<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Twincest Story</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858</link><description>סקסי+סקסי= טווינסט.
ביל וטום התאומים הנחשקים בטרוף מגרמניה. האמת מאחורי הסיפורים ^^</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Twincest Story. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Twincest Story</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858</link><url></url></image><item><title>אפילוג D:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687084</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב לדעת שנעשים בבלוג הזה דברים בידעתי ואני שותפה כ&quot;כ פעילה בהחלטות כאן D: חמודה את 3&amp;gt;
דפדפו אחורה מאיפה שהפסקתם, מדהימה שכמוני העלתי לכן את כל הסיפור. תהנו XD
אממ... טוב, כמה מילות סיום כי לא הולם וזה..O: 
פתחתי את הבלוג לפני שנה וחצי בערך ומאז השתנו מלאא דברים. ממש נהנתי לכתוב כאן ולקרוא את התגובות שלכן ובקיצור מה שאני מנסה לומר זה תודה 3&amp;gt; תודה לכן, הקוראות היקרות שלי, להורי שהביאוני עד הלום, לאחיותי ולמשפחתי ולפרתי XD 
קיצר, ביושXD





אפילוג:

אור הנרות היה הדבר היחיד שה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687084</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687084</comments></item><item><title>פרק 24 ו-25- פרק אחרון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687073</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 24:

ביל התעורר בשעות הערב, החדר היה לגמרי חשוך והוא פקח את עיניו באיטיות, עדיין לא מצליח לראות דבר, הוא שפשף אותן, כבר יודע שהוא בביתו של טום, רק אצלו יכל להיות חשוך כ&quot;כ. 
הוא יכל לשמוע קולות של אנשים מהקומה למטה, נקישות של צלחות, ואם ניסה להקשיב ממש טוב הוא שמע אפילו נעלי עקב נוקשות על רצפת השיש הלבנה והיקרה של הקומה הראשונה. הוא בלע את רוקו בקשיחות, עם כמה שהמחשבה על כך שטום ומשפחתו כ&quot;כ דואגים לו ואוהבים אותו, מארגנים לו את מסיבת היום הולדת כנראה הכי טובה שיכל לבקש, חיממה לו את הלב, הוא לא יכל להשתלט על התחושה הרעה והמדכאת שהציפה אותו. רק עוד מספר שעות, בשעה 12, הוא הולך להפוך רשמית לבן 18. הגיל שטום אף פעם לא יוכל להגיע אליו. וביל מרגיש זקן יותר עם כל דקה. ליתר דיוק, קרוב יותר לנקודה בה הוא ייאלץ לעזוב את טום. הוא לא רוצה לעשות את זה אף-פעם.
שנייה לאחר מכן דלת החדר נפתחה, מתוכה הציץ ראשו של טום. הוא חייך אליו חיוך קטן ונכנס לחדר בשקט, סוגר אחריו את הדלת, מתקדם לכיוון המיטה עליה בי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687073</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687073</comments></item><item><title>פרק 22+23</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687072</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 22:

ביל נשען לאחור, עץ דובדבן מדהים ביופיו שלא טרח להביט בו יותר מידי תומך בגבו, הוא נאנח בשקט בעוד דמעות זולגות באיטיות על לחייו, ראייתו מיטשטשת באיטיות וכך גם הטבעת שטום הביא לו, זאת אומרת, בערך הביא לו... הוא בקושי התיק את מבטו ממנה. השעות היו השעות של השיעורים הראשונים שלהם בבית הספר, הוא כמובן הרגיש רע מידי ופגוע הרבה יותר מידי בשביל להגיע באותו יום לבית הספר. הוא אפילו לא הגיע לשער, הוא יצא מהבית ואמר לגיאורג שיפגוש אותו אח&quot;כ והוא ממש הודה לאלוהים כשמצא את הפארק הזה, הוא היה קטן ושקט ולא היה סיכוי שיגיע לשם מישהו או שיוכלו למצוא אותו. לפחות לא בשעה הזו של היום.
אבל כמובן, לטום פשוט היה את הכישרון הזה לדעת איפה הוא היה נמצא בכל שנייה. הוא התיישב לצידו לאחר שהגיע כאילו משום מקום, מקפל את ברכיו אליו, מפסק מעט את רגליו ותוקע את מבטו באדמה, משחק באצבעותיו. הוא כחכח בגרונו, נצמד מעט אל ביל מבלי לומר מילה.
&lt;SPAN lang=HE style&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687072</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687072</comments></item><item><title>פרק 20+21</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687070</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 20:

&quot;ביל...&quot;. השמש כבר העירה בווגאס, השעה הייתה לא מאוחרת. טום אהב להעיר את ביל מוקדם, הוא אהב את האוויר שהיה בחוץ בשעות האלה. הוא הוריד את השמיכה מביל ונשק ללחיו, מזיז אותו בעדינות, &quot;ביל, בוקר טוב&quot;.
&quot;ממ...&quot; ביל פקח את עיניו באיטיות, חיוך מתוק עולה על שפתיו כשהבחין בטום רוכן מעליו, &quot;בוקר טוב&quot;.
טום הניח נשיקה רכה לשפתיו של ביל והרים אותו אליו, מצחקק, &quot;בא לי ג&apos;קוזי. בא לך ג&apos;קוזי? יופי, הזמנתי לך ארוחת בוקר. בוא לג&apos;קוזי&quot; הוא גיחך והתקדם עם ביל בידיו לכיוון הג&apos;קוזי, מלקק את שפתיו.
&lt;P class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MARGIN: 0cm 45pt 0pt&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687070</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687070</comments></item><item><title>פרק 18+19</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687068</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 18:

עברו ארבעים וחמש דקות מאז שטום יצא לאכול, ביל כבר היה מאורגן לגמרי, נראה יפה מתמיד. טום הביא כל מה שהיה צריך, מסתבר שהוא אכן חשב על זה. על המחליק, על האיפור, אפילו על הסיליקון לשיער ועל האקססוריז. הוא אפילו התאים אותם לבגדים! זה היה מגניב שלטום בכל זאת יש חוש אופנתי.
הוא עמד מול המראה, סוקר את עצמו לאחר שסיים להתאפר, פעולה שהייתה האחרונה שעשה לפני שיצא.
&quot;אתה נראה טוב&quot; טום גיחך וחיבק אותו מאחור, מעביר את לשונו על שפתיו. טוב, רעב הוא בהחלט לא היה... למרות שתמיד הריח של ביל גרם לו איכשהו לרצות לאכול עוד. &quot;בוא נלך&quot;.
&quot;זה הולך לקחת שנים להגיע לשם, טום! זה כמה שעות טובות רק של טיסה!&quot; ביל גיחך, מביט בהשתקפותו של טום במראה, רועד מעט בזרועותיו,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687068</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687068</comments></item><item><title>פרק 16+17</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687065</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 16:
 
פרק 16:

ביל לא הספיק להגיע אל טום לפני שאמא של טום תפסה אותו יחד עם אמה, אחותו של טום, להכיר אנשים, הבית כבר היה מפוצץ בהם ובגלל שקרקרו אחריו והביטו בו ללא סוף, הוא שיער שכולם ערפדים. ללא ספק, הוא היה מרכז התשומת לב. אימו של ביל ארגנה את הבית ואת החצר כ&quot;כ יפה בשעות ספורות וביל לא הצליח להבין בדיוק איך. לו היה לוקח שבועות אם לא חודשים. התאורה הייתה מעומעמת, לגמרי שונה, הריהוט היה אחר, הרבה ספות וכיסאות יפיפיים שאפשר יהיה לשבת עליהם, מוזיקה ברקע. ביל לא יכל להתעלם מכך שכולם היו שם כ&quot;כ יפים... גם על זה הוא קרא, היופי של הערפדים אמור לפתות בני-אדם והאמת? זה בהחלט הצליח להם. הם החלו לדבר עם ע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Apr 2010 00:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11687065</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11687065</comments></item><item><title>נסגר.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11678115</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, אני מניחה שאין טעם יותר למשוך אתכן ולהגיד לכן שאנחנו הולכות לחזור ולעדכן- בפעם הקודמת שאמרתי לכן את זה הייתי בטוחה שזה מה שהולך לקרות אבל מסתבר שלא.
אני מצטערת שאכזבתי אתכן ממש הרבה פעמים, כנראה שבאמת הגיע הזמן שהבלוג הזה ייסגר.
בכל מקרה, אחד נסגר ואחד נפתח (אלא אם כן עמית תחליט לעשות איתו משהו מה שלא נראה לי)- אני וחברה שלי סלין פתחנו בלוג חדש שיש לנו כבר מלאאא חומר אליו, אנחנו הולכות להעלות פעמיים בשבוע ואפילו יותר- מה שתלוי בקצב של התגובות, ואותו אנחנו כ&quot;כ לא הולכות להזניח.
אז אתן מוזמנות -
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=684154
אוהבת המון, נופרידן 3&amp;gt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 28 Mar 2010 02:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11678115</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11678115</comments></item><item><title>Me, him and whatever you are. all the three of us - טווינססט - פרק 15 (:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11598875</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז כמו שעמית כבר ציינה, אנחנו הולכות לעדכן את הבלוג ממש מהר עם הסיפור me, him and whatever you are. all the three of us, ואז עמית כבר תחליט אם היא באמת עוזבת את הבלוג או לא.
בינתיים, למרות שאני יודעת שאיכזבנו, הייתי שמחה לקבל תגובות גם על הפרקים שאני מעלה...
אגב, את מי אני רואה בפורים? (:
טוב, פרק 15. אנג&apos;וי ליידיס.




פרק 15:
פרק 15:

טום נשען על שערי בית הספה לאחר שהצלצול שהודיע על סוף היום נשמע. הוא שיחק באצבעותיו, הבעתו קרירה ואטומה כתמיד, מבטו תקוע ברצפה. הוא יכל לשמוע כמה אנשים מזכירים את שמו של ביל אבל העדיף להתעלם מזה ולעקוב אחר צעדיו של ביל בשמיעתו, הוא זיהה אותם ממרחקים, בדיוק כמו הריח. בסופו של דבר, כשביל היה במרחק סנטימטרים ספורים ממנו הוא התרומם והרים אליו את מבטו, &quot;היי&quot;.
&quot;מה קורה?&quot; ביל נישק את טום לשלום, שולח חיוך אל גיאורג ואנדריאס שבדיוק יצאו מהשער. &quot;נוסעים?&quot;.
טום גלגל את עיניו והנהן, נושם עמוק שוב. טוב, הוא יצטרך להתרגל לעובדה שביל זונה, אחרת הוא יאבד אותו. הוא החל להתקדם לכיוון הקאדילק שלו, לא אומר מילה.
&lt;P styl&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 19 Feb 2010 01:52:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11598875</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11598875</comments></item><item><title>Me, him and whatever you are. All the three of us פרק 13+14</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11588752</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב בתכלס, אני די גמרתי עם ט&quot;ה ועם טווינססט בפרט. ישמצב שאני אקרא מידי פעם אבל די נמאס לי מהם ונמאס לי מהכל. אני מתכוונת להתנתק מכל התקופה הזו כי היא לא עשתה לי טוב וזאת הדרך לעשות את זה.
אז בעיקרון אני אעלה ממחר פרק כל יום וכשיגמר הסיפור סביר להניח שהבלוג הזה לא יעודכן יותר. אלא אם כן נופר תחליט לעשות איתו משהו ולא נראלי.

תהנו..(:



פרק 13:

ביל וטום חזרו הביתה בלילה של אותו יום ראשון, ביל נשאר לישון אצל טום אך הם לא היו עייפים כלל, ביל ישן כמה שעות טובות בטיסה, דבר שהוביל לכך שעד שלוש לפנות בוקר לפחות כל המשפחה של טום ישבה יחד איתם בסלון, מדברים, משחקים פוקר, משחק שבו טום ניצח כל הזמו כמובן. הוא תמיד יכל לדעת מי משקר ומי אומר את האמת. עבר עליהם לילה מצחיק ומהנה ולמרות שביל הרגיש קצת מוזר הוא שמח שלפחות הוא זוכה לבלות את הלילה בצורה הזאת. המשפחה של טום בהחלט היו אנשים טובים ונחמדים. הוא הרגיש ממש בבית.
כבר באותו הלילה אימו של טום הודיעה לכולם שביום למחרת יגיעו אליהם חברים מרחוק, חברים שגם הם, לפחות ככה ביל שיער וכמעט היה לגמרי בטוח, היו ערפדים. 
&lt;P class=MsoNormal dir=rtl&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Feb 2010 23:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11588752</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11588752</comments></item><item><title>Me, him and whatever you are. All the three of us פרק 12</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11512708</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרק 12ל 
פרק 12:

טום התיישב ליד הבר ושילב עליו את ידיו, מכווץ את מצחו. המוזיקה הייתה רועשת מדיי והוא הרגיש שהוא לא יעמוד בזה. הוא הזיז מעט את רגליו, מתכווץ על הכיסא בעודו משחק באצבעותיו, מנסה להיראות בסדר. הוא השתדל להסתובב ולהסתכל על ביל בין לבין, למרות שיכל לשמוע מה עשה.
ביל נצמד אל טום בחיוך מתוק לאחר שרוקן את השוט השני שלו, מרגיש מעט מסוחרר, &quot;תרקוד איתי&quot; הוא תפס את ידו.
טום חייך אליו חיוך קטן ונעמד על רגליו, נצמד אל ביל ומושך אותו לכיוון הרחבה, &quot;אל תשתה יותר מדיי...&quot; הוא תקע בו מבט משמעותי ומייד לאחר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Jan 2010 02:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Twincest Story)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591858&amp;blogcode=11512708</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591858&amp;blog=11512708</comments></item></channel></rss>