אז כאן נופר מעדכנת =]
הבאתי לכן וואנשוט של ג'ומבי ואני מקווה שתאהבו אותו. תפרגנו בתגובות (:
BEING TOGEHER
"אני יכול להבטיח לך שאנחנו נריב.
אני יכול להבטיח לך שיהיו פעמים שלא תרצה לראות אותי יותר.
אבל אני יכול להבטיח לך שאני אוהב אותך לנצח, ושמעולם לא אהבתי כמו שאני אוהב אותך." הוא אמר, קופסת קטיפה המחזיקה טבעת בידו.
כל כך הרבה דברים רצו בראש שלי... כל כך הרבה זכרונות. הנשיקה הראשונה שלנו, הסקס הראשון – הרשיתי לעצמי להשתהות קצת על הזכרון הזה – ובמיוחד כשעברנו לגור רק שנינו, בלי חברים או משפחה. "א.. מ... ממה?" הצלחתי לגמגם והרגשתי את הדם עולה ללחיים שלי. "ביל, האם –" הוא נקטע באכזריות שלא הייתה מגיעה לו במצבים שונים, אבל אני מניח שהעובדה שנישקתי אותו ואמרתי לו שכן, אני רוצה להתחתן איתו, שאני רוצה לאמץ איתו ילדים, ושבמיוחד אני רוצה להיות איתו עד שהמוות יפריד בינינו חיפתה על זה.
שנינו רעדנו. אחרי כרבע שעה של התרגשות ונשיקות הצלחתי להתנתק ממנו ולדרוש את הטבעת שבהחלט הייתה שווה אותי. היד שלי רעדה קצת, אבל הוא הצליח לשים את הטבעת על אצבעי. לא יכולתי שלא לבכות מאושר.
זה היה אולי היום הכי מאושר בחיי, אבל אחריו באו עוד הרבה נוראים. המשפחה ממש לא קיבלה את זה שהתאומים שלה מאוהבים אחד בשני, שלא לדבר על זה שהם רוצים להתחתן. אמא שלנו אמרה שהיא תמיד ידעה שאני - ואני מצטט – לא בדיוק סטרייט, ומאחי התאום היא בכלל לא ציפתה שיימשך לגברים, או גרוע יותר, לאח שלו. היא קיבלה את הקשר שלנו לאחר כמה חודשים, אבל ביקשה ממנו לא להראות את חיבתנו אחד לשני לידה. אבא שלנו לא מדבר איתי, אבל אם טום יתקשר הוא יענה לו וידבר איתו כמה דקות וימצא תירוץ כלשהוא להפסיק את השיחה. שלושת החברים הכי טובים שלנו ידעו לפחות שנתיים מהי מהות הקשר שלנו, ושמחו מייד בשבילנו. אני זוכר שגיאורג אמר שזה ממש מוזר לו להיות בחתונה של גייז, אבל אם אני זוכר נכון – האלכוהול השפיע עליי קצת באותו הזמן – הוא רקד סלואו עם אחד המוזמנים.
התקשורת הייתה נוראית, כמובן. לא פעם בכיתי בגלל כתבות מרושעות על שנינו, ועל הביקורת הצינית שהוצגה לפנינו לראווה. היו לא מעט הפגנות מול הבית שלנו שאפילו המשטרה לא הצליחה לפזר, ולאחר מכן לצוות הנקיון שהזמנו לקח בערך יום לנקות את האיזור מכל בקבוקי התבערה שלא הצליחו לחדור את הגדר הגבוהה ומשאר זבל אנושי שנגרם מכמויות האנשים.
אם זה לא היה טום, אני יכול להישבע שהייתי מבטל את החתונה והולך לגור באי שטוף שמש וגלים.
אבל זה טום, אחי התאום. האדם שנכח איתי בכל המשברים, בכל השמחות, והיה איתי מהרגע שנוצרתי. תרתי משמע.
חצי שנה אחרי כל הבלגאן התחתנו בחתונה שמשתתפיה לא עלו על מתאיים, לא כולל צוות תקשורת אחד שהסכמנו שיסקר את האירוע. שנינו לבשנו טוקסידו, ולא היתה שום שאלה של מי הגבר ומי האישה במערכת היחסים, כי לשנינו יש את אותו הדבר בין הרגליים והמיניות לא שינתה לאף אחד.
כשלוש שנים אחרי שהתחתנו הרשויות סוף סוף הסכימו שנאמץ ילדה מקסימה שעונה לשם אלה. שנה אחרי שאימצנו אותה חיפשנו מישהי בהריון שרוצה לתת לאימוץ את העובר שלה, כי רצינו להיות שם מההתחלה. לפי מה שאנחנו הבנו היא יולדת בן, אבל היא הייתה קצת טיפשה וכשהרופא אמר לה ששני הלבבות בריאים, היא הייתה בטוחה שהוא מתכוון ללב של העובר וללב שלה. היא ילדה תאומים זהים, ולא יכולנו שלא לקחת אותם. הקטן מביניהם נולד בהפרש של עשר דקות, וההשוואה של טום ושלי אל שניהם הייתה בלתי נמנעת. קראנו להם אלן ואלכס.
כיום אלה בת חמש עשרה וכבר עכשיו יש לה קריירה מזהירה בתור המנהלת המקצועית של אחיה הקטנים. אלן ואלכס בני שלוש עשרה, ואלן מנגן בגיטרה בעוד אלכס שר לידו. אנחנו כל יום מזכירים לעצמינו לא לדחוף אותם יותר מדיי להיות כמונו, למרות שלא משנה מה ייקרה – הם יהיו בתעשיית המוזיקה. אפילו אלה מסדרת להם הופעות במועדונים קטנים.
אני רק מקווה בשבילם שהם לא יתאהבו אחד בשני, כי אפילו בחברה של היום זה כמעט בלתי אפשרי להיות בקשר רומנטי עם אחיך התאום.
וטום ואני? לא, לא פרשנו מטוקיו הוטל. כולנו גדלנו וכשטום ואני היינו בני עשרים ותשע – כבר היינו נשואים שנתיים – החלטנו כל הלהקה להפסיק לעשות את סיבובי ההופעות.
אנחנו עדיין מקליטים אלבומים ומשחררים אותם, ואנחנו מפורסמים ברמה בינלאומית. אפילו הביטלס מתגמדים לעומתנו. אבל סדר העדיפויות שלנו השתנה, ואנחנו מעדיפים לגמול לעולם על מה שעשה בשבילנו, ולבלות כל שנייה שנוכל עם המשפחות שהקמנו.
אוהבת. זה הוואנשוט טווינססט הראשון שלה אז אני מצפה לביקורות ותגובות וכלמני כאלה D:
3>
אגב, לא, אנחנו לא סוגרות את הבלוג ואנחנו מודות לכן על כל התגובות של הפרק הקודם. הפרק הבא יעלה כשעמית תחזור מהטיול השנתי שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Twincest Story
