Twincest Story

פרק 3:

ביל התקדם לצידם של גיאורג, ג'סיקה, אנדריאס ומייקל לכיוון הלוקרים, הוא לא הפסיק לחשוב על התנהגותו המוזרה של טום באותו הלילה, הוא אפילו חלם על זה. זה גרם לו לרצות להתקרב אל טום, הוא היה מסתורי כ"כ וזה גרם לביל להסתקרן לגביו אף יותר.

הוא נשען על הקיר לצד הלוקרים, זורק את ראשו לאחור באנחה, עוצם את עיניו לכמה רגעים. הוא עוד לא יומיים במקום הזה וכבר לגמרי מתוסבך עם עצמו.

אנדריאס התקדם אל ביל בחיוך קטן ונעמד מולו, כורך את ידיו סביב מותניו ומצמיד אותו אליו, מדביק את שפתיו לצווארו של ביל, "ממ... מה קורה...?".

גיאורג גלגל את עיניו והסתובב לדבר עם ג'סיקה על העבודה הגדולה שנתנו להם בספרות, מעדיף להתעלם, לפחות כרגע מאנדריאס וביל. להתייחס לזה היה חסר טעם.

ביל הניח את ידיו ברכות על כתפיו של אנדריאס, מותח את צווארו עוד קצת לאחור באנחה מגרה, "אני סתם עייף...".

אנדריאס חייך חיוך מתוק ומרוצה בעודו מחליק את ידיו לישבנו של ביל, מעביר את לשונו באיטיות לאורך צווארו, נאנח בעצמו ועוצם את עיניו "אני יכול לגרום לך להרגיש פחות עייף".

חיוך מתוק ומעט מתגרה התפרש על שפתיו של ביל בעוד אנחה שקטה ומתוקה ברחה מביניהן, "אתה יכול לנסות".

גיאורג פער את עיניו לרווחה, מנסה להיראות מתעניין בדבריהם של ג'סיקה ומייקל אבל לא יכל להתעלם ממה שקורה מאחורי גבו. הוא רצה פשוט להרביץ לאנדריאס וידע שאם בסופו של דבר זה ידרוש את זה, זה מה שיקרה.

חיוכו של אנדריאס התעצם והוא הידק את אחיזתו בישבנו של ביל, נושך קלות את צווארו, "זה מצריך שירותים" הוא גיחך.

חיוכו של ביל הפך להיות ערמומי ופלרטטני והוא משך את אנדריאס קרוב יותר אליו, "אפשר ללכת לשם ממש עכשיו".

"טוב!" גיאורג מיהר לקטוע את העניין לפני שהוא הרחיק לכת. הוא תפס בידו של ביל שהחלה לעבור באיטיות לכיוון ישבנו של אנדריאס ולחץ עליה, מוריד אותה מגופו, "יש שיעור!".

אנדריאס תקע בגיאורג מבט עצבני ונאנח, מתנתק בלית ברירה ובחוסר רצון מופגן מביל, נאנח, "כן- כן... ביל, אני אראה אותך בהפסקה...".

ביל גיחך, מהנהן ומדביק לאנדריאס נשיקה מתוקה, ארוכה ואחרונה על שפתיו. הוא החל להתקדם אחרי גיאורג לכיוון המדרגות בעוד ג'סיקה, מייקל ואנדריאס יוצאים מטווח ראייתם. "מה יש לך? " הוא תקע מבט נוקב בגיאורג.

"כלום," השיב גיאורג בקצרה, מושך בכתפיו כאילו דבר לא קרה, מתחיל לעלות במדרגות.

גיאורג וביל נכנסו לקפיטריה, מתקדמים לכיוון השולחן הקבוע שלהם לצידו ישבו כבר ג'סיקה, מייקל ואנדריאס. ביל דילג על הקטע של ללכת לקחת אוכל והתקדם מיד לכיוון השולחן, מתיישב על ירכיו של אנדריאס בחיוך קטן, הוא באמת לא היה מאלה שהיה להם אכפת מה אנשים אחרים חושבים. הוא שלח אל ג'סיקה ומייקל חיוך חמוד ותמים שכזה, "היי".

"היי". אנדריאס מצמץ מספר פעמים, לאחר כמה שניות חיוך מתוק וקטן מופיע על שפתיו. הוא הניח את ידיו על ירכיו של ביל, מרים אליו את מבטו, מלקק את שפתיו. ג'סיקה רק גיחכה והחזירה לביל חיוך קטן בעוד מייקל מהנהן לכיוונו וממהר לחזור ולדבר עם ג'סיקה על אחת המכוניות שראה, לא שזה באמת העסיק את ג'סיקה. גיאורג רק גלגל את עיניו, מתקדם לכיוון המזנון ולוקח את אחד המגשים, מתחיל להעמיס על הצלחת שלו אוכל.

ביל הדביק לאנדריאס נשיקה רכה על שפתיו, נושך קלות את שפתו התחתונה ולאחר מכן מוצץ אותה מעט, מתנתק לבסוף, "אני מפריע לך לאכול?".

"לגמרי," השיב אנדריאס בטון ציני וצחקק, מעלה מעט את ידיו על ירכיו של ביל לכיוון מפשעתו, מחייך חיוך פלרטטני. בדיוק אז, כמו בכל ארוחה לקראת סוף ההפסקה, כל המבטים הפונו לדלת הקפיטריה דרכה נכנסו בני משפחת קאוליץ. כמו תמיד, הבעתם הייתה חתומה, עורם חיוור, כמעט מסנוור, מבטיהם חודרים. אבל הבולט מביניהם, כרגיל, היה האחרון להיכנס, טום. מבטו אוטומטית עבר לפניו של ביל, מתחיל להתקדם לכיוון שולחנו.

תשומת ליבו של ביל עברה שנית אל טום, מבטו נתקע על עיניו ומבטו החודר ושוב, הוא הרגיש את אותה התחושה המוזרה הזאת של הצמרמורות, הקרירות והפחד ובאותו הזמן גם את התחושה הזו של חמימות בבטנו,

 זה התחיל להיות פאקינג מפחיד מידי וביל שם לב שצבע עיניו של טום לא דומה לזה שהיה לו אתמול. אבל כמובן, הוא תיאר לעצמו שהוא שוב שוקע בדמיונות.

לאחר עוד כמה שניות שמבטו של טום היה תקוע בעיניו של ביל הוא התיישב על שולחנו והעביר את מבטו קדימה, כאילו דבר לא קרה. כמו תמיד, הוא לא לקח אוכל, טום ואחיו אף פעם לא אוכלים. לא בפומבי, כנראה.

אנדריאס, שהחל להבין שביל שוב נעלם לו בגלל טום ההוא, מיהר לתפוס את איברו מבעד למכנסיו הצמודות ולתפוס בראשו בידו השנייה, מדביק את שפתיו לאלה של ביל, מחדיר לפיו את לשונו במהירות.

מבטו של טום הוחזר בחדות לביל ואנדריאס, הבעתו קרירה ואדישה כתמיד.

ביל נאנח בשקט כנגד שפתיו של אנדריאס, הוא נצמד אליו מעט יותר, מתנתק לאחר שניות ארוכות, נושך קלות את שפתו התחתונה, הוא מיהר להעביר את מבטו אל טום, מבטיהם מצטלבים לכמה שניות וזה גרם לביל להרגיש לא בסדר עם מעשיו לכמה שניות. כאילו הוא חייב משהו לטום. הוא אפילו לא מכיר אותו.

אנדריאס רק חייך חיוך קטן, ממשיך להחזיק באיברו של ביל מבעד למכנסיו, מניח את ראשו על כתפו, מדביק נשיקה רכה על צווארו, "ממ... רוצה א... להמשיך את מה שלא סיימנו בבוקר?".

טום רק המשיך לתקוע את מבטו החודר בעיניו של ביל מבלי לזוז אפילו מעט.

ביל הנהן במהירות, מנתק את מבטו מזה של טום עם נשימה עמוקה, בולע את רוקו, זה היה רגע מוזר. ומלחיץ.

הוא שלח אל אנדריאס חיוך קטן, "בוא נלך".

אנדריאס נראה מרוצה. מאוד. סוף-סוף אף אחד לא הפריע להם. הוא הוריד את ביל ממנו בעדינות, ממהר להיעמד מייד אחריו, לוקח את תיקו על כתפו ומתקדם לכיוון היציאה מהקפיטריה בחיוך קטן.

טום לא הסיט את מבטו מביל אפילו לשנייה. הוא אפילו לא מצמץ. עיניו עקבו אחרי ביל לאן שרק הלך.

ביל התקדם לכיוון הלוקר שלו בקומה הראשונה בסמוך לכיתת המתמטיקה, פותח את המנעול ומוציא כמה ספרים עבי כרס. לאחר כמה שניות ביל הרגיש צמרמורות קרירות מתפשטות בכל גופו, מסובב את מבטו לאחור במהירות ורואה את טום עומד ממש מאחוריו, הבעתו האדישה על פניו, כרגיל. "נהנת עם אנדריאס?".

ביל בלע את רוקו בקשיחות, פותח את הילקוט שלו ומכניס לתוכו את הספרים, מנסה לשמור על קור רוח עד כמה שיכל, "מאוד".

"יופי" השיב טום ביובש, תוקע את מבטו החודר בעיניו של ביל, הבעתו לא משתנה. "אתה הולך למתמטיקה?".

"כן" ביל סגר את דלת הלוקר שלו, לאחר מכן גם את המנעול, הוא החל להתקדם לכיוון כיתת המתמטיקה. הוא היה די לחוץ. מתוח.

"אה". טום נכנס לכיתה שהחלה להתמלא בתלמידים מיד אחרי ביל, מתקדם לכיוון שולחנו שבדומה לכיתת הכימיה ניצב בקצה הכיתה, הליכתו זקופה וצעדיו נחושים.

ביל סקר לכמה שניות את הכיתה במבטו, מתקדם אל שולחנו של טום בצעדים מהוססים, "אני יכול לשבת לידך?".

טום הרים אליו את מבטו החודר לכמה שניות, מעביר אותו מצווארו בחזרה לעיניו, מהנהן בסופו של דבר. "כן".

ביל שלח אל טום חיוך קטן, מניח את תיקו על הרצפה לצד כיסאו ומתיישב עליו, נשען עם מרפקיו על השולחן, מעביר את מבטו אל טום, "אז תגיד... האחים שלך, הם באמת אחים שלך?" ביל לא ידע אם זה היה נכון לשאול זאת כרגע אבל הוא עשה את זה בכל זאת.

טום הרים גבה, הבעתו נשארת קרירה כתמיד והוא נשען לאחור על הכיסא שלו, מעביר את מבטו אל הלוח. "לא. אנחנו מאומצים".

"הו..." ביל מלמל, זה היה דבר לא קל לספר ונראה כאילו טום עשה זאת בלי שום בעיה. אולי זה רק נראה כך, לפי איך שביל הספיק להכיר את טום, הוא לא היה מהאנשים שהחצינו את רגשותיהם. "זה נורמאלי שאחים הם... ביחד? כאילו, גם אם אתם מאומצים".

טום גיחך בקרירות, מחזיר את מבטו אל ביל, שמץ של חיוך נראה על שפתיו. "אתה קצת סקרן".

ביל גיחך גם הוא, חיוך חמוד עולה על שפתיו, החיוך של טום היה כ"כ יפה. גם אם זה לא היה לגמרי חיוך. אבל זה גרם לביל לרצות להמשיך להתקרב אליו, עכשיו כשהוא נפתח רק טיפה, "הרבה סקרן".

"המון" טום גיחך שוב בקרירות והחזיר את מבטו אל הלוח, כל שמץ של חיוך נמחק מפניו בשניות והבעתו הקרירה חזרה במקומו, "כן, זה נורמאלי. אין לנו קשר ביולוגי כלשהו. אני אמור להסביר לך גם את זה?".

חיוך מתוק ומעט מתגרה עלה על שפתיו, "אתה צריך לפרט כל מילה. אני פשוט לא מצליח להבין. 'אין'... 'קשר'... 'ביולוגי'??? מזה?".

טום גיחך שוב, הפעם חיוך קטן וסגור מופיע על שפתיו. הוא החזיר את מבטו אל ביל והנהן, מזדקף מעט, "אוקיי, אני אסביר. ההורים שלנו לא הזדיינו ולא כולנו יצאנו מהכוס של אותה אישה. עכשיו הבנת?".

"בערך. רק אם תוכל לפרט קצת מה זה 'הזדיינו'. לי פשוט אמרו שילדים מגיעים עם החסידה" ביל צחקק ונשך קלות את שפתיו.

"טוב... אתה מכיר את המושג 'זין'? זה שיש לך בין הרגליים? מתחת לבטן קצת? אז הדבר הגדול הזה... טוב, לא יודע איך זה אצלך... אבל הוא מגיע ל... אתה מכיר את האנשים האלה שיש להם שיער ארוך ושני דברים בולטים מתחת לצוואר? בנות כאלה? עם עיניים וזה?" טום גיחך שוב, ממהר להמשיך, "יש להן דבר כזה... אל תהיה מזועזע! אבל זה בערך כמו תחת רק שונה. אין להן זין! ו... כשהמישהו הזה שיש לו זין דוחף את הזין לדבר הזה שלהן, קוראים לו 'כוס', אגב... זה נקרא להזדיין" הוא שלח אליו חיוך קטן ומתוק, תוקע את מבטו החודר בעיניו של ביל.

ביל נרעד מעט ממבטו של טום בעיניו אבל לא יכל לעצור את הצחוק המתוק והמדבק שלו. אז טום אנושי! יש לו חוש הומור! "ואם לי יש את הדבר הארוך והגדול. ענק. ואני רוצה לעשות את זה עם מישהו שיש לו את זה גם?".

טום רק חייך חיוך קטן, "אז זה הולך לתחת של המישהו הזה".

"הדגמה?" ביל צחקק, נשען מעט לאחור על כיסאו ומלקק את שפתו העליונה.

"אני חושב שאנדריאס עשה את זה טוב מאוד" טום החזיר את מבטו אל הלוח, חיוכו נעלם משפתיו בהדרגה, הבעתו האדישה חוזרת לפניו.

"אז אם ככה להזדיין זה לא כיף, נכון?" ביל העביר אל טום מבט של ילד קטן וסקרן.

"אף אחד לא אשם ברושם שאנדריאס השאיר עליך" טום גיחך שוב, מחזיר את מבטו אל ביל, תוקע אותו בעיניו, "איתי, בכל אופן, זה כיף מאוד".

"אבל אתה מעדיף... איך קראת לזה... כוס?" ביל גיחך גם הוא.

"אין העדפות" טום החזיר את מבטו ללוח וכיווץ את מצחו לשנייה, שניות ספורות לאחר מכן המורה נכנס לכיתה והורה להוציא מחברות מתמטיקה.

טוב תראו, אומנם כן, ההשראה היא מין הסתם דמדומים, מאוד מפתיע!XD ובהתחלה לפחות זה כן הולך להזכיר את זה ואני לא מאשימה אתכן, הייתי מאוד מושפעת מהסרט כשכתבנו את הפרקים האלהXD אבל בהמשך זה הולך לקבל המון מקוריות גם במה שהולך לקרות וגם במה שהם יעשו, וזה ישתפר(:

אני מקווה שאהבתן(:

33333>