"אני ממש מצטערת,אדוני" האחות הצטערה פעם נוספת בפני ג'ו השבור.עכשיו זה לנצח-הוא איבד אותה לנצח.
נשאר עם מזכרת שבלעדיה לא שווה כלום.
ג'ו רכן מבטו אל עבר האחות.משום מה גם פניה היו אדומות ועיניה נפוחות-כאילו בכתה זה הרגע.
"תודה על הכל,דוק'" הוא מלמל בעודו מחזיק את ידה.
"אדוני,אני-"
"איך קוראים לך?" הוא קטע אותה והביט בה בעיניים מתחננות.
"אושר" היא מילמלה ונתנה לדמעות לפרוץ החוצה.
"אל תבכי,אושר" הוא ביקש וצלל אל תוך עיניה.היא הייתה יפה כ"כ.הוא לא האמין עד כמה דמתה לאהבתו שאיבד זה עתה.
היא הביטה עמוקות בעיניו העצובות.אלה שמנסות לא לשדר שליליות לכל.
היא הושיטה ידה וליטפה את פניו בעדינות.מגע ידה גרם לו לצמרמורת בגוף.לא כזו שדוקרת,כזו שמלטפת.
פניה של מאיה הופיעו מולו.היא חייכה חיוך כובש והתקרבה אליו.משאירה מרחק סנטימטרים ספורים בין שפתיהם.
ג'ו השלים את המרחק ההוא.הרגיש שפתיים זרות וחמימות ומהנות למגע.אך הכל הפסיק בשנייה שהשפתיים נעלמו.
"אתה בסדר,אדוני?" אושר שאלה וליקקה את שפתיה בסתר.כך שלא יראה.רק לטעום שוב את שפתיו.
"אני ג'ו" הוא אמר והעביר שרוול על שפתיו.ובלי שתשים לב משאיר אותו מעט עם טעמה.
"ג'ו,אתה רוצה לדעת מה עם הילדים שלך?"
"ילדים?" ג'ו שאל כלא מבין.
"נולדו לך תאומים,מזל טוב" היא ניסתה לשמח אותו.
"תאומים? 2 בנים?" הוא שאל כמעט מאושר.
"2 בנים" היא חייכה."אתה רוצה לראות אותם?"
"אני יכול?"
"בוודאי" היא חייכה ומיהרה להוביל אותו לחדר בו היו ילדיו.הם הביטו מבעד לזכוכית.על שני מיטות צמודות היה כתוב 'ג'ונאס '.
"אתה יכול להכנס"
"אני יכול?"
"בוא" היא אחזה בידו והכניסה אותו אל החדר.שם בפנים,שכבו שני תינוקות.אחד דומה לאמא,ואחד לאבא.
"שניהם שוקלים 3.100" אושר חייכה.
"הם לא זהים,נכון?"
"נכון" היא אישרה."תשים לב איך אחד מהם דומה לאישתך"
הוא הביט בשניהם עד ששם לב לשוני.לאחד מהם הייתה צורת העיניים התואמת למאיה.גם כשעיניו היו סגורות,היה אפשר להבחין בכך.
"כמה זמן..ההבדל בינהם?" ג'ו שאל.
"20 דק'" אושר ענתה ונאנחה."כבר חשבת על שמות?"
ג'ו לא ענה.הוא נזכר בכך שמאיה מאוד רצתה לקרוא לבנה טדי.לא ידע למה,גם לא שאל מעולם.רק ידע שהיא רוצה.
"טדי" ג'ו ענה והביט בקטן מבין השניים."לו יקראו טדי"
"ולשני?"
"אני לא יודע"
"תנסה לחשוב ג'ו,תיקח את אותה אות"
"תעזרי לי" הוא ביקש.לא היה לו מצב רוח לחשוב באותו רגע.
"אולי..טוני?"
"תרשמי טוני" הוא מלמל.
"אתה בטוח?"
"כן" הוא נאנח.
"אני נורא מצטערת,ג'ו" אושר מלמלה והשפילה מבטה."מאיה הייתה חברה נורא טובה שלי"
"את הכרת אותה?!" ג'ו הופתע.
"כן.היינו חברות טובות עוד בישראל.וגם נוי.לא הספקתי לראות אותן אפילו ולדבר..."
"גם נוי נפטרה"
"אני יודעת"
"יש לה בת,מאח שלי"
"תו לי לנחש,היא קראה לה לורן?"
"נכון" ג'ו חייך."היא קראה לה לורן"
"זה השם האהוב עליה כבר מהילדות" אושר נזכרה."ומאיה מאוד אהבה את השם סיילי,וטדי"
"נכון.ואיזה שם את אוהבת?" ג'ו שאל.
"יש לי בת.קוראים לה מאדי" אושר צחקקה מתוך הבכי.
"את נשואה?" ג'ו שאל.מאוכזב מעט.
"לא,אני לא נשואה" אושר ענתה."אבא של מאדי..הוא..הוא אנס אותי"
"והשארת את התינוק?למרות שהוא יהיה תוצרת מאונס?"
"תינוק זה לא צעצוע.הוא דבר חי.מאדי היא הכל בשבילי.לא הייתי נותנת לה למות רק בגלל שאבא שלה נבלה."
"וואו.." ג'ו הופתע."את אמיצה.."
"תלך הביתה,ג'ו,תנוח." אושר ליטפה את פניו."עברת חוויה לא קלה"
"חוויה.." ג'ו גיחך אך לא נמנע ממגעה.
"תלך ג'ו"
"מה עם התאומים?"
"הם ישהו כאן יום,יומיים,אני אשמור עליהם.אתה צריך להיות לבד,לך"
הוא הנהן והודה לה.
הדרך הביתה הייתה לא קלה.מספר הזיות הפריעו לו בדרך.כולן בעיקר על מאיה..
"נו,איך היה?" קווין קיבל את פניו של אחיו.
"היא מתה" ג'ו ענה ושוב הדמעות איימו לפרוץ.
"מה?"
"שמעת אותי,היא מתה!!!" הוא צעק.
"אני לא מבין-"
"מה אתה בדיוק לא מבין?!היא ילדה תאומים ,ומתה!הלכה!איננה!!!" ג'ו לא התאפק ונתן לדמעות לפרוץ תוך כדי הצעקות.
"אני מצטער,ג'ו"
"אתה מצטער?!מי ישמור עכשיו על לורן?אין יותר את מאיה!היא דאגה רק ללורן בזמן שאתה יצאת ונהנית לך באיזה מקום!"
"ג'ו אני-"
"אתה תסתום!הכל בגללך!אני שונא אותך!!" ג'ו צעק ויצא לרחוב הקר.
השמיים בכו ביחד איתו.הכל היה נורא כ"כ.הוא לא ציפה לכך שיאבד אותה.הוא כ"כ היה צריך אותה איתו...
-
"אתה בסדר?" היא שאלה בעודה מכניסה אותו לביתה.
הוא לא ענה.
"קווין,אתה יכול לספר לי" היא הבטיחה אמון והביטה בעיניו הדומעות.
קווין לא אמר כלום.בפעם הראשונה מזה 3 שנים שהוא יתאהב.
"אני אוהב אותך" הוא מלמל במהירות מופרזת ונישק אותה בתשוקה.מוכיח את אהבתו.
הוא לא חשב שיעשה זאת.אבל לא התאפק יותר.אומנם היא לא הייתה הראשונה שאהב.אבל אין ספק שהיא הייתה האחת בשבילו.
___________________________________________
חוחו יצא ארוך OO
XD תהנו [:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: