http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381Sometimes time doesnt heal No not at all In or out of love again I doubt I'm gonna win you back When you got eyes like thatheCopyright 2026 ילדה לוחמת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12645606<div align="right" dir="rtl"><p>לא הייתי פה... די הרבה זמן.</p> <p>מצחיק איך כל כך הרבה השתנה מהפוסט האחרון ובכל זאת אני מוצאת את עצמי במקום מאוד דומה.</p> <p>הייתי בתפקיד היומיות, חזרתי לאור, נהנתי, התפתחתי, למדתי להדריך ולעמוד מול קהל, היו לי חיים, ואז זה נגמר.</p> <p>בסופ"ש שזה נגמר יצאתי עם אור, ובכיתי כל הזמן.</p> <p>בכיתי בסקס, בכיתי כשראינו סרט, בכיתי במסעדה. הוא היה נבוך, והגיב רק בחיבוקים ובלהנמס מהבכי שלי. הוא לא הצליח לשכנע אותי שזה לא כזה נורא שאני הולכת לסגור הרבה ולא לראות אותו כמו פעם. אני באיזה שהוא מקום ידעתי שזהו סופה של תקופה. תקופה מדהימה. בדיעבד.</p> <p>אחרי הסופש יצאתי לקורס מקצועי, נהנתי בקורס עצמו אבל החבר קצת התבכיין על זה שאנחנו לא מתראים כמו פעם. אני רק שכנעתי אותו שזה יגמר בקרוב, אני אוציא ת"ש והכל יחזור להיות כמו פעם. לא שכחתי ממנו אבל התחלתי להתרגל למצב שאני לא רואה אותו הרבה.</p> <p>ואז יצאתי לקורס מפקדים.לא הייתי בשלה לזה, היה לי כל כך קשה, הייתי צריכה את אור. אבל הוא התפרק מגעגועים לחיים שהיו לנו יחד ומקנאה על זה שאני לוחמת והוא לא. הוא לא היה שם בשבילי ובמקום שהוא יעזור לי להתמודד עם הקושי בקורס אני הייתי צריכה לחזק אותו כדי לשמר את הקשר.</p> <p>בשלב מסויים בקורס משק"ים העלו אותי לשיחה מול מפקד הקורס ושם ויתרתי על הכל. כל מצה שעברתי עד עכשיו בקורס המתיש הזה, כל הצרות עם החבר, כל הבכי, השבתות שסגרתי, הקריעה הפיזית... הכל נשבר ברגע אחד ונזרק החוצה מהחיים שלי. נמאס לי להיות חולה מרוב דאגה וגעגועים לאור. חתמתי ויתור. חזרתי לסוללה.</p> <p>בפעם הקודמת שהייתי שם, לפני 9 חודשים, זה היה בתקופה שהייתי צעירה וטחנתי שמירות מטבח ויחס רע, הזנחתי את עצמי- בעיקר אחרי הפרידה מאור, והייתי הרבה יותר ילדותית וחלשה. הפעם כשחזרתי הייתי חזקה, חייכנית (בלי קשר למצב הרוח) מטופחת, חברותית, בוגרת... בקיצור עם כל הצניעות שעוד נותרה בי די סובבתי ראשים. תוך כדי העיקול שחבר שלי לא תפקד ואני כבר לא שלמה עם הקשר, התחלתי להטמע בסוללה ולספוג הרבה טפיחות על האגו.</p> <p>בשלב מסויים יצא לי לדבר עם אחד המש"קים בסוללה. התקרבנו ממש ולאט אבל מהר מאוד שכחתי מאור. המפקד ההוא ניסה לנשק אותי וצעקתי עליו ועל הבוגדנות שלו ואיך הוא מעז וחשבתי לעצמי שזה לא היה בסדר גם אם היינו עומדים למות עכשיו. זו עדיין הייתה בגידה ולא הייתי רוצה למות ולהשאיר מאחורי בן אדם שהחברה המנוחה שלו בגדה בו. בעיקר כשהוא לא יודע שאני כבר זמן מה לא שלמה עם הקשר.</p> <p>יצאתי הבייתה שעבועיים אח"כ, דחיתי קצת את המפגש עם החבר אבל בסופו של דבר העלתי את הבעיות. רק שלא הייתי מסוגלת לומר שאני כבר לא רוצה את הקשר שלנו. איכשהו דיברנו- לא הסכמנו על כלום- וטיטאנו הכל מתחת לשיטח. פשוט חזרנו לשגרה. כמובן שכשחזרתי לשגרה בסוללה לא יכולתי להמשיך אז כמעט מיד אמרתי לו שהכל עדיין לא בסדר. והוא השתגע ממני, לא הבין מה אני רוצה, ניסה לעזור לי לחתור לפרידה ושוב לא הייתי מסוגלת. גם לא בפלאפון. עדיין הייתי קרובה למש"ק מהסוללה אבל בשלב מסויים הרגשתי קצת שהוא התמסר אליי ומנסה לחתור לקשר כשלהו אפילו שיש לו חברה ולי יש חבר. וזה הוריד לי ממנו. אפילו שעודדתי אותו ולא הייתי בסדר בעצמי. מצד אחד זניתי לתשומת הלב שלו ומצד שני ככל שקיבלתי אותה ירד לי ממנו יותר.</p> <p>אחרי שסגרתי שבת בסוללה והבטחתי לעצמי לפתור את הבעיות עם אור- להפרד, הפילו עליי אבט"ש- מה שאומר שאני סוגרת עוד שבת. והחלק הכי עצוב הוא שמה שהכי הפריע לי הוא שאני לא אראה את המש"ק ההוא שבוע שלם. לצורך העניין נקרא לו בוריס. החלטתי ביני לבין עצמי שאם הוא יתאמץ ויקמבן לצאת איתי לאבט"ש אני עושה הכל בשביל שיקרה ביננו משהו. וביני לבינך- אישות דמיונית שקוראת ומבינה את כל מה שאני כותבת, ידעתי שזה לא יהיה לי קשה.</p> <p>בסופו של דבר הוא לא יצא לאבט"ש (אמרתי לו לא לעשות את זה. הוא ויתר, ניסה בערך, לא מספיק ושוב ויתר). יצאתי לבד במחשבה שהריחוק הזה טוב בשבילי. סוף סוף קצת פרופורציות זמן להבין אותי.</p> <p>טעיתי.</p> <p>כשהגענו לבסיס אותו באנו לאבטח, כשאני במצב רוח מרומם מעצם שבירת השגרה, קצת שיחות נהלים ובערב חילקו לנו תפקידים. קיבלתי את התפקיד הכי קל ונוח. ליווי רכבים. ביום למחרת התחלתנו בתכלס עבודה- רוב החבר'ה שמירות, הקצין שאגב היה אחלה ביותר פריקות ותקן ואני ליווי נסיעות. בבוקר הראשון עליתי על הרכב עם הציוד, קצת הסתבכתי שם והמ"כ- מפקד הנסיעה עזר לי באדישות. מאוד הערכתי אותו על האדישות שלו כי זה היה ניגוד מרענן ולא שטחי לכל בחור שעברתי לידו לאחרונה. וחוץ מזה הוא נראה סבבה והאדישות שלו גרמה לי לחשוב שהוא תופס מעצמו והיה נחמד להיות מופתעת לשזה לא ככה. תוך כדי אותו יום יצא לנו לדבר והרגשתי איך האישיות והמצב רוח המרומם באופן לא ברור שלי כובשים אותו במהירות. כל מי שקלט את החיבור הזה ביננו זרק לו כל שניה "מה עם חברה שלך?". התעלמתי באלגנטיות מהרמיזות הגסות האלה.</p> <p>כל יום שעבר התקרבנו יותר. הוא הלהיב אותי בכישרונות שלו וביעילות ובהתנהלות שלו באופן כללי. זה הגיע למצב שאני כל היום והלילה מתנחלת אצלו בחדר, התידדתי עם השותף שלו לחדר שהוא אחלה בחור, ואהבתי ממש עוד כמה אנשים ברקע. זה יפה ביחס לבסיס קטן שיש אחוז כזה גבוה של אנשים טובים. ואני נשבעת שזה לא סינוור שתמיד יש לאנשים כשהם שוברים שגרה במקום שרק נראה נחמד. ידעתי בדיוק איפה הטוב ואיפה הרע. ואהבתי את זה בכל זאת.</p> <p>בשלב מסויים שוב התקרבתי יותר מידי לבחור תפוס שיודע שאני תפוסה. זה השלב שהתחלתי לחשוב שהבעיה אצלי. התקרבנו והתקרבנו וזה יצא משליטה. הוא לא ניסה לנשק אוי בניגוד למש"ק בוריס מהסוללה, והוא לא שקל לעזוב את החברה שלו בניגוד לבוריס מהסוללה. ביומיים האחרונים החלטנו לתפוס מרחק. האירוניה היא שהוא הציע את זה ואני מימשתי את זה בזמן שהוא ניסה שלא. זה רק גרם לו להמרח עליי והיומיים האחרונים היו מזעזעים מהבחינה הזו. הוא התחיל להגעיל אותי. בסוטפו של דבר היום חזרנו הבייתה מהבסיס. אני, המ"כ, המ"כ שהיה השותף שלו לחדר, החובשת שאגב הייתה ממש מתוקה ועשתה לי עצוב שאין לי חברות, ועוד כמה. אני והוא חזרנו כל הדרך לצפון יחד. הוא נמרח עליי והסתייגתי אבל לא היה לי נעים להראות לו את זה והרגשתי צבועה מכל הכיוונים והיה לי חרא. כשהגעתי הבייתה המצב רק התדרדר. אני קלטתי יותר ויותר איזו התנהגות מזעזעת הייתה לי כלפי החבר שלי, והרגשתי אשמה נורא, והמ"כ מצידו התקשר אליי להמרח שוב, ואז עוד פעם וטען שהוא רוצה להפרד מהחברה שלו שהוא איתה 3 שנים. אהא.</p> <p>כל היום בכיתי והתגעגעתי קצת לאור אחרי הכל. והרגשתי אשמה ובכיתי עוד.</p> <p>ניסינו לדבר ועוד בכי.</p> <p>ושלחתי לו הודעה בכיינית בפייסבוק שרק תקשה על הפרידה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מחר אני עוזבת את הסוללה שלי וטסה למערכת נשק חדשה שתהיה מבצעית הרבה אחרי שאני אשתחרר. זה תפקיד נחשק ויציאות טובות, אבל כל העומס הזה ואני לא מצליחה לחשוב.</p> <p>חוץ מזה שיש למערכת הזאת שם של בולבול.</p></div>Tue, 26 Jul 2011 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12645606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=12645606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12244898<div align="right" dir="rtl"><p>לפני בערך חודש אני והאקס חזרנו. בהדרגה הוא הולך ונהיה יותר חמוד אליי, ואני- מפחדת שוב להפגע- נרתעת, לא מצליחה להרגיש אליו יותר מידי ופוזלת לבחורים אחרים. הוא קילקל אותי.</p> <p>אני כל הזמן מפלרטטת עם אנשים ואחרי שהם נשבים בקסמי אני לא יודעת מה לעשות איתם. התוצאה של זה היא שהבחורים היחידים שאני מסוגלת לכבד הם אלה שלא נותנים לי לשחק בהם.</p> <p>אז אתמול החבר בא לקחת אותי, קנינו בקבוק וודקה בשבילנו והלכנו לשבת לשתות עם חברים שלו שהביאו לנו גם בירה. עד שלקחנו כולנו מונית והגענו למסיבה אני ואור (החבר) כבר סיימנו את הבקבוק וודקה (שתיתי כמעט הכל נקי ובשוטים) ונכנסנו פנימה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>וזהו.</p> <p>לא, באמת... זה כל מה שאני זוכרת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הדבר הבא שאני זוכרת זה שנכנסנו אליי הבייתה והערנו את אח שלי שישן בסלון, חיממתי אוכל לאור, שתינו הרבה מים, ועלינו לישון אצלי בחדר . עשינו סקס שאני די בטוחה ששאר דיירי הבית שמעו (אחרי שמצאתי את אחותי במיטה שלי ושכנעתי אותה לעבור לחדר של אח שלי).</p> <p>התעוררתי בעשר בבוקר אחרי פחות מארבע שעות שינה, רק כי החמרמורת לא נתנה לי לישון. מאוחר יותר החברה הכי טוב שלי התקשרה אליי ואמרה שהייתי דפוקה בטירוף. היא אמרה שהיא תספר לי פרטים כשאור לא ישמע את השיחה.</p> <p>הרגשתי עכשיו כל כך חרא שהייתי חייבת להתקשר לברר מה קרה... היא סיפרה לי פרטים ופתאום זה נהיה הדבר הכי קשה בעולם לא לבכות. היא אמרה שפלרטטתי עם מלא אנשים, ושאם היא לא הייתה לוקחת אותי מהם כנראה שהייתי בוגדת בחבר שלי, שכל המסיבה חיפש אותי. היא גם טוענת שהלכנו לרחבת טראנסים ורקדנו כמו משוגעות. אני יכולה לדמיין אותה עושה את זה, אבל אותי בשום פנים ואופן לא. אני לא אוהבת לרקוד ואני לא אוהבת טראנסים. אין לי מוגש מה קרה לי ומה עשיתי, אבל אני מרגישה מגעילה. אני רק זוכרת את הרגע שחבר שלי מצא אותי ואמר "אני ממש מנסה לא לכעוס אבל השארת אותי מחכה לך עם המעיל שלך ביד ונעלמת, חיפשתי אותך שעות ופתאום אני מוצא אותך רוקדת עם ליאנה וידידים שלה". התנצלתי והתחלתי לבכות- לא שהיה צורך כי הוא באמת לא כעס עליי, הוא פשוט חיבק אותי והלך לקנות לי בקבוק מים. אחרי ששתיתי פתאום נזכרתי שבטח כבר עבר חצות ולא התנשקנו ואף פעם לא התנשקתי בסילבסטר, וממש ציפיתי לזה השנה... </p> <p>&nbsp;</p> <p>כשאמרתי את זה לאור באותו רגע&nbsp;הוא אמר שכן התנשקנו בחצות ואיך אני לא זוכרת.</p></div>Sat, 01 Jan 2011 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12244898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=12244898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12185360<div align="right" dir="rtl"><P>זאת התקופה שאני נצבת במבחן.</P> <P>כמה אני חכמה, כמה אני חזקה, כמה אני תמימה, כמה אני לומדת מטעויות וכו' וכו'.</P> <P>אני והאקס עשינו שיחה רציני. אנחנו כל כך רגילים לצחוק אחד עם השני ותמיד להיות בסבבה ולא לדבר על מה שמפריע לנו שלא הצלחנו לשמור על הבעה רצינית לאורך כל השיחה. כמו שני עילגים לא הצלחנו להתבטא בלי לגמגם או לנסח את אותו רעיון לפחות 4-5 פעמים עד שזה יוצא מובן. קשה לשנינו להביע מה באמת אנחנו מרגישים. לקראת סוף השיחה הוא שאל אותי אם אני עומדת לבכות והצלחתי לענות "לא" בלי לדמוע. כמובן שאחרי השיחה נכנסתי מיד הבייתה ופרצתי בבכי שקט ומאוכזב. אני כבר רגילה לרעיון שבחיים לא נהיה שוב ביחד כמו שהיינו ואני כבר לא מצפה ממנו לפתח אליי רגשות אבל להעלות את זה כל פעם מחדש תמיד יגרום לי לבכות.</P> <P>זה מעגל כזה שלא נגמר. תמיד לכל אחד יהיה את האהבה הראשונה שהוא בחיים לא ישכח ותמיד יהיו לו רגשות אליה ולא משנה כמה בנות יהיו לו אח"כ הוא תמיד ישמור לה פינה חמה, והחברה הנוכחית בחיים לא תוכל להשתוות אליה.</P> <P>לו יש את האקסית שלו, ולי יש אותו, ואם אני אהיה האהבה הראשונה של מישהו אני אהיה היא בישבילו. אני תמיד אצטער שלאהבה הראשונה שלי אף פעם לא היו רגשות אליי. שהתמסרתי בלי הגיון. שנתתי לעצמי להקשר למישהו שלא הייתי כלום בשבילו. לא מעבר לידידה בכל אופן.</P> <P>ועכשיו סיכמנו להשאר ידידים ומחר הוא המבחן הראשון שלנו. הוא מן הסתם ינשק אותי ואני אצטרך להיות חזקה, לשמור נגיעה&nbsp;ולזכור למה החלטתי את מה שהחלטתי. למרות שאני לא רוצה ולא ארצה אף אחד חוץ ממנו בזמן הקרוב. אני חייבת לשמור מרחק אפילו שאין לי אף אחד ואפילו שבראש הקטן והתמים שלי תמיד אני אחשוב שאולי הפעם הוא יקשר אליי ויחשוב עליי כמו שאני חושבת עליו.</P> <P>זה כל כך מתסכל שאני עכשיו בשיא הפריחה שלי. אני יודעת שאני נראת טוב, אני מלאה בבטחון עצמי, אני כל הזמן מכירה אנשים חדשים ויודעת שאני יכולה להשיג הרבה יותר טוב לפי הנתונים בשטח, ובמקום זה אני נותנת למניפולציות ולמשחקים שלו להשפיע עליי. אם אני לא רואה אותו יותר משבוע אני מתחילה לבכות!</P> <P>אפילו לאנשים מסביבי חבל עליי. אומרים שאני מבוזבזת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ובנימה אחרת לגמריי, אחי הגדול ממני ב8 שנים חזר לארץ אחרי שלא ראיתי אותו יותר מ5 שנים.</P> <P>לוקח זמן לקלוט את זה אבל פתאום אני מרגישה פן שלם בחיים שלי שהיה חסר המון זמן. חלק מזה זה מה שאבא שלי היה בשבילי אבל הרבה מזה זה האח הגדול. יהיה עצוב כשהוא יעזוב את הבית.</P> <P>בכל אופן עם הפער גילאים והעצמאות שהוא תמיד רדף, אנחנו לומדים להכיר אחד את השניה בינתים. יצאנו לטפס במצוק היונים עם חברה שלי, היום עזרתי לו בסידורים וישבנו לארוחת צהריים. מוזר קצת אבל מתרגלים. מצד אחד זאת קרבה של אחים אבל מצד שני זה מרחק של שני אנשים שהכירו בילדות והתבגרו בנפרד ככה שהם לא כל כך יודעים מה הגבולות של הקשר. אז בינתיים קצת קשה להפתח אחת לשני.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בנוסף להכל קיבלתי חדר בבית החייל. אחלה חדר, עם אחלה בנות, שכנים טובים, ואווירה של כיף. מצאתי עבודה בקייטרינג- נראה איך זה עובד. הרגשה עצמאות. עדיין נשאלת השאלה אם אני רוצה להשאר לוחמת ולהגשים את החזון שלי להיות&nbsp;מפקדת טירונים, או לפרוש (הסיכון שלא יוציאו אותי לפיקוד גדול) ולעשות שנתיים. החלק הכי מפחיד זה מה שאחרי אבל לא בא לי להגיל ראש. אני אמשוך לאן שאני ארצה להגיע ויהיה בסדר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בעיקרון אני נמצאת בשלב טוב בחיים שלי. אני נהנת מהמקום בו אני נמצאת ומהאנשים שאיתי, אני מוצלחת בהדרכה וקיבלתי מזה ביטחון ויכולת חברתיות נרחבות. רק יש סעיפים- לפעמים עושים כלום בצבא וזה מתסכל ומנוון, והאקס תמיד נשאר ברקע.</P> <P>חוץ מזה הכל אחלה בחלה.</P></div>Tue, 30 Nov 2010 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12185360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=12185360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12090953<div align="right" dir="rtl"><p>היה לי מישהו, וברחתי ממנו, מה שהוביל לסקס עם האקס (ופוסטינור) ולהבנה שלא הפסקתי לאהוב אותו וכנראה שזה גם לא יקרה אם אני אמשיך בקשר הדפוק הזה איתו. מצד שני אני גם לא מסוגלת להפסיק לראות אותו.</p> <p>מידי פעם זה מכה בי, כמו עכשיו, התחושת בדידות הזאת. שוב אין לי את החברים שתמיד כיף לי איתם ותמיד יהיו איתי כשצריך. ואני לא מתלוננת יש לי חברה אחת טובה שאני מתה עליה והיא עליי, אבל זה לא כמו חבורה כזאת. כמו שיש לאקס שלי, אני ממש מקנאת בו. חבורה של אנשים שיוצאים ביחד, לא מזניחים אחד את השני... ככה גם יש עם מי לצאת כשהחברה היחידה שלי סוגרת. ויש לי ידידים אבל אני לא יכולה לסמוך עליהם שהם לא יתחילו איתי אם אני אצא איתם. זה כבר הוכיח את עצמו כשהיה לי חבר פתאום נעלמו כל הידידים. בכל אופן אני מתחילה להכנס לדיכאון ואני מסתגרת וכולם פתאום נראים מאושרים ומעוררי קנאה ואני לא יודעת איך לצאת מזה.</p> <p>אני יודעת שזה נמשע מטומטם אבל כל העצב הזה התחיל כי אני משמינה.</p> <p>זה בערך החלק היחיד ששטחי בי. מבטיחה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בנוסף לזה, יש לי גידול, שיכול להיות שהוא סרטני אבל אני ממש מפחדת לעשות ביופסיה וכל השטויות האלה, אז בינתיים אני מתעלמת ממנו. (למרות שהוא מתחיל קצת לגדול לאחרונה... ככה זה מרגיש)</p> <p>אז במקום לשכוח מזה זה מטריד אותי כשאין לי על מה לחשוב ומתחיל להפחיד אותי, אבל בשום פנים ואופן אני לא אתן להם לדחוף לי מחתים ענקיות לגוף.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לשנייה הייתי מאושרת בתפקיד החדש שלי בבקום ועכשיו אני מתחילה לפול.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רוצה אותו בחזרה וזה בחיים לא יקרה.</p></div>Sat, 09 Oct 2010 12:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12090953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=12090953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12004325<div align="right" dir="rtl"><P>חרא לי ובא לי לבכות.</P> <P>איבדתי את 2 החברות הכי ותיקות וקרובות שלי, אני מתגעגעת לאור, ואני לא מאמינה יותר במערכות יחסים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני לא מסוגלת לגעת באף בחור שהוא לא אור,&nbsp;אבל הוא לא רוצה אותי אפילו בתור יזיזה. (לא שזה מה שאני רוצה להיות בשבילו אבל זה די קרה אם אני רוצה או לא) ועכשיו הוא מתנתק ממני לגמריי.</P> <P>אני הכי לבד שאפשר.</P> <P>בגלל שהוא פגע בי כל כך אני לא רואה איך אני מתאהבת שוב אי פעם בחיים.</P> <P>אני מתגעגעת ללהרגיש איך שהרגשתי כשהייתי איתו. ואני כבר לא מאוהבת בו, אבל אני לא רוצה להרגיש את זה עם אף אחד אחר ואני כבר לא מאמינה שלגברים יש את היכולת לאהוב. הדרישות שלי ירדו כל כך נמוך שאני לא רוצה שהוא יהיה מחוייב אלי ואני לא מצפה ממנו לכלום אבל הייתי כל כך רוצה לישון איתו כפיות. להרדם כשהוא מחבק אותי ולקום וללטף לו את הפנים ולחבק אותו עד שימאס לו שאני מעירה אותו, והוא ישכב עליי כדי שאני לא אפריע לו לישון. איכשהו זה נראה לי חמוד באותו רגע.</P> <P>וואו כמה שהבחור הזה התייחס אליי כמו לחרא. איך נמכרתי כל כך בזול?</P></div>Fri, 27 Aug 2010 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=12004325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=12004325http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11920474<div align="right" dir="rtl"><P>אני מרגישה כאילו אני בוגדת בבלוג בזה שדחיתי כל כך הרבה זמן את הפוסט שיספר על מה שעבר עליי.</P> <P>ועבר עליי הרבה.</P> <P>הייתה איזו יציאה הבייתה לפני חודשיים שאור (החבר) היה קצת מרוחק. על מי אני עובדת הוא לא רצה לראות אותי בכלל. ביום שבת הוא בא אליי רק כדי להגיד שלום וכל כך זרקתי את עצמי עליו שאני מתביישת להזכר בזה. הוא לא נגע בי, חיבק אותי כדי לצאת ידי חובה והלך. וכל זה בדיוק כשהתחלתי לחשוב שאני מתאהבת בו.</P> <P>שנינו חזרנו לצבא בבוקר למחרת וכמעט שלא דיברנו כל השבוע. לא הבנתי מה לא בסדר, התחלתי לשנוא את עצמי, בכיתי מלא. בסופ"ש נשברתי, התקשרתי ושאלתי אותו מה קרה. בהתחלה הוא לא רצה לדבר, אמר שהוא רוצה לעשות את כשנפגש. לחצתי עליו עד שהוא התחיל לדבר. הוא אמר שהוא מבולבל, שהוא לא בטוח שהוא רוצה להמשיך בקשר, שהוא חושב על האקסית שלו והוא לא יודע מה הוא רוצה. ניתקנו את השיחה כי לא רציתי שהבנות שאיתי בחדר ישמעו, אבל שלחתי לו סמס שהשיחה סיימה את הקשר, כי אני לא אהיה עם מישהו שמתלבט.</P> <P>ואז באמת בכיתי. ככל שבכיתי יותר הבכי עצמו נהיה יותר יבבני ויותר היסטרי. כעבור יום סיפרתי לאחותי. כעבור עוד יום סיפרתי לחברה הכי טובה שלי, והיא אמרה את כל הדברים שלא רציתי לחשוב, היא גרמה לפגיעה שלו בי לפתח מימדים שניסיתי להתעלם מהם. אבל אחרי שהיא אמרה הכל לא יכולתי יותר להתעלם, התקשרתי אליו בשבת בערב והוצאתי עליו את כל העצבים שרק יכולתי, אני כבר לא זוכרת בדיוק מה נאמר אבל פשוט ניסיתי להוציא ממנו משהו. משהו שהוא לא התנצלות. ניסיתי לעצבן אותו ולגרום לו להגיד שהוא רוצה אותי באותה נשימה. זה יצא מכוער. אחרי השיחה הזאת הייתי בטוחה שהוא שונא אותי ובחיים לא ירצה לדבר איתי למרות שבסופה&nbsp;הוא הציע שנשאר ידידים.</P> <P>ושוב, בכיתי. בכיתי כל כך. אנשים לא הבינו מה עובר עליי, פחדו לשאול אותי. ביום שלמחרת נסעתי אני ועוד שניים מהסוללה שלי לתגבר את סוללת אילת.</P> <P>בשבועיים האלה- השבוע שלפני והשבוע שאחרי, מתתי. לא אכלתי, לא ישנתי, כל פעם שעצמתי את העיניים חשבתי עליו מחבק אותי ולא יכולתי להפסיק לבכות. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהוא לא יגע בי יותר. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני לא אראה אותו, שלא נדבר...</P> <P>ומצד שני, זאת גם הייתה הפעם הראשונה שמישהו שבר לי את הלב. כל כך התאים לי להיות באותו זמן באילת. לא רק שהנוף והחום הרגיעו אותי (וכל הזמן שהיה לי לבד), גם היו שם אנשים חדשים. אנשים להתרענן בהם במינון טוב. ואחרי שזרקו אותי ככה ממש התאים לי שבנים הסתכלו עליי כמו שמסתכלים על בחורה. בחור התחיל איתי בצורה כל כך גלויה, הייתי חייבת לזרום עם תשומת הלב. התנשקנו בלילה שעזבתי. הוא היה בטוח שאני אשמור איתו על קשר. אני הייתי בטוחה שלא. עמוק בלב, ממש גלוי ביני לבין עצמי, החלטתי להשיג בחזרה את אור. החלטתי שאין מצב שאני מוותרת עליו למרות שאני יודעת שזה לא בריא.</P> <P>אז חזרתי את כל הדרך המפרכת מאילת הבייתה, הגעתי ליום הולדת של אחותי- ספא בשישי. ראיתי קצת חברות אח"כ אבל שום דבר לא יספק אותי עד שאני אראה אותו. ואז ביום שבת בערב אחרי שישבתי עם אחותי וחברים שלה בעל האש, ואחרי 4 בירות כמובן, נפגשתי עם אור. ישבנו בסנדוויץ' בר ומשם לים. יושבים על חול ומדברים... קצת קרובים יותר מסתם ידידים. מה עושים מה עושים... בוא ניכנס לים!</P> <P>הלכנו לחוף קצת יותר מבודד (חוף של דוסים), התפשטנו ונכנסנו למים. באמצע הלילה. התנשקנו. והוא חיבק אותי. וכשיצאנו מהמים, בתחתונים פשוט עמדנו מחובקים אני קצת רועדת מקור אבל טוב לי שזה לא יאומן.</P> <P>אני מציגה את זה נורא נחמד, אבל&nbsp;נאמרו כמה&nbsp;מילים פה ושם. הוא הספיק להגיד משהו כמו "אל תפתחי ציפיות" ומשהו שמשתמע כ"אני רוצה סקס". זה בערך משפיל אבל לא הייתי מסוגלת להרוס את זה בשבילי כי הוא חיבק אותי וזה כל מה שהייתי צריכה.</P> <P>חוץ מזה, מאז כל פעם שיצאתי הבייתה התראנו רק שנינו. אבל לא התנשקנו יותר, למרות שרק על זה אני חושבת כל השבועיים שבין מפגש למפגש.</P> <P>אחרי הפעם שהתנשקנו, קיבלתי נשק מקוצר- חלומה של כל לוחמת נ"מ. אבל חוץ מזה הדברים רק החמירו מבחינת היחסים שלי עם אנשים. אולי באמת כי בכיתי כל הזמן וזה מתחיל לעצבן כשאין סיבה נראת לעין.</P> <P>אני בוכה פחות לאחרונה. רק ברגעים כאלה שנמאס לי ואני לא מסוגלת להדחיק יותר.</P> <P>אני כל כך לא הבחורה שמתאים לה להיות מוצמדת לחבילת טישו. הוא הוציא לי את כל הכיף בלצאת הבייתה. אם אני לא יוצאת איתו אני לא יוצאת בכלל. לא רוצה. איכשהו עם כל הדיכאון, זה טוב להרגיש משהו. אני לא יכולה להתחרט על זה שהתאהבתי בו ועכשיו אני פגועה. ככה אני חיה את החיים במלואם. אני חיה אותם בלי ריקנות. אני מעדיפה לחשוב עליו כל הזמן מאשר לחשוב על כלום.</P></div>Sat, 17 Jul 2010 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11920474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=11920474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11795062<div align="right" dir="rtl"><P>גדלתי בבלוג הזה, פוסטים על מחזור, פעם ראשונה אצל קוסמטיקאית, מה לא.... ועכשיו.. פוסט על <STRONG>ה</STRONG>פעם הראשונה.</P> <P>כןכן זה קרה ממש מוקדם, רק אחרי חודש וחצי שאנחנו מוגדרים כחברים. אבל היי אני ילדה גדולה, חיילת והכל. זה&nbsp;קרה לפני שבועיים ביום הולדת שלו.</P> <P>אי אפשר להגיד שזה היה כמו שכל בת חולמת שיהיה. האמת שממש לא. יום חמישי, יוצאים לחגוג לו את היומולדת במועדון. בעיה ראשונה: זה היה רק אני והוא... וכל החברים שלו. בלי חברות קרובות שלי, הייתי בודדה קצת.&nbsp;בעיה שנייה: אני בתור לוחמת מיובשת שבילתה את אותו בוקר במרפאה וסרבה שידחפו לה כל מיני נוזלים לוריד, לא הרגשתי כל כך טוב. בהתחלה ניסיתי לרקוד ולשמוח בשבילו, אבל אחרי חצי שעה&nbsp;התיישבתי לי על ספסל בפינה עם הראש בין הברכיים, מצד אחד מתה לקצת צומי רק כי אני יודעת כמה מסכנה אני נראת (וכי אלף בנים התחילו איתי בינתיים מאחורי הגב של חבר שלי) ומצד שני רוצה שהוא יהנה עם חברים שלו ביום הולדת, הרי בשביל זה התיישבתי בצד. בסופו של דבר יצא שהייתי מסכנה בצד וחברים שלו התייחסו אליי יותר ממנו. אחרי המועדון הלכנו לשבת בסוג של סנדוויצ'ייה. אני הוא וחבר טוב שלו, שבמקרה היה ידיד הכי טוב שלי בעבר, היינו גולשים יחד והכל עד שהוא נישק אותי וזה נהיה מוזר. טעות שלישית. מלכתחילה לא הייתי במצב מעולה אז לשים אותי בסיטואציה המוזרה הזאת לא היה להיט. מה גם שהוא עדיין לא התייחס אליי מספיק. לא אמרתי כלום כי הוא היה שיכור, אבל התחושה לא נעלמת גם אם יש תירוץ.</P> <P>סוף הערב אצלי במיטה. התוכנית הייתה אולי להנתשק קצת, להוריד חולצה או שתיים, להגיע שוב לכמעט ולהרדם כפיות בנוהל. אבל איכשהו כשהגענו שוב&nbsp;לכמעט, כשהוא הוא שאל "את בטוחה?" אמרתי כן.&nbsp;וכשזה בא אחרי שתיקה ארוכה והוא שוכב מעליי שניינו כמעט ערומים, יש לזה רק משמעות אחת. האמת שלא. לא הייתי בטוחה. אבל אמרתי כן, אני עדיין לא סגורה למה. לפי איך שאני מכירה את עצמי זה דווקא כי לא היה לי ערב טוב, וכי לא קיבלתי ממנו את מה שרציתי באותו ערב. איפשהו עמוק בתודעה שלי הדרך היחידה להשיג את תשומת ליבו של בחור היא בלפתות אותו. אז אולי שכבתי איתו רק כי רציתי יחס. וכשיש לי תחושה&nbsp;רעה אני עושה משהו דרסתי שמנוגד לגמריי להיגיון. אני לא אומרת שלא טוב לי איתו, אבל בהחלט לא רציתי לשכב איתו. לא סמכתי עליו מספיק, אני עדיין לא סומכת עליו, ואנחנו אפילו לא מאוהבים.</P> <P>כל העניין כאב. מאוד. למען האמת זה נראה כאילו מישהו גסס למוות על המיטה שלי. היינו טיפה דבוקים אחד לשני ואז כל אחד הלך הבייתה. כשהייתי לבד פתאום קלטתי, ולמרות שלא חשבתי שתהיה לזה משמעות מבחינתי, הייתה. זלזלתי בזה ובסוף טיפה התחרטתי. הייתי עצובה מספיק בשביל להסתגר מכורבלת בחדר וטיפונת בכיתי. בכיתי כי זה לא קרה כמו שזה צריך לקרות, כי אני יודעת שעכשיו תהיה לו משמעות הרבה יותר גדולה בשבילי, ואני נשארת אותו דבר בשבילו. חברה רגילה, עוד מישהו שהוא השכיב. והוא תמיד יהיה הראשון שלי, וכמה שאני לא אלחם בזה אני מפתחת רגשות ונקשרת. כי ככה זה עובד. והוא עדיין חופשי ממני.</P> <P>עכשיו כל הקיטש מאבד משמעות בשבילי. וכל פעם שאני חוזרת לצבא ואנחנו נפרדים קשה לי יותר. בהתחלה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, בא לי לדפוק את הראש בקיר ואחריי יומיים אני לא רוצה לראות אותו, לא חושבת עליו בכלל. קשה לי עם זה.</P> <P>אנחנו מתראים כל פעם שאני יוצאת הבייתה, וכיף לי והכל, אבל משהו חסר. אנחנו לא עושים כלום. אני לא יכולה להאשים אותו כי אני גורמת לזה אבל אני כן רוצה לראות קצת עולם. אין יותר מידי אופי לקשר שלנו. בעיקר עכשיו שאנחנו לא בדיוק יוצאים, וכל פעם זה כואב מחדש, וכל פעם אני עדיין קצת מדממת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לסיכום, אותו סופ"ש היה... יחודי- פעם ראשונה עם החבר, היריון קל,&nbsp;והפלה מהגלולות,&nbsp;שגרמה לי להבין שבכלל נכנסתי והיריון.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אולי אני לא מרוצה מאיך שזה קרה, ורציתי שלפחות הראשון שלי יהיה מאוהב בי (אני בכלל לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי, אם בכלל) אבל המצב הרבה פחות רע מאיך שיצא לי לתאר אותו. בסך הכל טוב לי כשאני איתו, ועם כמה שאני מפחדת מזה אני אוהבת להיות איתו ולחשוב עליו ולישון איתו&nbsp;מחובקת וכשהוא מעליי מחייך את החיוך היפה שלו.</P> <P>אה ואני אוהבת את הריח שלו, ושהריח נשאר עליי כשאני נוסעת חזרה לצבא ויש לי מזכרת קטנה ממנו.<IMG src="/moodicons/smile.gif"></P> <P>&nbsp;</P> <P>ממני,</P> <P>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; שבוזה. </P> <P>&nbsp;</P> <P>(אה אגב, אני מה זה שבוזה, בא לי להיות בקרקל. או ג'ובניקית. רק לא איפה שאני.)</P></div>Wed, 19 May 2010 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11795062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=11795062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11691203<div align="right" dir="rtl"><P>בהמשך לפוסט הקודם, דיברתי עם אור- מר סטוץ מתמשך, הוא אמר שהוא רציני לגביי ואיכשהו גרם לי ממש בקלות לסלוח לו. אני חושבת שעוד באותו יום ישנתי אצלו, משם הייתי צריכה לקום ממש מוקדם ולעוף לבסיס לכמה סידורים. באותו לילה די החלטנו שאנחנו חברים (זה היה בערך כמו בכתה ה'&nbsp;אבל לא בדיוק), וגם היה ממש כיף. אף פעם לא היה לי מישהו מפנק ומבין כזה.. באמת שכיף לי&nbsp;איתו. יומיים אח"כ הוא ישן אצלי ופגש את אחותי. אנחנו פשוט מתקדמים בקצב מסחרר...&nbsp;והכל&nbsp;טוב כשהוא באיזור, אבל כשהוא בבסיס ואני בבית- המצב הנוכחי, חסר לי הצורך שהוא בעצמו עורר אצלי, אני צריכה צומי, והאסאמאסים עם כל הפוצי מוצי שבעולם לא מספיקים, כי תוך יומיים אני שוכחת איך הוא נראה.</P> <P>למשל: אני וידיד מהפלגה באנו לחברה מהטירונות. חיילת בודדה שגרה בקיבוץ. בכל אופן עשינו שם ברביקיו עם כמה חיילים בודדים מאוסטרליה ואח"כ יצאנו לפאב של הקיבוץ. החלק הבעייתי הוא שפתאום בחורים חתיכים מתחילים איתי, ואני יודעת שאני לא אוכל לעשות מה שבא לי. ועם כמה שאפשר לתרץ את זה ולגמש- אני אוהבת לפלרטט, אני אוהבת תשומת לב, אני אוהבת את הרעיון שאני יכולה לתת את המספר שלי למי שבא לי גם אם אני מתכוונת לסנן אותו אח"כ, ואני אוהבת לישון כפיות עם הידידים הטובים שלי (שעכשיו מסרבים כי יש לי חבר). בכל אופן זאת חוויה אחרת לגמריי לצאת כשיש חבר. </P> <P>המסקנה היא שאו שאני צריכה להתחיל להתרגל, או שאני עוד לא מוכנה לקשר. פשוט קשה לי בינתיים עם הבלי לראות אותו.</P></div>Fri, 02 Apr 2010 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11691203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=11691203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11676901<div align="right" dir="rtl"><P>השבועיים של האימון המתקדם לא היו קשים כמו שחשבתי. עברתי בהצלחה את כל המבחנים, עברתי בוחן מסלול, והפלגה שלי ניצחה בתחרות שהפרס בה היה סיכות גדוד, חוץ מזה קיבלתי גם סיכת לוחם (המפק"צ מהטירונות הביא לי את שלו) ודרגת רב"ט (איכס איכס איכס הצעירות) עשינו קלירנס ביום חמישי ויצאנו הבייתה בלי נשקים. לאורך השבועיים האלה הסטוץ של יום שישי שעבר התמשך לאשכרה קשר, דיברנו כל יום לפחות פעם אחת, ככה שזה כבר מרגיש רציני ביחס לעובדה שכולם כולל אותי היו בטוחים שכל מה שהוא חיפש בי היה זיון.</P> <P>ביום חמישי הייתה לי מסיבת סוף טירונות&nbsp;באבאל'ה שזה בערך בנתניה, והיה פשוט הזוי להשתכר עם כל הסגל שזה מפקדים ומדריכות, וכל הקורסים של הטירונות. פשוט טירוף, מלא זוגות שבחיים לא ציפיתי לראות מתגפפים בפינות, אנשים מנסים לנשק אותי על ימין ועל שמאל, אגב- מסר לכל המפקדים למיניהם: זה שאתה מפקד לא פותר אותך מסקס אפיל... אבל מעבר לזה היה מצחיק. נשארתי יותר מאוחר מהתכנון כי מפקד לשעבר שלי ביקש שאני אשאר (ומי אני שאגיד לו לא), ואז הייתה בעיה לחזור.</P> <P>מה עושים מה עושים... ניגשתי לבחורה עם אוטו מלא וביקשתי טרמפ ("לא נורא נו רק עד הרכבת...") יצא שאני שכבתי על החבר'ה שישבו מאחורה, והמפקד לשעבר ועוד מישהי נכנסו לתא מטען. כשהגענו, בשנייה שהם יצאו המתא וסגרו אותו הגיע ניידת. איזה פוקס. בקיצור ישבנו בתחנה ודיברנו וחיכינו לרכבת של הבחורה שאיתנו, אחרי שהיא הלכה השיחה המשיכה והתעמקה, אפילו ברכבת שעתיים לא הספיקו אז ירדתי בתחנה שלו, וישבנו על ארוחת בוקר, ואז באיזה משטח קניון של ילדים... כלום לא הספיק אבל היינו כבר חייבים לחזור כי תכף 10 בבוקר... בקיצור התאהבתי בבן אדם. בקטע הכי ידידותי בעולם.</P> <P>באותו יום המפק"צ האישי שלי אמר לי שהוא רוצה אותי. לא כל כך ידעתי לאכול את זה אבל בסוף אני חושבת שזה עבר בשלום.</P> <P>אתמול ראיתי סוף סוף את אור, הקשר שהתחיל ביציאה הקודמת, והיה כיף פשוט להמרח לו על המיטה ולראות טלויזיה. הרגיש טוב. רק שהיום חברה שלי סיפרה לי שאחרי זה, כשהם יצאו למועדון הוא רצה מישהי, אני לא יודעת אם קרה משהו. ועכשיו הוא הבריז לי. אני כועסת עליו קצת יותר מעבר למה שהוא יודע, ומעבר למה שאני יכולה לספר לו. והוא עוד רמז לי כל כך שהוא רציני ושלא יפזול.&nbsp;עד שרציתי מישהו שאני שלמה איתו ואפילו באתי לכתוב דברים טובים פה, זה מתהפך בשניה. אני לא בטוחה אבל יכול להיות שזה יסתיים, תלוי בשיחה שאני צריכה לנהל איתו.</P> <P>חוץ מזה שמחר אני צריכה להיות בבסיס קרוב לבית, משני עד שני אני ברגילה, ככה שיש לי קצת זמן להתרגל לבית עד שאני מתחילה סדיר.</P> <P>&nbsp;</P></div>Sat, 27 Mar 2010 18:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11676901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=11676901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11645686<div align="right" dir="rtl"><P>פשוט לא הספקתי לעדכן מפאת סגירת 21 אחד אחרי השני, יצאות מקוצרות, ואינטרנט מרדן. ורציתי, כל כך רציתי לכתוב, ולזכור את תקופה הטירונות שלי. היו לי כל כך הרבה קשיים, ורגעים מאושרים, ושביזויות ובלבולים וקצת דיכאון והרבה מסקנות ולמידות והתבגרויות...</P> <P>מהרגע השתגייסתי, הייתי רמבו. הבחורה הכי מורעלת מכל הבחורות והבחורים. הייתם יכולים לתפוס אותי מסתובבת עם הנשק שלי, סוחבת עוד מטול של מישהו בתורנות מטבח, עוד נשק של מישהו בתורנות רס"ר, קפלס"ט ביד אחת ושני מעילים ביד השנייה, כל זה תוך שמתזזים אותי. הייתי הכי ישירה והכי מלאת בטחון שהייתי בחיים שלי ונכנסתי בצבא בכל הכוח. הספקתי לזרוק רימון ולירות במאג ואוהל אב"כ ומלאן דברים מגניבים.</P> <P>ככה עבר שבוע טרום, שבוע סליחות, שבוע שבו סיימתי מטווחים, ועוד שבועיים בהם הייתי חנט"רית. ברגע שהפסקתי להיות חנט"ר נהייתי שבוזה. גם נהיה לי קשה, גם לא ראיתי בית, גם היו לי קצת בעיות עם חברות, גם כבר נמאס לי מאותם אנשים שרוטים (לא במובן הטוב) שאני רואה כל יום כל היום במצבים הכי לחוצים, וגם כבר לא הייתי חנט"רית וזה הוריד לי את כל תחושת האחריות והשליחות. זה כדור שלג, ככול שאני יותר שבוזה, ככה אני פחות מצליחה, וככל שאני יותר נכשלת, ככה אני עוד יותר שבוזה. זה פשוט התמשך ככה עד שנהייתי בודדה ממורמרת ובכיינית. אפילו ההשבעה בכותל לא הרימה לי מוטיבציה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>איפשהו בין לבין הכרתי מישהו מהטירונות שהייתה לו חברה, ופשוט אהבתי את הבן אדם, התיידדתי איתו בלי שום כוונת זדון. אופטימי ומצחיק, מישהו שכיף להיות איתו. ואז הוא התחיל לספר לי שיש לו בעיות עם החברה, ושהוא רוצה אותי (כשהבנתי שהוא רוצה אותי זה הפך להדדי) ונהיינו קצת פוצי מוצי (בלי להפר שילוב ראוי!) דיברנו הרבה ובנסיעות ישבנו ביחד והתפצנו להנאתנו, כולי מתפנקת עליו וחושבת כמה כיף לי. הקורס שלו היה איכשהו מעורב בכל העניין, כי הוא כנראה מהאלה שמשתפים, והמציאו שירים על כמה שהוא רוצה אותי עם מילים קצת בוטות, הסגל כבר התחיל לרכל והכל, ובסופ"ש שהוא היה אמור לזרוק לכאורה את החברה שלו, הוא פתאום לא מתקשר יותר, ופתאום יש בפייסבוק כל מיני תגובות ביניהם שלא בדיוק מראות על סיום הקשר. ואני הפסקתי לדבר איתו, ומשום מה&nbsp;לקח לו&nbsp;זמן&nbsp;הבין למה. ואז המציאו שירים על זה שבר לא מדברת עם אייל, ובקיצור היינו הזוג הכי מדובר בנ"מ, והכי רחוק שהלכנו היה להחזיק ידיים, סטייל כתה ה'. בכל אופן בהמשך ראיתי שהוא שיקר לי גם בנוגע לעישון ועוד משהו שאני לא זוכרת, וזה פשוט נגמר בלי יותר מידי דיבורים. וכמו אחרי כל ציפייה שלא מתממשת נכנסתי קצת לדאון, כשגם ככה לא קל וקצת בודד לי. החלק שהכי מעצבן אותי בכל הסיפור הוא שביום חמישי האחרון, אחרי שלושה חודשי שביזות, עשיתי בוחן מסלול, וכשהגעתי לחבל, שעוד לא הצלחתי לעבור מעולם, ניסיתי ונפלתי, ובניסיון השני קלטתי אותו מחייך אליי מלמטה ואיכשהו הצלחתי. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. בעיקר רציתי להרביץ לו.</P> <P>באותו יום חמישי, נגמרה לי הטירונות. שברנו דיסטאנס, היה מצחיק והעלה ממש את המצב רוח לכולם. סיפרו לנו איפה שיבצו אותנו לסדיר, וקיבלתי את הסוללה הכי צפונית שיכולתי לקבל (ראשון לציון) שהיא בתוך בסיס ככה שיש בה הכי ת"ש שיכולתי לקבל, והרכב אנשים ממש טוב, הרבה מהאנשים שביקשתי להיות איתם, וכמה שרציתי ולא היה להם מקום ברשימה. קיבלתי את הקצינה הכי מתוקה בצה"ל, מלאה באנרגיות למחזור הראשון שלה, ויש לה ציפיות גבוהות, שזה מעולה. בכל אופן, אני מרוצה מהמקום שהגעתי אליו, והאימון המתקדם יהיה קריעת טוסיק, אבל אני אופטימית. אני אתגעגע המון לסגל טירונות שלי, כי אין כמוהו, המפק"צ האישי שלי הכי חמוד ושפיץ שיש למרות שקצת כואבת לו העצ"מ, המש"ק שלי היה חזק בחינוך ולמרות שלא כולם הסכימו איתי, לדעתי הוא ידע להעלות מוטיבציה ולגרום לי לנסות יותר חזק. מפק"צ של צוות אחר חנון מגניב כזה מהצפון, שאני מכירה כמה חברים שלו, והמפק"צ השלישי מצחיק כזה, עושה מלא שטויות שיזכרו לטובה. בקיצור הם באמת השלימו אחד את השני, מעליהם מפקדת הקורס שלי, הקצינה הכי גבר שיש, באמת שכיף לי שיש אישה בראש, ושהיא לא מתבלטת כאישה אלא היא פשוט תותחית, לדגמא כשהיא חילקה מספרי ברזל עם אגרוף, החיילים הכי גברים והכי גדולים עפו כמה צעדים אחורה. בקיצור קשוחה ומגניבה. ולמרבה שמחתי גם עכשיו יש לי קצינה שהיא אישה והיא מעולה, אם כי קצת יותר נשית, ומתחתיה מש"ק.</P> <P>עוד קצת על בנים- סופ"ש קודם שיצאתי (לפני חודש) התנשקתי עם מישהו מהעבר, קצת ייבשתי אותו ואני חושבת שגם הוא לא ציפה שיצא מזה משהו.</P> <P>בעודי טירונית התחיל איתי המש"ק של הגנה קרקעית (זה שאחראי על שמירות), שעדיין קצת מתכתב איתי. ולסיום, אתמול במסיבה היה לי כנראה סטוץ קטן עם מישהו שווה שהיה איתי בשכבה, ונתן לכמה רכלנים משהו לדבר עליו. מה שעצוב פה זה שלא סיפרו לי שכשאני חותמת על "דין אישה כדין גבר" ועל עוד שנה בצבא, אני גם חותמת ויתור על כל אופציה אפשרית&nbsp;לזוגיות ( כי בבסיס שילוב ראוי, ובבית... אני לא בבית). בכל אופן, אחרי 18 שנה מה זה עוד שלוש שנים לבד?</P> <P>תמונה מאחת השבתות- אני מדברת באושר עם חברה של הבית.<BR><IMG style="WIDTH: 300px; HEIGHT: 400px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/81/13/60/601381/posts/20220767.jpg" border=0><BR>אגב בתמונה לידי עוד מישהו שהתחיל איתי, ומאז שהתגייסתי, בעיקר בעיקר בתקופה שהייתי מפוצצת בטחון עצמי ונלהבת מהגיוס, בנים&nbsp;חגו סביבי&nbsp;בלי סוף.</P> <P>&nbsp;</P> <P>טיפים שהייתי נותנת למתגייסים של מרץ- קנו שרוכים מגומי לנעליים- זה מהיר וטוב להקפצות, וחוסך גומיות לנעליים. קנו חמצוואר לחורף. תארגנו לעצמכם סטוק של חוטי שפצור, איזולירבנד, פלנלית, ומצתים. תביאו פנס קטן שיהיה לכם תמיד בכיס. כנ"ל לגבי אולר. תכתבו על כל דבר שאתם מקבלים את השם שלכם בגדול.</P> <P>אל תתנו לעצמכם להראות חולשה, מבחינת המפקדים לא קר לכם, אתם לא עייפים, אתם יכולים להקיף את הדגל עוד אלף פעם, ואתם נהנים ממצב שתיים. ככה גם תוכיחו לעצמכם כמה אתם חזקים, כי ברגע שאתם מרחמים על עצמכם ו\או מתלוננים, כל המאמץ שבעולם נזרק לפח. תשקיעו, לא משנה אם אתם מרוצים או לא מאיפה שאתם נמצאים, אם תוכיחו את עצמכם תגיעו רחוק גם מהג'וב הכי מוקרץ, וזה היופי בצבא. אם אתם רוצים להגיע למקום מסויים או לקבל משהו תהיו הראשונים להגיד את זה למפקדים, כי הם באמת מנסים לעזור ואם תהיה בין החייל למפקד הערכה והבנה, הם יעשו בשבילכם הכל. תדעו שהפקדים זה עם איכותי שעבר דברים שעוד לא עברתם, ובדרך כלל הרצונות שלהם מקבילים לרצונות שלהם (באופן כללי).</P> <P>&nbsp;</P> <P>טוב, פה נגמר לי הריכוז. מקווה שלא שכחתי שום דבר משמעותי לפוסט, כי כבר אין סיכוי שאני אכתוב על הטירונות שוב.</P> <P>שבת שלום שתהיה :)</P></div>Sat, 13 Mar 2010 11:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה לוחמת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=601381&blogcode=11645686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=601381&blog=11645686