי פעם. כל הזמן שומעים על פיגועים. על תאונות דרכים והתנקשויות. מדברים על זה, נכון. אבל לא לוקח הרבה זמן עד שאנחנו עוברים לסדר היום. או שמתעלמים מזה מההתחלה, או שפשוט לא מייחסים לזה חשיבות כמו שצריך לייחס לזה. הרוג אחד זה משפחה הרוגה שלמה. כאילו שלוקחים לכם חלק שלם מהגוף. והחלק השני לא מתפקד כמו שצריך. תנסו לדמיין. לא, אל תנסו. לא תצליחו. יש כאלה שאומרים שהם מבינים את הכאב. אבל זה לא נכון. הם בקושי מבינים חלק קטן ממנו. לא מבינים עד שזה קורה. פשוט לא. אומרים שמה שלא הורג מחשל.</div>Thu, 27 Nov 2008 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10224098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10224098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10204795<div align="right" dir="rtl">אנשים כותבים על מה שמציק להם אנשים כותבים על מה שמעניין אותם יש אנשים אשר כותבים בשביל עצמם יש אנשים שכותבים בשביל הכסף וזה עצוב אנשים כותבים על דמעות אנשים כותבים על פרידה וגעגועים אני כותבת על שקרים ועל אנשים לא אמיתיים אני כותבת על עצמי ועל האגו הגדול שלי על החלומות שעוד לא התגשמו ועל דברים שלעולם לא אשיג על שאיפות כאלה שפספסתי, כי ויתרתי יש אנשים שהכרתי כאלה שפגעו אבל אף פעם לא נקמתי כי אחרי הכל גם אני פגעתי בעצמי, כמו מעגל סגור אני הבנאדם היחיד שבגללו לא הגשמתי את כל השאיפות אז כנראה שהמכשול הכי גדול שלי הוא אני עצמי. * רק בונות. נאצה? תחסכו ממני. *</div>Sat, 22 Nov 2008 17:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jerkiez)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601896&blogcode=10204795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601896&blog=10204795