שפיות זמנית

כשיצאתי היום בבוקר היה ערפל.

כאילו שמזג האוויר מתאים את עצמו לסביבה.

אמא שלי אמרה שזה סתם קונוטציה. שכל אחד רואה את זה בדרך אחרת.

אבל אני ידעתי שזה לא מיקרי. אני יודעת שדברים קורים לפי שרשרת. ושלכל דבר יש משמעות.

יכול להיות שזה נשמע כרגע סתם מופרך. אבל אני בטוחה. עכשיו אפילו יותר מאי פעם.

כל הזמן שומעים על פיגועים. על תאונות דרכים והתנקשויות. מדברים על זה, נכון. אבל לא לוקח הרבה זמן עד שאנחנו עוברים לסדר היום. או שמתעלמים מזה מההתחלה, או שפשוט לא מייחסים לזה חשיבות כמו שצריך לייחס לזה.

הרוג אחד זה משפחה הרוגה שלמה.

כאילו שלוקחים לכם חלק שלם מהגוף. והחלק השני לא מתפקד כמו שצריך. תנסו לדמיין.

לא, אל תנסו. לא תצליחו. יש כאלה שאומרים שהם מבינים את הכאב. אבל זה לא נכון. הם בקושי מבינים חלק קטן ממנו.

לא מבינים עד שזה קורה. פשוט לא.

אומרים שמה שלא הורג מחשל.

אנשים כותבים על מה שמציק להם

אנשים כותבים על מה שמעניין אותם

יש אנשים אשר כותבים בשביל עצמם

יש אנשים שכותבים בשביל הכסף

וזה עצוב

אנשים כותבים על דמעות

אנשים כותבים על פרידה וגעגועים

אני כותבת על שקרים

ועל אנשים לא אמיתיים

אני כותבת על עצמי

ועל האגו הגדול שלי

על החלומות שעוד לא התגשמו

ועל דברים שלעולם לא אשיג

על שאיפות

כאלה שפספסתי, כי ויתרתי

יש אנשים שהכרתי

כאלה שפגעו

אבל אף פעם לא נקמתי

כי אחרי הכל גם אני פגעתי בעצמי, כמו מעגל סגור

אני הבנאדם היחיד

שבגללו לא הגשמתי את כל השאיפות

אז כנראה שהמכשול הכי גדול שלי

הוא אני עצמי.

* רק בונות. נאצה? תחסכו ממני. *