"אתה בסדר?" היא שאלה בעודה מכניסה אותו לביתה.
הוא לא ענה.
"קווין,אתה יכול לספר לי" היא הבטיחה אמון והביטה בעיניו הדומעות.
קווין לא אמר כלום.בפעם הראשונה מזה 3 שנים שהוא יתאהב.
"אני אוהב אותך" הוא מלמל במהירות מופרזת ונישק אותה בתשוקה.מוכיח את אהבתו.
הוא לא חשב שיעשה זאת.אבל לא התאפק יותר.אומנם היא לא הייתה הראשונה שאהב.אבל אין ספק שהיא הייתה האחת בשבילו.
פרק 5.
"איפה הוא?" ניק שאל את קווין שהגיע הביתה מלילה סוער.
"לא יודע"
"מה זאת אומרת 'לא יודע'?"
"זאת אומרת שאני לא יודע איפה הוא !!! " קווין צעק ונכנס לחדרה של לורן בטריקת דלת.
"אוח" ניק נאנח וחטף את מעילו מהמתלה.הוא יצא מהבית בעודו מקלל את אחיו בליבו.
ושוב,בלי לשים לב,נתקל במישהו.
"אוח אלוהים,אני כ"כ מצטער!" ניק קם ושיפשף את עיניו.
"זאת את!" הוא קרא כשנגלתה לעיניו אותה נערה שעליה חולם יום וליל.
"כן,היי" היא חייכה."אני מצטערת,פשוט לא ראיתי אותך"
"לא,לא!זה אני!" הוא התעקש."את בסדר?"
"כן,תודה" היא חייכה שוב והיפנתה אותו במבטה.
"אני ..אני לא-" הוא החל להגיד אבל הטלפון שלה צלצל.
"סליחה" היא התנצלה וענתה.
"הלו?"
"כן"
"אוקיי,"
"אני באה"
"ביי"
היא ניתקה ושוב התנצלה.
"זה היה חבר שלי,אני חייבת ללכת" היא מלמלה ונשקה על לחיו.
"חכי" ניק עצר אותה.היה חייב לדעת את שמה."איך קוראים לך?"
"נועה" היא חייכה ועזבה את המקום.הוא נשאר לבד.באותו מקום שהיא דיברה איתו.אותו מקום שהם נפגשו לראשונה.אותו מקום שבו הוא יתאהב בה לראשונה.
-
"החלטת לקחת אותם?" היא חייכה בצניעות.
"כן" הוא אמר באדישות.
"אוקיי הם כאן" היא שוב הובילה אותו לאותו החדר שהיו בו אתמול.
ג'ו הביט בהם רגע ממושך וחייך.שם לב שפניהם פחות אדומות מאתמול,כך היה קצת יותר קל להבדיל בינהם.
"בוא,רק תחתום לי כאן" אושר דחפה לפניו דף ובו דרושה חתימתו.הוא חתם במהירות ונכנס לחדר.
"תצליח לקחת אותם לבד?"
"אני מניח" ג'ו נשם עמוק ולקח אחד מהם.זה היה טוני.הוא היה כ"כ קל שזה העלה בג'ו חיוך ענק.
הוא לקח את טדי שהיה קצת יותר קל מאחיו.ג'ו חייך.לראשונה בחייו החזיק תינוק שהוא דם מדמו.
"הם נורא דומים לך" אושר חייכה ועזרה לו מעט.
"לפחות אני יודע שאני האבא האמיתי שלהם" ג'ו צחק.
"אם תצטרך עזרה,תתקשר אליי" אושר קרצה לו ורשמה לו את מספר הטלפון שלה.
"תודה דוק' " ג'ו סינן ומיהר לצאת לעבר מגרש החניה.הוא הניח את התאומים במושבים מאחור ומיהר להגיע הביתה במהירות האפשרית.
"תעזור לי!" ג'ו צעק ברגע שראה אני ניק קרוב לביתם.
"אלה התאומים?!" ניק שאל בהתרגשות ומיהר להחזיק באחד מהם.
"כן,כן" ג'ו סינן ונכנס לביתו כשאחד התאומים בידיו.
"תשים אותם על הספה בינתיים,אני הולך להביא איזו שמיכה של לורן" ניק מלמל ורץ לחדרה של אחיינתו.לאחר שניות קצרות הוא חזר עם שמיכות פרחוניות ותפוחות.
"מה עכשיו?" ג'ו שאל אחרי ששם את התאומים על השמיכה ונעמד עם ידיו על המותניים.
"צריך להרדים אותם או משהו...לא?"
"לא יודע..צריך?"
"אני מניח"
הם עמדו שם דקות ארוכות בעודם תוהים מה צריך לעשות על-מנת להרדים את הפעוטים.
"איך מרדימים תינוקות?" ג'ו שאל בייאוש וגירד בראשו.
"אין לי מושג" ניק נשם לרווחה והחל לטייל בחדר.
צלצול הטלפון קטע את הדממה ששררה שם לפתע.ניק מיהר לענות.
"בית ג'ונאס"
"ניק?" בכי נשמע מהצד השני.
"כן?"
"אתה יכול לבוא לכאן?"
"מי זה?"
"רנתה"
ניק השתתק.
"ניק אתה שם?"
"כן.."
"אתה יכול להגיע"
"בסדר"
"תודה ניק,תודה!" היא ניתקה.
ניק הניח את הטלפון במקום והריץ בראשו את תמונות הבגידה.
"ניק הכל בסדר?" ג'ו נופף בידו מול עיניו.
"כן.כן" ניק ניער את ראשו ומיהר ללבוש את מעילו.
"לאן?"
"אני צריך לסדר משהו,אני אחזור אחרי חצות,על תחכה לי" הוא אמר ולאחר מכן טרק את הדלת בחוזקה שגרמה לתאומים להתחיל לייבב.
"נהדר!" ג'ו קרא בייאוש."נשארתי לבד"
-
ניק עמד מול דלת ביתה.מהסס אם לדפוק או לצלצל בפעמון.
השעה הייתה מאוחרת והוא קיווה שהיא לבד בבית.
לבסוף אזר אומץ ודפק חלושות על דלת העץ צבועה לבן.
לאחר דקה ארוכה ומייאשת הדלת נפתחה והיא עמדה שם.
עיניה אדומות ונפוחות.בידה החזיקה נייר רטוב ככל הנראה מהבכי שלה.
היא לבשה חולצה ורודה וארוכה שכיסתא מחצית מרגליה.
"את בסדר?" ניק הניח שזה נכון לשאול אותה לכך.
היא שוב פרצה בבכי וקפצה עליו בחיבוק.
"אני כ"כ מצטערת,ניק!" היא יבבה בעודה מרטיבה את חולצתו.
ניק שתק והרשה לעצמו להיכנס ביחד איתה לביתה וסגר את הדלת.
"לא הייתי צריכה לפגוע בך ככה.לא מגיע לך"
"את רוצה לספר לי מה קרה?" ניק הצליח להתנתק ממגעה והושיב אותה על הספה.
"אתה אדם כ"כ טוב,ניק!והדרך שפגעתי בך הייתה מרושעת!אני כ"כ מצטערת!"
"רנתה,תרגעי,זה בסדר"
"זה לא!" היא צווחה."אני אדם איום ונורא ומגיע לי למות על מה שעשיתי לך!"
"אל תגידי את זה.." ניק מלמל."לא מגיע לך למות..פשוט לא נמשכת אליי ו-"
"כן נמשכתי אלייך!זה העניין!" היא קטעה אותו בצווחות ובכי שהתחדש שוב ושוב."אבל אני לא יודעת מה קרה לי...הייתי שיכורה,ניק!"
"זה בסדר,רק תרגעי"
"אתה סולח לי?"
"אני סולח לך"
"באמת?"
"באמת"
"גאד,אתה אדם כ"כ טוב!" היא חיבקה אותו שוב.
הוא חיבק אותה בחזרה ונאנח בזרועותיה.הוא עדיין אהב אותה,כמובן...אבל מחשבותיו על נועה לא נסו.
"אני אוהבת אותך ,ניק" היא מלמלה פתאום והרימה את ראשה."אני כ"כ אוהבת אותך"
____________________________________
ממש ממש ממש סורי על האיחור :\
אתם גם לא מגיבים אז אני מרגישה שאני סתם מפרסמת :\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: