פשוט לא הספקתי לעדכן מפאת סגירת 21 אחד אחרי השני, יצאות מקוצרות, ואינטרנט מרדן. ורציתי, כל כך רציתי לכתוב, ולזכור את תקופה הטירונות שלי. היו לי כל כך הרבה קשיים, ורגעים מאושרים, ושביזויות ובלבולים וקצת דיכאון והרבה מסקנות ולמידות והתבגרויות...
מהרגע השתגייסתי, הייתי רמבו. הבחורה הכי מורעלת מכל הבחורות והבחורים. הייתם יכולים לתפוס אותי מסתובבת עם הנשק שלי, סוחבת עוד מטול של מישהו בתורנות מטבח, עוד נשק של מישהו בתורנות רס"ר, קפלס"ט ביד אחת ושני מעילים ביד השנייה, כל זה תוך שמתזזים אותי. הייתי הכי ישירה והכי מלאת בטחון שהייתי בחיים שלי ונכנסתי בצבא בכל הכוח. הספקתי לזרוק רימון ולירות במאג ואוהל אב"כ ומלאן דברים מגניבים.
ככה עבר שבוע טרום, שבוע סליחות, שבוע שבו סיימתי מטווחים, ועוד שבועיים בהם הייתי חנט"רית. ברגע שהפסקתי להיות חנט"ר נהייתי שבוזה. גם נהיה לי קשה, גם לא ראיתי בית, גם היו לי קצת בעיות עם חברות, גם כבר נמאס לי מאותם אנשים שרוטים (לא במובן הטוב) שאני רואה כל יום כל היום במצבים הכי לחוצים, וגם כבר לא הייתי חנט"רית וזה הוריד לי את כל תחושת האחריות והשליחות. זה כדור שלג, ככול שאני יותר שבוזה, ככה אני פחות מצליחה, וככל שאני יותר נכשלת, ככה אני עוד יותר שבוזה. זה פשוט התמשך ככה עד שנהייתי בודדה ממורמרת ובכיינית. אפילו ההשבעה בכותל לא הרימה לי מוטיבציה.
איפשהו בין לבין הכרתי מישהו מהטירונות שהייתה לו חברה, ופשוט אהבתי את הבן אדם, התיידדתי איתו בלי שום כוונת זדון. אופטימי ומצחיק, מישהו שכיף להיות איתו. ואז הוא התחיל לספר לי שיש לו בעיות עם החברה, ושהוא רוצה אותי (כשהבנתי שהוא רוצה אותי זה הפך להדדי) ונהיינו קצת פוצי מוצי (בלי להפר שילוב ראוי!) דיברנו הרבה ובנסיעות ישבנו ביחד והתפצנו להנאתנו, כולי מתפנקת עליו וחושבת כמה כיף לי. הקורס שלו היה איכשהו מעורב בכל העניין, כי הוא כנראה מהאלה שמשתפים, והמציאו שירים על כמה שהוא רוצה אותי עם מילים קצת בוטות, הסגל כבר התחיל לרכל והכל, ובסופ"ש שהוא היה אמור לזרוק לכאורה את החברה שלו, הוא פתאום לא מתקשר יותר, ופתאום יש בפייסבוק כל מיני תגובות ביניהם שלא בדיוק מראות על סיום הקשר. ואני הפסקתי לדבר איתו, ומשום מה לקח לו זמן הבין למה. ואז המציאו שירים על זה שבר לא מדברת עם אייל, ובקיצור היינו הזוג הכי מדובר בנ"מ, והכי רחוק שהלכנו היה להחזיק ידיים, סטייל כתה ה'. בכל אופן בהמשך ראיתי שהוא שיקר לי גם בנוגע לעישון ועוד משהו שאני לא זוכרת, וזה פשוט נגמר בלי יותר מידי דיבורים. וכמו אחרי כל ציפייה שלא מתממשת נכנסתי קצת לדאון, כשגם ככה לא קל וקצת בודד לי. החלק שהכי מעצבן אותי בכל הסיפור הוא שביום חמישי האחרון, אחרי שלושה חודשי שביזות, עשיתי בוחן מסלול, וכשהגעתי לחבל, שעוד לא הצלחתי לעבור מעולם, ניסיתי ונפלתי, ובניסיון השני קלטתי אותו מחייך אליי מלמטה ואיכשהו הצלחתי. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. בעיקר רציתי להרביץ לו.
באותו יום חמישי, נגמרה לי הטירונות. שברנו דיסטאנס, היה מצחיק והעלה ממש את המצב רוח לכולם. סיפרו לנו איפה שיבצו אותנו לסדיר, וקיבלתי את הסוללה הכי צפונית שיכולתי לקבל (ראשון לציון) שהיא בתוך בסיס ככה שיש בה הכי ת"ש שיכולתי לקבל, והרכב אנשים ממש טוב, הרבה מהאנשים שביקשתי להיות איתם, וכמה שרציתי ולא היה להם מקום ברשימה. קיבלתי את הקצינה הכי מתוקה בצה"ל, מלאה באנרגיות למחזור הראשון שלה, ויש לה ציפיות גבוהות, שזה מעולה. בכל אופן, אני מרוצה מהמקום שהגעתי אליו, והאימון המתקדם יהיה קריעת טוסיק, אבל אני אופטימית. אני אתגעגע המון לסגל טירונות שלי, כי אין כמוהו, המפק"צ האישי שלי הכי חמוד ושפיץ שיש למרות שקצת כואבת לו העצ"מ, המש"ק שלי היה חזק בחינוך ולמרות שלא כולם הסכימו איתי, לדעתי הוא ידע להעלות מוטיבציה ולגרום לי לנסות יותר חזק. מפק"צ של צוות אחר חנון מגניב כזה מהצפון, שאני מכירה כמה חברים שלו, והמפק"צ השלישי מצחיק כזה, עושה מלא שטויות שיזכרו לטובה. בקיצור הם באמת השלימו אחד את השני, מעליהם מפקדת הקורס שלי, הקצינה הכי גבר שיש, באמת שכיף לי שיש אישה בראש, ושהיא לא מתבלטת כאישה אלא היא פשוט תותחית, לדגמא כשהיא חילקה מספרי ברזל עם אגרוף, החיילים הכי גברים והכי גדולים עפו כמה צעדים אחורה. בקיצור קשוחה ומגניבה. ולמרבה שמחתי גם עכשיו יש לי קצינה שהיא אישה והיא מעולה, אם כי קצת יותר נשית, ומתחתיה מש"ק.
עוד קצת על בנים- סופ"ש קודם שיצאתי (לפני חודש) התנשקתי עם מישהו מהעבר, קצת ייבשתי אותו ואני חושבת שגם הוא לא ציפה שיצא מזה משהו.
בעודי טירונית התחיל איתי המש"ק של הגנה קרקעית (זה שאחראי על שמירות), שעדיין קצת מתכתב איתי. ולסיום, אתמול במסיבה היה לי כנראה סטוץ קטן עם מישהו שווה שהיה איתי בשכבה, ונתן לכמה רכלנים משהו לדבר עליו. מה שעצוב פה זה שלא סיפרו לי שכשאני חותמת על "דין אישה כדין גבר" ועל עוד שנה בצבא, אני גם חותמת ויתור על כל אופציה אפשרית לזוגיות ( כי בבסיס שילוב ראוי, ובבית... אני לא בבית). בכל אופן, אחרי 18 שנה מה זה עוד שלוש שנים לבד?
תמונה מאחת השבתות- אני מדברת באושר עם חברה של הבית.
אגב בתמונה לידי עוד מישהו שהתחיל איתי, ומאז שהתגייסתי, בעיקר בעיקר בתקופה שהייתי מפוצצת בטחון עצמי ונלהבת מהגיוס, בנים חגו סביבי בלי סוף.
טיפים שהייתי נותנת למתגייסים של מרץ- קנו שרוכים מגומי לנעליים- זה מהיר וטוב להקפצות, וחוסך גומיות לנעליים. קנו חמצוואר לחורף. תארגנו לעצמכם סטוק של חוטי שפצור, איזולירבנד, פלנלית, ומצתים. תביאו פנס קטן שיהיה לכם תמיד בכיס. כנ"ל לגבי אולר. תכתבו על כל דבר שאתם מקבלים את השם שלכם בגדול.
אל תתנו לעצמכם להראות חולשה, מבחינת המפקדים לא קר לכם, אתם לא עייפים, אתם יכולים להקיף את הדגל עוד אלף פעם, ואתם נהנים ממצב שתיים. ככה גם תוכיחו לעצמכם כמה אתם חזקים, כי ברגע שאתם מרחמים על עצמכם ו\או מתלוננים, כל המאמץ שבעולם נזרק לפח. תשקיעו, לא משנה אם אתם מרוצים או לא מאיפה שאתם נמצאים, אם תוכיחו את עצמכם תגיעו רחוק גם מהג'וב הכי מוקרץ, וזה היופי בצבא. אם אתם רוצים להגיע למקום מסויים או לקבל משהו תהיו הראשונים להגיד את זה למפקדים, כי הם באמת מנסים לעזור ואם תהיה בין החייל למפקד הערכה והבנה, הם יעשו בשבילכם הכל. תדעו שהפקדים זה עם איכותי שעבר דברים שעוד לא עברתם, ובדרך כלל הרצונות שלהם מקבילים לרצונות שלהם (באופן כללי).
טוב, פה נגמר לי הריכוז. מקווה שלא שכחתי שום דבר משמעותי לפוסט, כי כבר אין סיכוי שאני אכתוב על הטירונות שוב.
שבת שלום שתהיה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
