Twincest Story

פרק 10:

עברו שלושה שבועות בערך מאז שטום עזב, ביל סיפר לכולם ביום למחרת שטום עזב כי לא התחבר במיוחד לחיים האלה, שהוא דיבר עם ביל בלילה הקודם והיה נחוש. שהוא לא יכל לעצור אותו. כמובן, ביל לא יכל לספר לאף אחד את הסיבה האמיתית לעזיבתו של טום.

בלית ברירה הלהקה מצאה גיטריסט חדש, טוב לא פחות, הוא כבר ידע את כל השירים שלהם בע"פ וזה חסך להם הרבה עבודה. רצוי לומר שהוא גם נראה דיי טוב. המעריצות כמובן, לא קיבלו את הידיעה ואת עזיבתו של טום בעין יפה. בכלל לא, ובמהרה מקום מגוריו של טום גם התגלה לציבור דרך העיתונות והפפראצי, כמובן. הוא עבר ללוס אנג'לס, ביל כבר שמע. כולם שמעו. אמא של ביל דיברה עם טום בטלפון כמעט בכל יום, לומדת להכיר את הבן שלה, שוב. היא השתדלה, לא מפסיקה לתמוך אף לרגע אחד למרות המרחק. היא תכננה ללכת לבקר אצלו בקרוב אך לא היה רגע בו ראתה את ביל ולא ניסתה לשכנע אותו ללכת לטום ולומר לו לחזור לגרמניה. לא ללהקה, רק איתם, לגרמניה. אך ביל כמובן, לא יכל לעשות את זה. הוא לא דיבר עם טום אף פעם אחת מאז שעזב אך בכל יום שעבר הבין עד כמה הוא חסר לו... עד כמה הוא מתפרק, חלק אחר חלק בלי החיבוק שלו... החיוך, המילה הטובה... עדיף לו טום קצת שונה מאשר בלי טום בכלל. בזה הוא היה בטוח. אז תחילה היה כמעט משוכנע שיצליח להתגבר ולהמשיך, למרות שהרגיש שחצי ממנו מנותק ממנו לגמרי, למרות שהרגיש ריק מבפנים. אך אחרי שלושת השבועות האלה הוא פשוט לא היה מסוגל ולהמשיך להתכחש יותר. הוא היה צריך את טום, זה היה בטוח. הוא היה צריך את אח שלו בחזרה. הוא היה צריך את התמיכה בחזרה ואת היחד שלהם בחזרה. הוא פשוט היה צריך אותו...

ביום למחרת, הדבר הראשון שהוא עשה זה להודיע לדיוויד שלא יגיע להקלטות, בלי להסביר הרבה הוא יצא מהבית, לוקח רק תיק בינוני עם כמה דברים הכרחיים, ארנק, פלאפון. הוא יצא מהבית, ממהר להתקשר לאימו שנתנה לו את הכתובת של טום בלי להתווכח אפילו לרגע, היא נשמעה מאוד שמחה.

הוא עלה על המטוס הראשון ללוס אנג'לס, נאלץ לחכות כמה זמן בשדה התעופה, לחוץ. אך לבסוף המטוס הגיע, בשעה המיועדת, ביל עלה עליו, מפוחד, לחוץ אבל נחוש. לא היה לו מושג איך טום הולך להגיב והוא שקשק מזה ממש. הוא לא ידע איך הוא יסתכל על טום אחרי שאכזב אותו ופגע בו כ"כ, אבל איך ידע אם לא ינסה? הוא חייב לשכנע אותו לחזור. כולם כ"כ צריכים אותו ומתגעגעים אליו... ואם להודות בזה, בשקט-בשקט? ביל התגעגע אליו הכי הרבה. יותר מידי.

הטיסה ארכה כשעות ארוכות ומורטות עצבים, והנסיעה עד לביתו של טום הייתה אפילו מלחיצה יותר עד שביל התקשה לנשום ככל שהתקרבו. הוא פשוט פחד.

המונית עצרה מול הווילה הגדולה של טום וביל אפילו לא טרח להסתכל או לסרוק את המקום, הוא היה לחוץ מידי ודעתו הייתה עסוקה מידי בשביל לעשות את זה. הוא חיכה, מתלבט עוד מספר דקות לפני שצלצל בשער הכניסה לבית, אותו תחמה גדר גדולה וגבוהה, אך לבסוף הוא צלצל. הוא לא יכל להשתפן אחרי שעשה את כל הדרך הזו.

טום,שבדיוק ישב על הספה בחוסר מעש נעמד על רגליו והלך לכיוון הדלת שלו, שם היה האינטרקום. הוא הסתכל על המסך ששידר את מי שעמד בשער שלו וקפא בשניות. הוא לא היה בטוח שהוא רואה טוב, לכן הוא שפשף את עיניו, משתדל לא להתלהב יותר מדיי. ביל, ביל שלו בא לבקר אותו! הוא לא חשב שזה יקרה אי פעם... הוא חשב שהוא כועס עליו... הוא התגעגע אליו כ"כ. זאת הייתה הפעם הראשונה בה ראה את ביל ולא חשב על כמה שהוא מאוהב בו. הוא ידע שזה יהרוס לו לפני שזה יתחיל. הוא גם ידע שזה יחזור אליו בשלב מסוים. הרגשות שלו אל ביל לא השתנו בזמן שהוא התגורר בלוס אנג'לס. המרחק רק הוכיח לו כמה הרגשות היו חזקים ואמיתיים,הרבה יותר משחשב. הוא מיהר להתנער ממחשבותיו ופתח את השער, לא בטוח איך להגיב ברגע שביל ייכנס לבית.

ביל פתח את השער, ממהר להתקדם לכיוון דלת הבית, לחוץ יותר בכל שנייה, הוא הולך לראות את טום וזה הולך להיות כ"כ מביך... הוא רק פגע בטום, בכל התקופה שטום זכה להכיר אותו מחדש. הוא בטח שונא אותו...

הוא נעמד מול הדלת, דופק עליה פעמיים בעדינות, ליבו מאיץ את קצבו עד למהירות בלתי אפשרית, ביל הרגיש כאילו הוא קורע את חזהו ופורץ החוצה בכל שנייה.

טום עצם את עיניו ונשם עמוק,מרים את ראשו,מנסה לסדר את מחשבותיו לשנייה. הוא הגיע למסקנה שאין לו מושג איך הוא הולך להגיב ושהוא רק מקווה שביל עדיין אוהב אותו, איכשהו. הוא פתח את הדלת באיטיות ונשך את שפתו התחתונה, שולח אל ביל חיוך קטן ומתוק, עיניו חודרות מתמיד. "ה..היי.." מלמל בקול חנוק, רועד ומתרגש.

"היי" ביל החזיר בחיוך קטן ומהוסס, הוא רק רצה לחבק את טום באותו רגע. הוא באמת התגעגע... והוא בכלל לא ידע מאיפה להתחיל עכשיו... "אתה כועס עלי...?" היה הדבר הראשון שעלה לו, הוא באמת רצה לדעת. הוא ממש לא רצה שזה יהיה ככה...

"לא.." השיב טום, נאנח, נלחם בעצמו לא להתנפל על ביל. כ"כ לא. "ואתה...?" הוא בלע את רוקו, לא בטוח שהוא רוצה לדעת את התשובה. הוא היה בטוח שביל לא בא לבקר אותו בגלל שהוא כעס עליו.

"בכלל לא" ביל מיהר להשיב, "הייתי בטוח שאתה כועס... יש לך סיבה..." ביל עיקם את שפתיו, הוא היה כועס על עצמו במקום טום...

טום הניד בראשו לשלילה, ממהר לפתוח את הדלת לגמרי ולסמן לביל להיכנס, "בוא..." הוא מלמל בשקט, נושך את שפתו התחתונה, נלחם בחיוך שלו שרק הלך והתעצם.

ביל נכנס לבית אחרי טום, סורק אותו בעיניו, הוא באמת היה מושקע, טום ידע לנצל את הכסף שלו, שהיה בהחלט רב, בחוכמה. "וואו, גדול, יפה" ביל התרשם, מסתובב קצת, זה היה כ"כ טום, סגנון שכזה, ביל ממש אהב את זה.

"א... תודה," מיהר טום להשיב, הולך לכיוון המטבח. הוא בלע את רוקו והלך לכיוון המקרר, "מה אתה רוצה לשתות..?". טוב, על החיבוק הוא יצטרך לוותר.

"כלום, אני רוצה לדבר איתך" ביל השיב, מתקדם לכיוונו של טום ונעמד מולו, נחוש. הוא לא מתכוון לזוז משם עד שהוא ישיג את מה שהוא רצה.

טום הרים גבה ונשם עמוק, מכווץ את מצחו. "אוקיי א... אז דבר". זה היה קצת מוזר. ביל עשה את כל הדרך הזאת רק בשביל... 'לדבר' איתו?

"תראה טום, אנחנו, אוקיי, אני. אני מתגעגע אלייך, מאוד, אני ממש רוצה שתחזור, כולנו רוצים. אני לא מבקש ממך לחזור ללהקה, אבל לפחות לגרמניה, אני רוצה אותך לידי. אתה יודע, אמריקה זה לא חצי שעה נסיעה ואני לא יכול לעשות כלום בלעדייך... ההופעות הולכות חרא, הכל הולך חרא... אני יודע שאולי אתה לא בדיוק מי שאני רוצה שאתה תהיה, אבל העובדה שאתה זה אתה זה מספיקה, אתה אח שלי ואני צריך לקבל את זה כמו שזה. אני באמת צריך אותך שם בשבילי ואני רוצה להיות בשבילך מתי שתצטרך... אתה לא חייב לחזור לגור איתנו... פשוט, תחזור..." ביל הביט על טום במין מבט מתחנן, מעט שבור, פורק את רוב הדברים שישבו ונבנו עליו בשלושת השבועות האלה.

טום בלע את רוקו, משחזר בראשו את דבריו של ביל לכמה שניות. הוא נשך את שפתו התחתונה, הבעת פניו נעשית שבורה גם היא. "גם אני מתגעגע אליך... כ"כ... אבל אני לא חושב שאני יכולה לחזור להיות כ"כ קרוב אליך, ביל...".

"אתה לא חייב להיות איתי כל הזמן...!" ביל מיהר למחות, "אתה יכול לגור במקום אחר, לבד, אפילו בעיר אחרת! אני פשוט צריך אותך קרוב... אני צריך שתחכה לי בהופעות ותעודד אותי ואני צריך לראות אותך ולחבק אותך ולא להיפרד יותר אף פעם. ואני כ"כ מתגעגע אלייך טום, אם זה מה ששלושה שבועות עושים לי תחשוב מה יקרה לי כשנהיה בסיבוב הופעות ולא תהיה לידי... בבקשה, טום...".

טום בהה לכמה שניות בעיניו המהפנטות של ביל, לא אומר מילה. הוא החליט שהוא יחשוב על זה בזמן שביל יהיה אצלו... הוא פרש את ידיו לצדדים, מחייך חיוך קטן וסגור. "עכשיו בוא".

ביל נשך קלות את שפתיו, הוא באמת ציפה לזה, הוא השתוקק לזה, הגעגועים אכלו אותו. הוא מיהר להיצמד אל טום, מחבק אותו קרוב אליו ומניח את ראשו על כתפו באנחה, עוצם את עיניו, הוא לא התכוון להתנתק בזמן הקרוב.

"אתה ישן פה, נכון...?" טום כמעט ולחש, נושק נשיקה רטובה על מצחו של ביל, מניח עליו את ראשו. הוא עצם את עיניו וחיבק אליו את ביל בחום, נהנה מכל שנייה. הוא התגעגע אליו כ"כ...

"ממ... אולי" ביל השיב, מגחך בטון מתגרה. טוב, הוא לא יכל לעצור את עצמו. הוא היה רגיל למשחקים הקטנים האלה שלו ושל טום.

טום צחקק, פוער את עיניו בדרמטיות מוגזמת. "אני עוד אכריח אותך לישון איתי...!".

ביל צחקק, "תכננתי לישון איתך, אבל עכשיו עם הטון הזה, אני הולך לישון בקצה השני של הבית!".

טום צחק וליקק את שפתיו, מחייך. "ואם אני אדגדג אותך...?". מאז שעזב, היו לטום לא מעט פלאשבקים. אחד הדברים שהוא למד להכיר יותר הייתה העובדה שביל היה רגיש לדגדוגים. מאוד.

"אז אתה תסבול סבל קשה לאחר מכן! גם לך יש חולשות טום! אני מכיר אותן!" ביל צבט את טום קלות במותנו.

"היי!" טום קפץ במקומו, תוקע בביל מבט עצבני. "זה הסוף שלך, ביל קאוליץ!". לפני שביל יכל להגיב, הוא כבר היה בידיו של טום, פניו של ביל קרובות לשלו. טום חייך אליו חיוך קטן והוביל אותו אל הספה, משכיב אותו עליה, עולה מעליו. הוא נעמד מעליו על ברכיו וליקק את שפתיו, רוכן אליו.

ביל נשך קלות את שפתיו, מגחך, אז לטום כן עלו כמה זיכרונות במשך שלושת השבועות האלה. זה היה אחד המהלכים שטום הרבה לעשות כשהיו קטנים יותר, "אני משקשק, טומי" וזאת הייתה התשובה התמידית של ביל למהלך הזה.

"אני יכול להרגיש, בילי". טום צחק והחל לדגדג את ביל, מצחקק עקב תגובותיו הקיצוניות. ביל היה פשוט מתוק. הוא התגעגע אליו כ"כ.

"א.. ט-טום! טום ד-דיי!" ביל לא יכל להפסיק לצחוק, מאדים, טום הכיר את כל הנקודות הרגישות שלו וזה בהחלט לא פעל לטובתו. הוא התפתל תחתיו, מנסה להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה.
"לא מתעסקים עם טום...!" השיב טום, צוחק, ממשיך לדגדג את ביל בנקודותיו הרגישות. הוא ליקק את שפתיו,מתיישב על מפשעתו של ביל, ממשיך לצחוק.

ביל לא יכל לעצור את עצמו מלפלוט גניחה מתוקה, אחד הקולות הסקסיים ביותר שלטום יצא לשמוע, ממשיך לצחוק בלי שליטה ולנסות להזיז את טום ממנו "ט-טום!!!".

"פאק...". אוקיי,הגניחה המתוקה הזאת של ביל גרמה לזקפה שלו להתקשות בשנייה, כאילו תמיד הייתה שם. הוא המשיך לדגדג את ביל, מצחקק, משתדל לא להתרכז בזה יותר מדיי.

עברו כמה שניות וביל הצליח לשלוח את ידיו למותניו של טום, צובט אותו בלי הפסקה ובכך גורם לטום להפסיק לדגדג אותו לכמה שניות, יוצא מתחתיו ובורח בהתנשפות לצד השני של הסלון, "חרא קטן!".

"חרא גדול!!!" השיב טום, צוחק, תוקע את מבטו בביל. הוא נאנח ונשכב על הספה, מתנשף. "ענק..." הוא מלמל, צוחק.

ביל התקדם לכיוונו של טום, דוחף אותו קלות בצידי גופו, "זוז קצת, שמן".

טום ליקק את שפתיו וצחקק, נשכב על צד גופו, נצמד לקצה הספה. "בוא" מלמל בחיוך.

ביל נשכב על הספה לצד טום, עם גבו אליו, נצמד כמה שיכל כדי לא ליפול מהספה. בכל זאת, ספה לא הייתה מקום אידיאלי לשכיבה של שני אנשים, לא מספיק רחבה. עיניו נפערו מעט כשהרגיש את זקפתו של טום דוקרת בישבנו אבל הוא ידע שטום לא ממש שולט בזה. הוא לא יכל לעצור את האנחה השקטה שפלט מבין שפתיו, מגחך, "תשתלט על עצמך".

טום חייך חיוך מבויש, בולע את רוקו. "שתוק..." מלמל במבוכה והניח יד אחת סביב גופו של ביל.

"המ..." ביל נצמד אל טום קצת יותר, מניח את ידו על זאת שלו, "אתה בטוח שאתה רוצה לישון איתי, טומי?".

"כן..." השיב טום בשקט, מגחך. הוא הזיז מעט את אגנו באי-נעימות, מריח את ריחו הממכר של ביל. "התגעגעתי כ"כ...".

"גם אני... המון..." ביל נשך את שפתיו, שולח את ידו לאחור אל ירכו של טום, "תירגע, זה בסדר, הרגשתי כבר הרבה כאלה בחיים שלי" הוא גיחך, ההרגשה עצמה לא הפריעה לו. הוא הניח שהוא פשוט יצטרך להתרגל. הרי זה חייב לעבור לטום מתישהו.

טום בלע את רוקו והרים גבה, מגחך. "אוקי,זה יהיה נחמד אם תעיף את היד..." הוא מלמל,מוריד את ידו של ביל ממנו, נושך את שפתו התחתונה. "בילי אתה לא רוצה לאכול משהו?".

"לא" ביל השיב, הוא קם מהספה, מתמתח, "ממ... אני רוצה ללכת למקלחת, יש לי רשות?".

"כה," טום גיחך וקיפל את רגליו. "אממ...יש פה ויש ולמעלה. תבחר איפה בא לך" השיב, מושך בכתפיו.

ביל הנהן, סורק שנית את הבית ומכווץ את גבותיו "הראשונה שאני אמצא. אם אני אאבד בדרך או משהו כזה אני אדליק מדורה עם SOS  כזה גדול על הרצפה אולי תמצא אותי מתישהו" ביל גיחך, הבית הזה בהחלט היה גדול.
טום צחק והניד בראשו, נושך את שפתו התחתונה. הוא היה כ"כ מדהים... "אממ...יש לך בגדים,נכון?".

"לא. יש התנגדות שאני יסתובב ערום?" ביל גיחך, מרים את גבותיו.

"לא בדיוק," טום צחקק, ממהר לתקן, "אבל לטובת שנינו. אף אחד לא רוצה אונס...".

"זה לא אונס אם אין מתנגדים" ביל משך קלות בכתפיו. טוב, הוא כן היה מתנגד, הוא סתם אהב להתגרות בטום, הוא כבר לא יכל לשלוט בזה, הוא עשה את זה בערך מגיל אפס. "אני גונב לך חולצה. בעצם, אולי כדאי שאתה תביא לי אחת" הוא גיחך כשנזכר בעובדה שייקח לו כמה שנים טובות למצוא את החדר.

טום צחקק והרים גבה, מלקק את שפתיו. "הו, אם ככה.." הוא מלמל, מרגיש את זקפתו מתקשה אף יותר. הוא גיחך והנהן, "אני כבר אוציא לך חולצה כשתסיים...".

ביל צחקק, "אוקיי, אני אפגוש אותך עוד ארבע שעות בערך. שעה וחצי בשביל למצוא את הדרך למקלחת, שעה מקלחת, ועוד שעה וחצי דרך חזרה. תאחל בהצלחה!" הוא גיחך, ממהר להתקדם לכיוון המסדרון שטום הצביע עליו שהיה אמור להוביל למקלחת של הקומה התחתונה, נעלם במהרה באחת הפניות.

לאחר עשרים דקות בהן טום ישב בחוסר מעש,הוא תאר לעצמו שביל לקראת סיום עם המקלחת, לכן הוא החליט להוציא לו את החולצה מעכשיו. לפחות שיעשה עם עצמו משהו. הוא נעמד על רגליו והלך לכיוון המדרגות, עולה לקומה השנייה בה ביל התקלח ובה אחד מחדרי הארונות שלו היה ממוקם. הוא התקדם במסדרון לכיוון חדר הארונות שלו, חולף על המקלחת. הוא חזר מיד כשהבחין שדלת המקלחת לא סגורה לגמרי ואפילו נותנת נקודת מבט טובה וברורה על כל מה שקרה שם.

הוא בלע את רוקו והחליט להציץ קצת. זה לא יהרוג אותו. הוא חשב... הוא הכניס את ראשו במקצת, ביל לא התקלח במקלחון. הוא היה באמבטיה ונתן לטום זווית ברורה של ראייה על כל גופו. טום נשך את שפתו התחתונה, זקפתו מתחילה לכאוב. ביל היה שם, בדיוק מסבן את גופו. הוא עבר עם ידיו על כל נקודה קטנה בגופו, כאילו יודע שטום שם, צופה בו ועושה את כל זה בכוונה. לעזאזל, טום לא ראה ולא דמיין  שאי פעם יראה מישהו או מישהי יותר סקסיים מביל...

הוא נאנח ונשאר להסתכל עוד כמה שניות, מחליט שהוא לא יכול להישאר ככה יותר. הוא חייב לעשות משהו עם הזקפה המציקה הזאת והוא ממש לא הולך להשאיר את זה ככה אחרי שראה את ביל לגמרי עירום, נוגע בעצמו. הוא מיהר ללכת לכיוון החדר הגדול שלו, נועל אחריו את הדלת, ממהר להתקדם אל המיטה. לעזאזל, זה היה יותר טוב מכל סרט פורנו שיצא לו לראות אי פעם. ואפילו לא היה במה שהוא ראה אקט מיני כלשהו. ביל אפילו לא נגע בעצמו למטרה כזאת.

הוא נשכב על מיטתו ועצם את עיניו, מכניס את ידו אל הבוקסר שלו. זקפתו הגיעה לידיו מעצמה. והוא מיהר לעטוף אותה בידיו, פולט אנחת הקלה. עכשיו, כשהוא ידע איך ביל נראה כשהוא עירום זה גרם לדברים להיראות אמיתיים יותר למרות שרק דמיין אותם. הוא החל להעביר את ידו על איברו, מעביר את ידו השנייה על חזהו. הוא בהחלט היה צריך שמישהו יגע בו.

תמונה של ביל מלטף את איזור מפשעתו עלתה לראשו, גורמת לו להאיץ את פעולת ידו על איברו החם. עוד כמה תמונות בהן ביל קופץ על איברו וגונח את שמו עלו למוחו, בהן ביל מאונן מולו. עם כל תמונה שדמיין, טום האיץ את קצב פעולתו וכך גם אנחותיו השקטות הפכו להיות קולניות יותר.

וטום לא היה טיפוס קולני. הוא עצם את עיניו לאחר כמה זמן, מרגיש את האורגזמה נבנית בתוכו. הוא פלט את שמו של ביל מספר פעמים בעודו לוחץ על הביצים שלו ועל איברו, מעביר עליו את ידו במהירות מסחררת.

בסופו של דבר הוא גמר בחוזקה, פולט גניחה קולנית ונזרק על המיטה, מתנשף במהירות. הדבר הזה היה הדבר הכי מספק שהיה לו בזמן האחרון.

לאחר כמה שניות בהן הוא ניסה לשלוט בנשימתו, הוא נעמד על רגליו וניקה את עצמו מהזרע שלו, נאנח. הוא סידר על עצמו את הבוקסר, מרגיש משוחרר בלי הזקפה המעיקה שהייתה לו מקודם. אומנם היא עדיין קיימת, אך לא הייתה קשה וכואבת כמו לפני.

הוא פתח את הדלת והלך לכיוון ארון הבגדים שלו, מוציא משם את אחת החולצות שראה ואת אחד הבוקסרים עם המידה הקטנה יותר שמצא ויצא מהחדר, הולך לכיוון המקלחת בחזרה, נושם עמוק. הוא תהה אם ביל סיים להתקלח.

עברו רק מספר דקות בהן טום עמד מחוץ למקלחת, נלחם בעצמו לעצור את עצמו ולא לקחת עוד מבט חטוף על ביל. הוא ידע שזה לא יעשה טוב לאף אחד מהם.

לבסוף אחרי אותן דקות מייגעות, זרם המים נסגר וזה היה הסימן של טום להתרחק מעט מהדלת, עברה עוד דקה בודדה וביל פתח את הדלת, יוצא ממנה עטוף במגבת בלבד סביב מותניו, שיערו נוטף טיפות מים שגלשו על חזהו וגבו, יורדות עד למגבת ומתייבשות שם. הוא נראה מופתע מעט לראות את טום מחכה בחוץ אך לבסוף חיוך קטן ומתוק התפרש על שפתיו, "שעמם בלעדי?".

"כן, מאוד" השיב טום בטון ציני וצחקק, מושיט לביל בוקסר וחולצה, נלחם בעצמו לא להעביר מבט על גופו הרטוב של ביל. לעזאזל, הוא היה כ"כ יפה. ועכשיו כשטיפות המים עשו את דרכן במורד גופו טום לא היה בטוח אם הוא יוכל להתאפק ולא לנסות לגעת בו בדרך עקיפה כלשהי.

ביל לקח את החולצה והבוקסר מטום, סורק את המקום סביבו לכמה שניות, "אממ... איך אני מגיע לחדר שינה? או לכל חדר שאני אוכל להתלבש בו, אתה יודע" הוא גיחך.

טום צחק והתקדם קצת לאורן המסדרון, פותח את אחת הדלתות. "מפה והלאה יש רק חדרים ריקים. אתה יכול להתלבש בהם".

ביל הנהן, שולח אל טום חיוך אחרון ונכנס לחדר הקרוב, סוגר אחריו את הדלת.

עברה פחות מדקה וביל יצא מהחדר, לבוש בחולצה הגדולה של טום שהגיעה לו בערך עד לחצי הירך, לכן את הבוקסר אי אפשר היה לראות. היו לו רגליים כאלה ארוכות, סקסיות, גוף כ"כ מגרה, כל אחד היה מתפתה לגעת בו. הוא התקדם לכיוונו של טום, מעביר את אצבעותיו בשיערו הרטוב, המגבת תלויה על כתפו.

"אתה סקסי ככה," גיחך טום והחל להתקדם לכיוון קצה המסדרון שם היו המדרגות חזרה למטה.

ביל צחקק, מבויש מעט, "גם בשק הזה?" הוא התקדם אחרי טום, יורד במדרגות.

"במיוחד בשק הזה" השיב טום וגיחך, יורד גם הוא. בסופו של דבר הוא הגיע לקומה התחתונה והלך לכיוון הסלון, מתמתח. "א... מה אתה רוצה לעשות?".

"אממ... לא יודע" ביל השיב לאחר מעט מחשבה, מושך בכתפיו "מה אתה רוצה לעשות?".

"לא יודע..." השיב טום והתיישב על הספה הנוחה, מרים את מבטו אל ביל. "איך הלהקה?" הוא לא היה בטוח אם הוא שואל את זה מתוך עניין או סתם כדי שיהיה לשניהם על מה לדבר.

"א... אף אחד לא קיבל כ"כ טוב את זה שעזבת" ביל התיישב לצידו של טום, נאנח במעט אכזבה, "קיבלו את זה דיי חרא בעצם אבל מתחילים להתרגל. אתה יודע, זה לא קל לאף אחד".

"כן..." השיב טום בשקט, מכחכח בגרונו. "בשבועיים האחרונים היו ליד הבית שלי גם הפגנות" הוא חייך חיוך קטן. זה גרם לליבו להתחמם איפשהו, זה היה כיף לדעת שלמישהו בכל זאת אכפת ממנו, למרות שהוא לא זוכר כלום.

"אתה לא יכול להבין בכלל כמה כאלה יש בגרמניה. בכלל המעריצות בכל העולם לא ממש מעכלות..." ביל גיחך, הוא באמת לא הצליח לדמיין את טוקיו הוטל בלי טום. הם היו כמו שעון שוויצרי ממש, עובדים בדייקנות, אם חלק אחד נופל, הכל נהרס. אבל אולי הם יצליחו להשתקם בכל זאת... ייקח זמן, העיקר שטום יחזור לגרמניה, הוא רצה אותו לצידו.

"זה נחמד לדעת שלמרות שאני לא זוכר כלום הן כן תומכות בי..." השיב טום, תוקע את מבטו במסך הפלזמה המכובה שהיה מולו, בולע את רוקו. בניגוד לביל, שלא באמת רוצה אותו, הוא חשב לעצמו...

"אתה תחזור איתי לגרמניה. מחר" ביל אמר בטון החלטי, ממש קובע את זה.

טום הרים גבה בהפתעה וגיחך, מפנה את מבטו אל ביל. "אני לא יכול להחליט לחזור כ"כ מהר... א... אני צריך לחשוב על זה...".

"לא נראה לי. זה לא נתון לדיון" ביל הפנה את מבטו אל טום, אומר זאת כאילו הכל כבר נקבע, מוכן ומסודר, "אתה יכול לחשוב על זה, כן, אבל זה לא חשוב לאיזה מסקנה תגיע".

"ביל," טום נאנח והניד בראשו, לא מפנה את מבטו מעיניו, "זה לא הולך ככה...".

"בטח שזה הולך ככה" ביל חייך במתיקות, מתיישב בצמוד אל טום ומניח את ידו על ירכו, "אני רוצה אותך לידי כל הזמן".

"אתה לא מבין," נאנח טום,ממהר להסביר את עצמו. "התכוונתי שאני לא חושב שכדאי שאני אחזור לגרמניה".

ביל הוריד את ידו מירכו של טום כמעט מיד, מעביר אליו את מבטו בהרמת גבה, "למה?".

"אתה יודע למה..." השיב טום בשקט והשפיל את מבטו, משחק באצבעותיו.

ביל נאנח, מחזיר את ידו אל ירכו של טום ומלטף בעדינות, "אתה יודע שזה דבר שעובר. אתה מרגיש ככה כי אני הבן אדם היחיד בערך שהיית קרוב אליו מאז שקמת ומזכיר בחורה, אני לא מתכחש. אתה בכלל לא בקטע של בנים, אני יודע שכשתתחיל לצאת עם בחורות את תשכח ממני מהר מאוד".

"אני ניסיתי," השיב טום. הוא באמת רצה לעשות הכל כדי לשכוח מביל, אבל כל דבר שעשה רק הזכיר לו כמה הוא אוהב אותו. "תאמין לי שאני רוצה לאהוב אותך כמו שאני אמור לאהוב. אני לא שולט בזה...".

"אתה כן. אתה צריך לנסות לתת לאנה עוד הזדמנות אתה לא מתאר לעצמך בכלל עד כמה היא מדוכאת מזה. אני יודע שאתה תאהב אותה. היא בחורה ממש מדהימה, שתבין, אם אתה בחרת בה מבין כולם, היא באמת צריכה להיות משהו מיוחד. אתה גם חייב להודות שהיא כוסית רצח".

"היא יפה," הסכים טום,מהנהן. "אבל אני לא מרגיש אליה כלום. אל תגיד לי מה אני כן מרגיש".

"אתה תרגיש" ביל התעקש, "אתה תחזור לגרמניה ביחד איתי ותיתן לה עוד הזדמנות".

"אני לא חוזר, ביל" טום אמר בטון החלטי, נשמע באמת סופי.

ביל נאנח, קם מהספה, "אז אני מניח שאין לי שום דבר לחפש כאן יותר" הוא אמר, קולו נשבר, עיניו נרטבות. כן, השיטה של לצאת הקורבן תמיד עבדה לו. בעיקר עם טום, הוא אף פעם לא יכל להתמודד עם זה. הוא הוריד את החולצה, זורק אותה על הספה ושולח אל טום מבט שבור אחרון, מתחיל להתקדם לכיוון חדר המקלחת וסופר לעצמו בלב משלוש מטה.

"ביל! אני אבוא לגרמניה..." טום גלגל את עיניו, נאנח. איך הוא יכל להמשיך להתעקש כשהוא ראה את ביל ככה? הוא נעמד על רגליו והתקדם לכיוונו של ביל. "תירגע. קח אוויר...".

ביל הסתובב אל טום בחיוך של ניצחון, מתקרב אליו, "באמת?" הוא שאל בקול קטן.

לעזאזל, כ"כ לא התחשק לו לחזור לגרמניה. אבל הוא לא ידע אם הוא יוכל להישאר בלוס אנג'לס עוד כ"כ הרבה זמן מבלי לראות את ביל... "כן..." אמר לבסוף.

חיוך של ביל התעצם, הוא נצמד אל טום בחיבוק, הוא ידע שזה יצליח לו. הוא באמת לא ידע איך הוא יצליח לתפקד בגרמניה בלי טום. כן, גם אם זה לא לגמרי הטום שלו...

טום נאנח וחיבק את ביל בחזרה, מניד בראשו. "אתה תצטרך לעזור לי לארוז..." מלמל בשקט.

"אני אעזור לך במה שתרצה" ביל התנתק מטום לאחר כמה שניות בחיוך קטן ומרוצה.

"אני לא מאמין" טום גיחך והלך לכיוון הספה בחזרה, מדליק את הטלוויזיה שלו. הערב התחיל לרדת והוא שמח שזה הגיע. הוא כ"כ רצה לישון לצידו של ביל...  ולחבק אותו "במקרה".

ביל התיישב על הספה לצד טום, "אז איפה אתה מתכוון לגור?" הוא שאל, מפנה את מבטו מהטלוויזיה אל טום לאחר כמה שניות.

"אני לא יודע... אני אמצא איזו דירה נחמדה ב... ברלין, אני חושב" השיב, בולע את רוקו.

ביל הנהן, הוא שמח שטום תכנן לגור קרוב. בערך. הוא מיהר לעבור לנושא אחר, שמשום מה די סקרן אותו באותו הרגע "תגיד טום... אממ... יצא לך להיות עם מישהי כבר?" הוא פשוט רצה לדעת. הוא התגעגע לסיפורים האלה של טום, לשיחות האלה.

טום הנהן, מחזיר את מבטו אל ביל. "כן, עם כמה כבר. למה?".

"הו ידעתי שלא תוכל להתאפק יותר משבוע" הוא צחק, "טוב, אני רוצה שתספר לי".

"מה אתה רוצה שאני אספר לך?" טום הרים גבה ותקע מבט מופתע בביל. "על הסקס?" הוא גיחך.

"לא!" ביל גיחך, מעט בגועל. הוא ממש לא רצה לשמוע פרטים. הוא פשוט רצה שטום יספר לו את זה כמו שהוא תמיד סיפר... למרות שפעם ביל בכלל לא התלהב לשמוע. "אתה יודע, איפה פגשת אותן, איך זה קרה, אפילו עד כמה כוסיות הן...!".

"אממ... אני לא זוכר איפה פגשתי כל אחת," הוא צחקק, בהתחשב בעובדה שהיו הרבה מהן. "לא שזה היה קשה... כל יום יש פה עשרות כאלה... אבל היו כמה ממש כוסיות. אז אממ... הזדיינתי עם איזה שש מהן. עם אחת ניסיתי לצאת, החזיק רק ארבעה ימים" השיב, מושך בכתפיו.

ביל צחק, מרים את גבותיו בפליאה, "אני רואה שהספקת הרבה, טומי...!".

טום צחק גם הוא, מהנהן. "לא כ"כ הרבה יחסית לכמעט חודש".

"טוב... נכון" ביל גיחך, "אתה תשתפר עם הזמן".

"אל תתלהב מעצמך כ"כ," השיב טום, מגחך." אני יכול להשיג את מי שאני רוצה".

"כה? אז אני באמת יכול להשיג כל מי שאני רוצה" ביל הדגיש את המילה 'כל'. הוא ידע שהוא יכול להשיג כל אחד או אחת שירצה.

"גם אני" השיב טום ותקע מבט מתגרה בביל. הוא ידע שעם איך שהוא נראה הוא באמת יכול להשיג כל אחד.

ביל צחק, "טוב תשתוק" הוא דחף את טום קלות בכתפו.

טום חייך חיוך פלרטטני ותקע את מבטו במסך הפלזמה,לא מוסיף מילה.