Twincest Story

פרק 18:

עברו ארבעים וחמש דקות מאז שטום יצא לאכול, ביל כבר היה מאורגן לגמרי, נראה יפה מתמיד. טום הביא כל מה שהיה צריך, מסתבר שהוא אכן חשב על זה. על המחליק, על האיפור, אפילו על הסיליקון לשיער ועל האקססוריז. הוא אפילו התאים אותם לבגדים! זה היה מגניב שלטום בכל זאת יש חוש אופנתי.

הוא עמד מול המראה, סוקר את עצמו לאחר שסיים להתאפר, פעולה שהייתה האחרונה שעשה לפני שיצא.

"אתה נראה טוב" טום גיחך וחיבק אותו מאחור, מעביר את לשונו על שפתיו. טוב, רעב הוא בהחלט לא היה... למרות שתמיד הריח של ביל גרם לו איכשהו לרצות לאכול עוד. "בוא נלך".

"זה הולך לקחת שנים להגיע לשם, טום! זה כמה שעות טובות רק של טיסה!" ביל גיחך, מביט בהשתקפותו של טום במראה, רועד מעט בזרועותיו, הוא אף פעם לא יוכל להתרגל לפתאומיות הזו, רגע אחד הוא לבד ורגע שני טום עוטף אותו בזרועותיו.

טום גיחך והניד בראשו, "אממ... לא. רבע שעה במקרה הטוב, אני חושב. רק תחליט מתי בא לך לזוז כבר".

"עכשיו" ביל משך קלות בכתפיו והסתובב אל טום, מתכונן לקפוץ עליו עד שנזכר שבעצם לא לקח איתו שום דבר, "אוח איפה התיק שלי?".

"למה אתה צריך? אנחנו הולכים לשחק בקזינו, יהיה לנו כמה כסף שנרצה" טום משך בכתפיו, מגחך.

"פלאפון, אני בכל מקרה צריך את הארנק" ביל השיב, "אתה יודע, לא רק מרוויחים, טומי, אפשר גם להפסיד מידי פעם" הוא גיחך.

"אני יודע מה יש להם" טום משך בכתפיו ומיהר להביא לביל את התיק שלו, "טוב, בוא".

"הי! זה לא שווה אז! זאת רמאות!" ביל צחקק, תוקע בטום מבט משועשע ולוקח את תיקו על כתפו, "חוץ מזה שעושים גם במכונות, זה לא רק הימורים כאלה" הוא קפץ על מותניו של טום.

טום צחק ותפס בישבנו של ביל, מעביר את לשונו על שפתיו, "כאילו שאכפת לך מרמאות" הוא קרץ, "טוב, תעצום עיניים".

ביל כמו תמיד העדיף לקבור את פניו בצווארו של טום, כמובן גם לעצום את עיניו בנוסף. הוא אחז בטום בחוזקה לפני ששוב החל להרגיש משבי-רוח חזקים נושבים על גבו וממש מכאיבים לו מרוב עוצמתם, כמובן שבריצות קצרות הוא לא הרגיש אותם כ"כ, אבל זו הייתה אחת ארוכה יותר מתמיד. והסחרחורות כמעט גרמו לו להקיא.

ובדיוק כמו שטום אמר, אחרי רבע שעה בערך הם נעצרו לצד אחד הכבישים הראשיים בווגאס. טום לא הרפה מאחיזתו בביל, רק נשק למצחו והסתכל סביבו, "בילי, הגענו... אתה בסדר...?".

"פאק..." ביל מלמל ומיהר לרדת מטום, מסוחרר לגמרי, רועד, גבו ממש שרף. הוא תפס בכתפו של טום כדי להתייצב, שם יד על פיו כדי לנסות לעצור את עצמו, לוקח נשימות עמוקות, אבל שום דבר לא עזר. הוא מיהר ללכת, כמעט לרוץ עד כמה שהצליח אל צד המדרכה, מועד מספר פעמים ואז מניח את ידו על קיר אחד הבניינים, הוא לא שם לב לנוף המרהיב סביבו, לכל האורות, המלונות הענקיים, הבניינים הגבוהים, הלימוזינות, היוקרה. הוא רכן קדימה והקיא הרבה יותר משחשב שהיה מסוגל בכלל.

טום נעמד לצידו של ביל והתיישב על ברכיו, מרים את מבטו אל ביל, נושך את שפתו התחתונה. "שיט. מצטער. לא חשבתי שזה יכול לגרום לך להקיא" הוא גיחך.

"לכל אחד זה היה גורם להקיא!" ביל הגיב, תוקע בטום את מבטו ומניח את ידו על פיו, הוא בהחלט שנא להקיא וגם לא היה לו את מה. הוא כבר היה במצבים די נוראיים בחיים שלו והוא העדיף להשאיר את האוכל בבטן. איפה שהוא צריך להיות!

"אוקי, סליחה באמת" טום הרים גבה ונעמד על רגליו בחזרה, משלב את ידיו לחזהו.

ביל התיישר באיטיות, תופס בידו של טום כדי להתייצב, הוא הרגיש כמו באיזה האנג-אובר קצר, "תבקש יפה יותר!".

"למה נראה לך?" טום גיחך והניח את ידו על שפתיו של ביל, מנקה אותן בחיוך קטן, "זהו".

"איכס אני צריך מסטיק" ביל עיוות את פניו בגועל, מוציא חבילה מהתיק שלו ולוקח במהרה שני מסטיקים אל פיו, לועס אותם. הוא התכוון להציע לטום עד שהבין שטום לא בדיוק יכול ללעוס מסטיק, הוא רק גיחך לעצמו והחזיר את החבילה לתוך התיק.

טום ליקק את שפתיו ותפס בידו של ביל בעדינות, מושך אותו לכיוון אחת המסעדות היותר מפוארות וגדולות שהיו בקומת הקרקע של אחד הבניינים הגבוהים והמושקעים, "בוא".

ביל הלך אחרי טום בלית-ברירה, "אני לא רעב, טום!" הוא מחה, "אני רוצה ללכת לשם!" הוא הצביע אל עבר אחד הקזינואים הגדולים, הנוצצים והנחשבים ביותר בווגאס, הוא התפרש על לפחות שלוש קומות ענקיות של אחד הבניינים היותר גדולים ויקרים. כמובן, גם האנשים שהסתובבו שם והמחירים היו בהתאם. המקום ההוא קרץ לו מאוד, כמובן, הרבה יותר מהמסעדה.

"לא, אתה קודם אוכל, ביל" טום חזר להבעתו האדישה, "יומיים שלמים שכל העולם עבר עליך ולא הכנסת כלום לפה".

"טוב, למען האמת כן הכנסתי" חיוך קטן וערמומי התפרש על שפתיו של ביל, "אבל אני לא רעב..!" הוא הרצין.

טום גלגל את עיניו ומשך את ביל חזק יותר, "אז מה".

"אז אני לא רוצה לאכול!" ביל נגרר אחרי טום אל הכניסה למסעדה, שם קיבלה אותם מארחת צעירה בלבוש מהודר שעמדה מול שולחן קטן. "שולחן לשניים?" הוא שאלה בחיוך אדיב וביל מצידו גלגל את עיניו.

"כה" טום שלח אל הבחורה את אחד מחיוכיו הכובשים, כמובן שהם קיבלו את השולחן מהר משחשבו. הוא העביר את מבטו אל ביל, "אל תעצבן אותי, אתה גומר הכל".

ביל שלח אליו מבט מתוסכל והחל לעניין בתפריט, הוא פנה אל המלצרית שבדיוק עצרה לצידם, "אמ... תביאי לי דיאט קולה ו...-" הוא עיין עוד קצת בתפריט, "-את הסלט ההוא עם החזה עוף". הוא סקר מעט את המקום סביבו אחרי שהמלצרית הלכה, האווירה הייתה מאוד פרטית ואינטימית, האורות מעומעמים והמסעדה הייתה מוארת באדום, כך גם היו הגוונים של הקירות שלה בתוספת שחור מפעם לפעם ובכלל, היא הייתה לגמרי מושקעת. היה מרווח גדול בין השולחנות והספות עליהן ישבו היו ממש נוחות, מרווחות. את האווירה השלימו נרות ריחניים לצידם ומסביבם. (מי שהייתה במסעדת בלק יכולה להבין על מה אני מדברת למרות שיצא לי תיאור מעפןXD ).

טום שיחק באצבעותיו ונשען לאחור על הכיסא שלו, בין לבין מרים את מבטו אל ביל, שולח לו חיוכים קטנים ומבוישים. הוא שמח שיש לו אותו לפחות לעשרים וארבע שעות מבלי שהוא יצטרך לשלוט ברצון שלו לרצוח עוד מישהו.

האוכל של ביל הגיע מהר והוא אכל אותו באי חשק, לעומת זאת את הקולה הוא שתה די מהר. הוא לקח חתיכת חסה יחד עם חתיכה מחזה העוף ודחף לפיו, מלקק את שפתיו מהרוטב, "אז... תכננת ללכת לקזינו, לבלות שם ולחזור הביתה?".

"לא" טום הניד בראשו, חיוך קטן מתפרש על שפתיו, "יש לנו סוויטה במלון פה ליד ללילה".

"הווו אתה יכול להיות חמוד יותר?" ביל שאל בקול מתוק ובחיוך חולמני, טום די פינק אותו. למעשה כשחושבים על זה, טום פינק אותו ודאג לו בכל הזמן שהיו ביחד.

"לא..." טום גיחך והשפיל את מבטו, הבעתו האדישה חוזרת לפניו כמעט אוטומטית.

"טוב, אני לא יכול יותר" ביל אמר לאחר כמה דקות, מניח את המזלג לצד הצלחת ותופס את בטנו, הוא אכל לפחות חצי מהסלט וסיים את חזה העוף.

"אמרתי לך שאתה אוכל הכל" השיב טום בקרירות ומשך בכתפיו, מרים גבה.

"טום, זה ענק, אני אתפוצץ אם אני אוכל את כל זה" ביל גיחך, נשען לאחור ושוקע בין כריות הספה, הוא בהחלט הרגיש כבד.

"לא אכפת לי. אמרתי הכל" טום נשך את שפתו התחתונה קלות, תוקע את מבטו בעיניו של ביל.

"לא!" ביל שילב את ידיו לחזהו, "אתה לא יכול להכריח אותי!".

"רוצה לראות איך כן?" טום גיחך, הבעה מופתעת מתפשטת על פניו.

"נראה אותך!" ביל השיב בזלזול.

טום גיחך ובשניות עבר להתיישב לצידו של ביל, מסתכל סביבו לפני שפשוט הניח את ידו על מפשעתו של ביל ולחץ עליה בחוזקה, נראה לגמרי רגיל, כאילו הוא לא מפעיל שום לחץ מטורף עכשיו.

ביל נאנק, מתכווץ ומתפתל מעט, עיניו נפערות, "אתה רוצה להרוג אותי...?!" הוא מלמל בקושי, פניו מאדימות מעט.

"לא, רק לגרום לך לאכול" טום העביר את מבטו אל ביל וחייך חיוך קטן, לוחץ קצת חזק יותר.

"טום!" ביל השתנק, לוקח אוויר באיטיות, "תפסיק עם זה!".

"אז תאכל" טום משך בכתפיו, נשען לאחור על הספה, מפסק מעט את רגליו, ידו לא יורדת ממפשעתו של ביל, והאחיזה שלה בהחלט הייתה אגרסיבית מתמיד.

"טוב! אוקיי!" ביל נכנע, מנסה להדוף את ידו של טום ממנו במאמץ ניכר, "נו אני יאכל!".

טום צחקק והוריד את ידו מביל, חוזר לשבת מולו, הבעתו חוזרת להיות אדישה בשניות. "בתאבון, בילי...".

ביל נאנח בהקלה, מניח את ידו בעדינות על מפשעתו ומעסה ברכות, פולט גניחה שקטה, "אני הולך להיראות כמו בלון" הוא אמר בטון מזהיר.

טום ליקק את שפתיו כשראה את מעשיו של ביל, מהנהן, "כי לא נשמת כמה זמן או כי...?".

"כי אתה גורם לי לאכול הרבה יותר משאני מסוגל להכיל!" ביל לקח את המזלג ודחף עוד מהסלט אל פיו, ממשיך להרגיע את מפשעתו עם היד השנייה, באיזשהו שלב זה כבר לא היה רק בשביל להרגיע.

טום חייך חיוך קטן ופלרטטני, מבטו נתקע על ידו של ביל, "מאונן ואוכל, בילי?".

"אוכל ומנסה להחיות אותו!" ביל אכל עוד קצת מהסלט, כמה שהצלחת תתרוקן יותר מהר כך הם יוכלו להגיע לחלקים המעניינים יותר של הערב. לוחץ מעט יותר על איברו, הוא פלט אנחה מתוקה.

"להחיות או לספק...?" טום צחקק במתיקות והרים את מבטו אל פניו של ביל, נאנח בשקט בעצמו, יושב בפיסוק מוגזם.

"גם וגם..." ביל מלמל, בוהה בטום ונושך קלות את שפתיו, הוא מיהר לאכול את עוד קצת מהסלט ולאחר מכן גורף את מה שנשאר עד שסיים את הכל, מעוות את פניו בגועל הוא עבר להישען שוב לאחור, לא מתיק את מבטו מטום אפילו לרגע. הוא שקע קצת יותר עמוק בספה כדי שלא יוכלו להבחין במעשיו והחליק את ידו מתחת לג'ינס שלו, נאנח.

טום צחקק ונעמד על רגליו, לא לפני שהעביר את ידו על מפשעתו לרגע, "טוב! בילי, סיימנו לאכול" הוא דאג להרים מעט את קולו והוציא את ארנקו מכיס הג'ינס הגדול שלו, מחייך אל ביל חיוך קטן ומתגרה.

"ששש... נו רגע" ביל מלמל, מרים אל טום את מבטו כשהאיץ מעט את תנועותיו באזור מפשעתו, נושך קלות את שפתיו כדי לא לפלוט קולות מיותרים. "זה באשמתך אז תשב שנייה בשקט...".

טום ליקק את שפתיו, "לא, יש הימורים טובים עכשיו. חבל להפסיד" הוא משך בכתפיו והניח סכום כסף לא קטן על השולחן, מושיט את ידו אל ביל.

"אבל אני צריך פיפי..." ביל מלמל, מניח את ידו השנייה על זו של טום בלי ברירה ונותן לו למשוך אותו אליו, את היד השנייה הוא משך החוצה מהמכנסיים.

טום הניד בראשו בחיוך קטן, "לא, בילי. אתה רק חרמן" הוא משך בכתפו ודחף את ארנקו לכיסו בחזרה, נצמד מעט אל ביל, נושף אוויר קר על פניו.

ביל נאנח, רועד מעט, "לא נכון..." הוא יצא אחרי טום מהמסעדה.

טום ליטף את ידו של ביל בעזרת ידו השנייה, שולח אליו חיוך קטן, "להכחיש זה לא בריא לבני אדם".

"ולערפדים זה בריא?" ביל גיחך כשהשניים חצו את הכביש הסואן לכיוון הקזינו, ביל מצא את עצמו מתפעל שוב ושוב, כל פעם מחדש מהתאורה המדהימה, מהיוקרה ומהזוהר של המקום. הוא אהב את זה.

טום העביר את ידו לחזהו של ביל, מביט בפניו, מלקק את שפתיו, "כן" הוא צחקק.

"נו ברור" ביל השיב בטון משועשע, דוחף את טום קלות.

טום העביר את לשונו על שפתו העליונה, הפעם ידו נחה על ישבנו של ביל. הוא לחץ אותו מעט, "אני יודע" הוא גיחך.

ביל נשך את שפתיו ברכות, נמנע מלהיאנח, "כמובן, אתה צריך לעשות את זה יותר...".

"להכחיש?" טום הרים גבה, מרפה מאחיזתו בכף ידו של ביל.

"כן, כי זה בריא לך הרי" ביל גיחך וגלגל את עיניו.

"כן, טוב".

ביל פלט אנחה שקטה וכמעט בלתי נשמעת כשטום מחץ את ישבנו מעט חזק יותר, "זה נחוץ...?!".

"מאוד" טום צחקק ומשך בכתפיו, "אני אוהב אותו".

"גם הוא אוהב אותך" ביל גיחך, "אבל הוא אוהב את זה אינטימי יותר, אתה יודע...!".

"הוא לא אוהב את זה מול כולם?" טום צחקק שוב ונאנח, מניח את ראשו על זה של ביל, לוחץ על ישבנו שוב.

"טוב, הוא כן" ביל ליקק את שפתיו, "אבל הוא לא אוהב שמחרמנים אותו ואותי קשות ואז לא עושים עם זה שום דבר".

"אה, זה החלק הכי טוב..." טום ליקק את שפתיו ונשק לראשו של ביל, מזדקף בחזרה.

"ואותך זה לא מחרמן? זה רק אני?" ביל שאל, מרים את מבטו אל טום.

"אני חושב שהמפשעה שלי תגיד יותר ממה שאני יכול" טום חייך אל ביל חיוך קטן, "אבל אני יודע להתמודד עם זה...".

השניים נכנסו אל הקזינו, הוא היה ענקי, מלא בגברים בחליפות ונשים בשמלות ערב, שולחנות פוקר ושאר הימורים, מכונות למיניהן. הקומה הראשונה הייתה מלאה במכונות, יותר משחקים של מזל וכסף קטן, ביל יותר נלהב מהמכונות הללו. הקומה השנייה הייתה מלאה בשולחנות פוקר ומשחקי הימורים בסגנון, כסף גדול יותר כמובן וגם אנשים ברמה גבוהה יותר, מלצרים עברו שם והגישו משקאות חריפים מהבר המושקע שניצב בקצה הקומה.

"אני רוצה למכונה ההיא עם השלושה גלגלים מסתובבים... נו... איך קוראים לזה?" ביל סקר את המקום.

"אני לא בטוח" טום גיחך והוריד את ידו מישבנו של ביל, מתקדם לצידו של ביל אל אותה המכונה, "אחרי זה הולכים לפוקר!".

"מה לי ולפוקר?" ביל גיחך ונעמד מול המכונה, היא הייתה גדולה משזכר אותה, "זה רק אני או שצריך לקנות מטבעות מיוחדים בשביל המכונות האלה?".

טום הנהן ותקע בביל מבט משמעותי, "תישאר כאן!". טוב, לביל הייתה נטייה להמשך למקומות שטום לא אהב. לאחר כחמש דקות הוא חזר כשבידו שקית אוכל עמוסה באותם המטבעות המיוחדים ובידו השנייה היה ורד לבן. הוא הושיט את שניהם לביל, נשען על המכונה, "קח...".

ביל לקח את השקית מידיו של טום והשתהה מעט עם הפרח, לוקח אותו וסוקר אותו בעוד חיוך מתפשט על שפתיו, רגשני הרבה יותר ממה שטום היה רגיל, לא היה ספק שלביל היו כמה נטיות נשיות, "תודה, זה כ"כ יפה" הוא הרים את מבטו אל טום לבסוף, נושך את שפתיו לפני שהדביק לו נשיקה רטובה וארוכה על שפתיו.

טום הרים את ידו לפניו של ביל ותפס בהן בעדינות, עוצם את עיניו. הוא פיסק מעט את שפתיו ונצמד אל ביל, הוא אהב את הנשיקות האלה...

ביל תפס את קצוות חולצתו של טום ומשך אותו קרוב יותר, דוחף את לשונו אל פיו ומפגיש אותה עם זו שלו, 'מלטף' את לשונו של טום ברכות ומסובב את שלו סביבה מפעם לפעם. זה הרגיש טוב, הנשיקות שלו עם טום היו ממכרות.

טום הוריד את ידו מפניו של ביל אל מותנו. הוא תפס בו באחיזה רכושנית, אך לא אגרסיבית מדיי... מעמיק את הנשיקה, הוא חייך חיוך קטן. ביל רק הוכיח לו מחדש כמה הוא אוהב אותו. והוא שמח לדעת שזה היה הדדי...

ביל התנתק מטום, חסר אוויר אחרי מספר שניות, טום בהחלט ידע איך להפוך נשיקה לסוערת. אפילו יותר מידי בשבילו. למען האמת, בשביל כל בן אדם שלריאות שלו יש צורך בכמות מספקת של אוויר. הוא התנשף מעט, שולח אל טום חיוך קטן ומלקק את שפתיו שהתנפחו מעט, "כבר הזכרתי לך לאחרונה שאני אוהב אותך?".

"תמיד כיף לשמוע את זה שוב...!" הזכיר לו טום בחיוך קטן וסימן על השקית, מגחך, "תנסה את המזל שלך. בכל מקרה אני רק דופק בה את היד וכל הכסף שלנו" הוא משך בכתפיו.

"אבל זה לא שווה ככה!" ביל גיחך, מוציא מטבע מהשקית ומכניס אותו למכונה, שלושת הגלגלים החלו להסתובב ולחליף צורות במהרה. ביל בהה בצורות, 'בבקשה...!'. דובדבן, דובדבן, 'רק עוד אחד...!'. שבע. "אוף".

טום צחקק ומשך בכתפיו, "לא משנה, יש לך פה משהו כמו 70...".

ביל גיחך, מהנהן, "נכון". הוא הכניס הפעם ארבעה מטבעות, זה הגדיל את ההימור.

אחרי עשר דקות וארבעים מטבעות ביל התייאש, "המכונה הזו מרמה!".

טום נשם עמוק והניד בראשו, מגחך, "לא, זה אתה גרוע".

"זה עניין של מזל!" ביל מחא, מגלגל את עיניו ולבסוף נצמד אל טום, מחבק אותו ומדביק את מצחו לצווארו, מתבכיין, "זה לא פייר, נגמר לי כל המזל שזכיתי במישהו כמוך".

"לא... אתה טועה, ביל" טום ליקק את שפתיו, בכל זאת מחבק את ביל אליו, מחייך חיוך קטן, "נגמר לך כל המזל שזכית במישהו כמוני והחלטת שאתה לא רוצה רק אותי...".

ביל דחף את טום ממנו, תוקע בו מבט ספק עצבני ספק מתנשא, "עוד נראה בקשר לזה" הוא הכניס שלוש מטבעות למכונה, מריץ את הגלגלים ואפילו לא באמת מתרכז, הוא כבר ידע שהסיכויים שהמכונה המזדיינת תוציא לו משהו הם אפסיים. אך עוד לפני ששם לב התפרצו מהפתח שלמטה מאות מטבעות, דבר שגרם לביל לקפוץ אחורה. הוא בהה בשלושת הצורות הזהות הרצופות על הגלגלים ועל מאות המטבעות בתוך המכונה וכאלה שנפלו על הרצפה, "א... אולי יש לי עוד קצת מזל...".

טום הרים גבה וצחקק, תוחב את ידיו לכיסי הג'ינס הגדולים שלו, "מזל טוב, בילי". הוא התקרב אליו והתכופף למכונה, בכל זאת שולח יד כדי לראות אם יש עוד. "אני חושב שהייתי צריך להביא עוד שקית קטנה כזאת...".

"קטנה??" ביל תקע בטום מבט משועשע, "צריך טרקטור בשביל זה!".

"או משהו בגודל הזין שלי" טום משך בכתפיו וגיחך, מכחכח בגרונו. "אוקי, אוקי... פשוט תנסה לדחוף את זה לכיסים שלך ולתיק הזה. הוא יכול להכיל עולם".

"לא" ביל צחקק, "אתה תיקח את זה בחולצה שלך שיכולה להכיל יקום ותפרוט את זה למטבעות של פוקר יחד עם זה-" הוא הגיש לו את השקית בה נשארו בערך 30 מטבעות, "-ייצא לך ממש המון ולא צריך לבזבז יותר כסף. בכל מקרה אין לי מה לעשות בזה".

"ג'טונים" על פניו של טום התפרש חיוך חולמני והוא הזדקף. "רגע! אתה בטוח?".

"מפתאום, כי אני פשוט רוצה לקשט עם המטבעות האלה את החדר" ביל גיחך, דוחף את טום קלות בכתפו, "נו תיקח אותם".

"אני משאיר לך קצת בצד בכל זאת" טום שלח אל ביל חיוך קטן ותחב חלק מהמטבעות לכיס הג'ינס הגדול שלו, "בוא לקחת ג'טונים!".

"אני אבוא איתך, למרות שאני אפילו לא יודע מה זה" ביל גיחך, מחכה שטום יאסוף את כל המטבעות.

לאחר כמה זמן השניים מצאו את עצמם מסביב שולחן גדול. לכל השחקנים חולקו ג'טונים באופן שווה, בסבב הזה טום היה הדילר. מושלם. הוא חילק קלפים לשאר השולחן וראה את הקלפים שהיה לו, מלקק את שפתיו. "מתקפל".

ביל הביט על מעשיו של טום בעניין, מניח את ידיו ברכות על כתפיו ומכופף מעט כדי לשאול בשקט, "מה אתם עושים עכשיו...?". הוא לא באמת ידע מה עושים במשחק הזה. אף אחד מהם לא יכל להתעלם מהעובדה שהעיניים של כל מי שנכח במקום היו תקועות עליו, לא רק בגלל שמחוות הומואיות בקרב החברה הזו לא היו מקובלות, אלא בגלל שביל באמת ובתמים היה יפה.

טום גיחך והתקרב לאוזנו של ביל. "היה לי חמש ושתיים, הם אפילו לא היו באותו הצבע. בכל מקרה, לבחור מולי עם העיניים הכחולות יש קנטה, ולבחור שלידו יש צבע. הקלפים שאני הולך להפוך לא היו קשורים לשלי, אז פרשתי בהתחלה, ככה שהנחתי רק הימור התחלתי". הוא הניח נשיקה רכה על לחיו של ביל, עוצם את עיניו לשנייה.

ביל צחקק, "איבדתי אותך כבר ב-'היה לי חמש ושתיים' " לא היה לו שמץ של מושג למה טום התכוון. מה זה 'קנטה' בכלל...?

טום צחקק גם הוא, "אני מתאר לעצמי" הוא משך בכתפיו. הסבב הראשון נגמר, הפעם הבחור שהיה לצידו של טום היה הדילר. טום הלך לנצח בסבב הזה. הוא חייך חיוך קטן ובכל פעם העלה את ההימור. כסף טוב, הוא נהג לקרוא לזה.

פרק 19:

ביל יצא אחרי טום מהקזינו, אוחז בידו ברכות ונראה מעט מבולבל, "עוד לא הבנתי מה לעזאזל הלך שם חוץ מזה שהרווחת הרבה כסף" הוא גיחך.

"אין מה להבין... אנחנו עשירים, ביל... עשירים!" טום צחקק והעביר את מבטו אל ביל, נאנח, "בוא נקנה לך משהו לשתות".

"כל פעם שאתה יוצא מפה אתה עשיר יותר, אני מניח" ביל משך קלות בכתפיו.

"כן, זה הכסף שלך" טום חייך חיוך קטן, "אני יכול לממן עם זה חתונה..!" הוא גיחך, מלקק את שפתיו. "מה אתה רוצה לשתות?".

"אמ... משהו אלכוהולי, בוא נלך למועדון, יש פה הרבה טובים" ביל השיב, "תממן לנו עם זה חתונה...!".

טום גיחך, "אי אפשר להתחתן עם מערכת יחסים פתוחה..." הוא מלמל וגלגל את עיניו, "אל תשתה הרבה".

ביל סקר מעט את המקום סביבו, את הרחובות הומי האדם, מהבחורות בשמלות הערב עד אלו שבקושי לבשו משהו. מהבחורים המהודרים לאלו הנרקומנים. ווגאס בהחלט הייתה ססגונית. "לאיזה מועדון נלך?".

"לא לאחד רועש" טום משך בכתפיו, מעביר את מבטו אל ביל.

"טום, אני מנחש שאין כאן מועדונים לא רועשים" ביל גיחך, לבסוף עיניו נתקלו בכניסה למועדון שבהחלט נראה לו. לפחות מבחוץ הוא נראה מושקע, מזמין, לא היה תור ארוך מידי וכשהתקרבו ביל שמע שהמוזיקה גם לא הייתה רעה.

"זה יכול לשגע אותי..." טום גיחך, בכל זאת מהדק את אחיזתו בידו של ביל, מתקדם עם ביל לכיוון הסלקטור.

לא עבר יותר מידי זמן לפני שהשניים מצאו את עצמם בתוך המועדון וליד הבר. המוזיקה הרעידה את הרצפה, הקיפו אותם הרבה בנות שבקושי לבשו משהו ובחורים שתפסו את חלקן. למועדון היו שתי קומות, רוב האנשים רקדו ברחבה שלמטה. ביל הזמין לעצמו משקה, אחד חזק והוא שתה ממנו שני שוטים, מלקק את שפתיו.

טום התיישב לצידו של ביל, כמובן ששניהם תפסו לא מעט עיניים. טום, בניגוד לתמיד, החזיר לכל אחד שחייך אליו את חיוכו הקורן. הגיע הזמן שגם ביל יקנא קצת, לא...?

ביל כמובן שם לב למבטים, הוא לא קינא במיוחד כי הוא הבין שגם טום יפלרטט ויהיה עם אחרים באיזשהו שלב, אבל הוא גם לא אהב את זה במיוחד. "טומי...!" הוא משך אותו אליו בקול מתבכיין, נצמד אליו כדי להראות שייכות, "בוא נלך לרקוד".

טום העביר את מבטו אל ביל, לפני כן עינו נחה על אחת מהבחורות עם הלבוש המינימאלי. "אני לא טוב בזה," הוא הזכיר לו.

"אתה טוב, הראית לי יפה מאוד עם הבחורה ההיא" ביל החמיץ פנים ובלי להוסיף מילה משך את טום אחריו אל הרחבה.

טום נאנח ונצמד אל ביל. טוב, מה היה לו להפסיד..? ביל היה סקסי והוא אהב אותו. הוא הניח את ידיו על מותניו, תוקע את מבטו בעיניו, מחייך חיוך קטן.

ביל נצמד אל טום ובלי לחכות רגע החל לרקוד לצלילי המוזיקה, כרגיל, בסקסיות מטורפת, מפתה ומגרה ומושך את תשומת הלב של כולם. הוא המשיך לרקוד לצד גופו של טום, מעביר את אצבעותיו על חזהו לאחר שהדביק נשיקה חטופה על צווארו.

וטום, כמובן, לא יכל שלא לזרום עם ביל ולהתגרות מכל שנייה איתו. הוא היה סקסי אמיתי, כל אחד כנראה לא היה מחזיק את עצמו במקומו. כעבור זמן מה של ריקודם צמודים ונגיעות בין השניים, בחורה בלונדינית, כמעט ולא לבושה כלל בעלת חזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו ונתונים מאוד מושכים התקרבה אל השניים בחיוך מזמין ומעט זנותי. הוא נצמדה אל טום מקדימה וטום רק החזיר לה חיוך פלרטטני, נותן לה להיצמד אליו כמה שיותר, מניח את ידו על ישבנה.

ביל בלע את רוקו, תוקע את מבטו בבחורה וסוקר אותה. היא לא מהווה תחרות בשבילו. הוא נצמד אל טום אף יותר, נראה מעט עצבני, הרבה פחות משהיה באמת, הוא כנראה יצטרך לסבול את זה בינתיים. הוא לא יכול לומר לטום כלום.

הבחורה, דבר שגרם לביל לרצות לסטור לה עד מוות, כרכה יד אחת סביב צווארו של טום ואת היד השני הניחה על חזהו, מלטפת. לעזאזל, רק לביל מותר לעשות את זה...!!!

טום החזיר לבחורה חיוך פלרטטני ונאנח בקול מגרה. הוא הניח את ידו השנייה על החזה שלה, מוחץ אותו בעדינות, נותן לשניהם להימרח עליו. כן, זה הרגיש טוב.

טוב, למרות שניסה להתכחש לכך עד עכשיו, ביל באמת רתח. הוא אפילו החל להאדים. הוא פאקינג זעם. "טום..." הוא מלמל, מתרחק רק מעט, "אמרת שנהיה היום לבד".

טום העביר את מבטו אל ביל, נראה אדיש בשנייה. "כשאתה הזדיינת עם אחרים אני לא אמרתי לך את זה".

"אבל אתה אמרת שנהיה היום לבד!" ביל החמיץ פנים.

טום נאנח, "אתה תגיד את זה בכל פעם שאני אהיה עם מישהו אחר, ביל?".

"טוב אנחנו לא חייבים, אפשר להיות בשלישיה שוב" ביל משך בכתפיו, "אפילו ברביעייה".

טום נאנח וגלגל את עיניו, מוריד את ידיו מהבחורה ומסתובב לכיוונו של ביל אפילו מבלי להסתכל עליה שוב. "אוקי, סליחה...".

"לא, אם אתה רוצה להיות איתה אז אתה יכול" ביל התרחק מעט.

"נו, ביל, אל תתחיל עם זה... זה היום שלנו..." טום נאנח וחיבק את ביל אליו, מביט בעיניו. לעזאזל, למה כשביל היה עם אחרים זה בסדר?!

"לא נכון, זה לא" ביל הניח את ידיו על חזהו של טום כדי לדחוף אותו ממנו בעדינות, "אני לא מתחיל עם כלום, באמת, אני פשוט חושב שאם התחלת עם זה אז זה אומר שבא לך עליה. אז פשוט... לך איתה".

" אני לא, אני רוצה אותך... אני אוהב אותך.." טום נאנח והביט בעיניו של ביל, מגלגל את עיניו, "אתה לא רוצה להיות איתי?".

"נו חאלס..." ביל נאנח, הוא צריך לאמץ את השיטה של טום, לפגוע באנשים כדי לגרום להם לאהוב אותך פחות. טום באמת אהב אותו יותר מידי, אם הם לא היה במערכת יחסים פתוחה אז לא היה מאושר מביל בקשר לכך, אבל כרגע טום נפגע כשהוא נמצא עם אנשים אחרים וביל פשוט העדיף שיהיה לו פחות אכפת. מה שאומר שהוא פשוט חייב לתת גם לטום להיות עם אנשים אחרים... הוא הרי יהיה חייב להתרגל לזה באיזשהו שלב... "תדבר איתי מחר.  אני על הפלאפון" הוא שלח אל טום חיוך קטן, הבחורה עוד עמדה מאחורי טום, מבולבלת, היא לא הולכת לעזוב מישהו כמוהו כ"כ מהר. אף אחד לא היה עוזב. ביל הדביק לו נשיקה קצרה על שפתיו לפני שהסתובב ללכת.

טום נאנח ותפס בידו של ביל, עוצם את עיניו לשנייה, "ביל, אני רוצה להיות איתך היום... אוקיי..? אני יכול להיות בווגאס תמיד, אני רוצה עכשיו להיות איתך.. אותך, כנראה, אין לי לתמיד... אתה מוכן להפסיק עכשיו..?".

"אין לך אותי לתמיד כי אתה אפילו לא מוכן לשקול את מה שאני רוצה לפני שאהיה בן 18" ביל גלגל את עיניו, "נו די, מה מזמזת אותה רק בשביל להראות לי שאתה מסוגל ועכשיו אתה משתפן?".

"אתה כ"כ רוצה שאני לא אהיה איתך?" טום גיחך בקרירות, מרים גבה.

"אני רוצה שתסיים עם זה. התחלת עם זה אז תסיים עם זה" ביל תקע בטום מבט משמעותי, נלחם בעצמו לא לפרוץ בבכי ולחבק את טום חזק עד שיימחץ. "תתקשר מחר" הוא שלח אליו מבט אחרון ומיהר להסתובב וללכת.

טום גלגל את עיניו. גם אם הוא באמת היה רוצה את זה לפני כן, עכשיו הוא לא היה עושה את זה... הוא התקדם ליציאה מהמועדון והתעלם מקולות המחאה של הבחורה, תוהה מה ביל הולך לעשות הלילה.. היה לו ברור שבניגוד אליו, הוא לא יוותר על כלום.

ביל נאנח בשקט כשנשען עם גבו כנגד קיר המועדון מבחוץ, כמה שיותר רחוק מהתור ומשאר האנשים שהקיפו את המועדון. הוא מיהר להוציא את חפיסת הסיגריות שלו מהתיק, מדליק אחת ושואף ממנה עמוק לריאותיו, נושף החוצה את כל העשן. הוא הניח שברגעים אלה טום רוקד עם הבחורה כמין משחק מקדים, הם יימרחו אחד על השני ואז טום ייקח אותה לחדר שהזמין בשבילו! טוב, הוא הביא את זה על עצמו והוא לא הצטער. גם לטום מגיע.

דמעות החלו לשטוף את עיניו ולזלוג על לחייו, נמנע כמה שיותר חזק מהדמיון הפרוע שלו להעלות תמונות של אותה הבחורה מתחת לטום ו... לא, אסור לו לחשוב על זה. איפה לעזאזל הוא הולך להיות הלילה...?

לאחר כמה זמן הוא יכל להרגיש את המגע הקריר המוכר על לחיו. אצבעותיו של טום מחו את דמעותיו, ריחו המוכר התגבר על הריח הזה של ווגאס. "למה אתה בוכה...?" הוא מלמל בשקט, מכווץ את מצחו. "אל תבכה".

ביל נשך את שפתיו, מושך באפו ולוקח עוד שאיפה עמוקה מהסיגריה, הוא לא יכל לתאר בכלל עד כמה כאב לו. לא רק בגלל הבחורה ההיא, אלא בגלל מה שאמר לטום, מה שהוא עדיין מתעקש לומר. "נו מה אתה עוקב אחרי? תמיד ידעתי שאתה סוג של סטוקר...".

טום תקע את מבטו בביל, הפעם נראה מעט פגוע. "מה הקטע שלך..?" הוא מלמל ונעמד על רגליו, מכווץ את מצחו. "אני עד כדי כך מפריע לך?".

ביל הרגיש את ליבו נצבט אף יותר והוא התכווץ מעט, נלחם בדמעותיו, הוא לקח השאיפה האחרונה מהסיגריה בשביל להירגע וזרק אותה על הרצפה, ממהר להדליק אחרת, הוא לא יוכל להמשיך בשיחה הזו בלי אחת. "אתה מוכן כבר ללכת אליה? למה אתה כזה עקשן?".

"כי אני לא רוצה אותה, ביל".

ביל לקח נשימה עמוקה לפני ששאף שוב מהסיגריה, רק מושך בכתפיו.

טום תקע בביל את מבטו האדיש. "אוקי. איך שבא לך. אני אידיוט שאני בכלל נלחם על זה" הוא בעט קלות באחת האבנים שהיו שם, נשאר עוד כמה שניות להסתכל בביל לפני שהתקדם לכיוון הכביש.

ביל נשך קלות את שפתיו, נאנח בשקט, הוא עשה בחוכמה... כל עוד טום יהיה פגוע עכשיו הוא יאהב אותו פחות אח"כ. עם כמה שזה כואב ביל שנא לדעת שטום נפגע פעם ועוד פעם אחרי שהוא שוכב עם אחרים ואולי אם יהיה לו קצת פחות אכפת מביל אז... הוא יפגע פחות. הוא חיכה שטום יהיה רחוק מספיק עד שחשב שלא ישמע אותו עם חושי העל שלו וגרר את עצמו לשבת עם גבו כנגד הקיר, הדמעות מציפות שנית את עיניו, מלוות ביבבות שקטות וקורעות לב, הוא שאף עוד מהסיגריה. הוא היה כ"כ קטן ומכווץ שם כך שידע שסביר להניח שטום לא יוכל לראות. זה היה עדיף ככה.

והוא טעה. שניות ספורות אחרי שהוא התחיל לבכות שוב הוא מצא את עצמו ממש נמחץ באחיזתו של טום שמשך אותו לחיבוק אוהב, מניח את שפתיו על ראשו, מלטף את גבו, "תפסיק כבר...". הוא ידע שהוא נראה עכשיו גרוע כי הוא פשוט רדף אחרי ביל. אבל הוא כ"כ אהב אותו... וכשטום אהב מישהו, הוא נתן לו את כל כולו.

ביל יבב וקבר את פניו בחזהו של טום, תופס את חולצתו ומוחץ בין אגרופיו, מתכרבל בחיקו של טום, דמעותיו זורמות על לחייו ללא הפסקה, "פאק, טום... אני מצטער, אני אוהב אותך..." הוא מלמל, כבר לא יכול לשלוט בזה.

"גם אני..." טום נאנח בשקט ועצם את עיניו, נושם עמוק. הוא שנא לראות את ביל ככה... ממש התחשק לו לבכות באותה השנייה, הוא תהה מתי זה בכלל קרה בפעם האחרונה. "בוא נלך למלון...".

ביל הנהן והדבר הבא שראה כשניתק את פניו מחזהו של טום זה חדר גדול ומושקע, דלת זכוכית שהתפרשה על כל הקיר שהובילה למרפסת ענקית שהשקיפה מלמעלה על הנוף של ווגאס. הם היו כ"כ גבוה כך שיכל לראות רק המון אורות, זה היה מרהיב. בקצה שני של החדר ניצב ג'קוזי על במה קטנה של עץ, האורות בחדר היו די מעומעמים. ובצמוד לקיר מול הג'קוזי ניצבה מיטה זוגית, בעיצוב ממש מלכותי, מולה הייתה תלויה פלזמה, על הקיר מעל הג'קוזי, כך זה היה נוח גם אם רצו לשכב במיטה או לשבת בג'קוזי. ביל נשך קלות את שפתיו, מבין שהוא עוד מורם על זרועותיו של טום, "וואו...".

טום הנהן והוריד את ביל ממנו באיטיות, נושך את שפתיו. הוא הוריד מביל את תיקו הקטן והניח אותו על המיטה, מתיישב עליה ומביט ברצפה. הוא עדיין לא הבין את המטרה של ביל בנוגע למה שעשה קודם... טוב, הוא הבין, אבל הוא לא קלט את זה. הוא אוהב את ביל, זה לא שהוא יכול פשוט להגיד לזה לעבור וזה מה שיקרה.

ביל נאנח, מוחה מספר דמעות שלא הספיקו להתייבש ומתקדם לכיוונו של טום, מניח את אצבעותיו על סנטרו של טום כדי להרים את פניו אליו. הוא שלח אליו חיוך קטן והדביק לו נשיקה עדינה על שפתיו. לפחות עכשיו הם ביחד וזה מה שחשוב...

טום ליטף את פניו של ביל לשנייה ונעמד, נאנח, "אני רוצה שתשתה משהו קר ותלך לישון... אתה לא מרגיש טוב" הוא קבע, מוריד מעצמו את החולצה.

"אני מרגיש מעולה" ביל קבע, "אני לא רוצה ללכת לישון".

"אז מה אתה רוצה לעשות?" טום העביר את מבטו אל ביל, מרים גבה, מתחיל לפתוח את חגורתו.

ביל משך בכתפיו, "מה שבא לך...".

"רוצה לראות סרט?" טום השתדל לחייך אליו חיוך קטן. האי-נעימות הזאת לא יכלה להישאר לנצח. הוא הוריד ממנו את מכנסיו וזרק את נעליו לקצה החדר, מתיישב בחזרה על המיטה כשהבוקסר הרחב שלו היה הדבר היחיד שכיסה את גופו.

"אפשר" ביל פתח את חגורתו והפשיל במהירות את מכנסיו, כך גם נעליו ירדו ביחד איתם ואז הפשיל את החולצה. הוא עלה על המיטה, מזדחל לכיוון הקצה שלה ונשכב, מניח את ראשו על הכרית, "איזה בא לך...?".

טום צחקק, "אממ... אקשן? אימה? אקשן זה נחמד".

"אוקיי" ביל שלח אל טום חיוך קטן, לא באמת היה לו אכפת איזה סרט לראות.

טום הדליק את הטלוויזיה וקיפל את רגליו אליו, מושיט לביל את השלט, "תבחר מה שבא לך."

"לא אכפת לי כל כך" ביל גיחך והחזיר את השלט לטום, "תבחר אתה. סביר להניח שאני אירדם משעמום בכל מקרה".

"אני שמח שאני משעמם אותך" טום גלגל את עיניו ועצר על אחד הערוצים, מכסה את עצמו עד לחזהו.

"אתה לא משעמם אותי" ביל גיחך מסתובב על צידו כך שפניו יפנו אל טום, "העובדה שאנחנו לא עושים שום דבר משעממת אותי. סרט זה לא בדיוק מה שתכננתי".

"כה, גם אני לא תכננתי שתשלח אותי לזיין בלונדיניות" טום תקע את מבטו הכנה בעיניו של ביל, מכחכח בגרונו.

"גם אני לא תכננתי את זה" ביל משך בכתפיו, "אתה התחלת, טום. אל תחפש אשמים".

"טוב..." טום מלמל בשקט ועצם את עיניו, מסתובב עם גבו אל ביל. "לילה טוב, ביל".

"נו, טום..." ביל נאנח בשקט, נצמד אל טום כמעט מיד מאחור ומחבק אותו, "אני מצטער על זה. אז הדברים לא הלכו בדיוק כפי שתכננו, זה לא שזה היום האחרון שלנו ביחד...".

טום נאנח והנהן, נושך את שפתיו. "אוקיי...". למרות זאת, הייתה לטום הרגשה שזה בהחלט היום האחרון שיהיה רק להם ביחד. לפחות לתקופה הקרובה.

ביל הדביק לטום נשיקה מתוקה על לחיו, "לילה טוב, טומי" הוא עצם את עיניו והתכרבל קרוב אליו.