פרק 1.
"לא ג'ו!" צווחתי וחטפתי ממנו את החולצה.היינו בחנות בגדים.
"אבל היא יותר יפה!!!" הוא החליט וחטף אותה ממני בחזרה.
"היא ורודה!"
"אז מה?!תהיי קצת פאקצה" הוא צחק.
"לא רוצה להיות פאקצה בהריון!"
"למה?זה ממש יפה" הוא שם מתחת לחולצתו מעיל עבה במיוחד והדגים על עצמו את החולצה שלא רציתי לקנות.
"נו באמת..." לקחתי את החולצה ושמתי אותה במקום.
"אז תקני את זאתי" הוא הציע חולצה ורודה אחרת.
"מה יש לך מורוד היום?"
"למה רק היום?אני מת על ורוד!מה לא ידעת שאני פאקצה בדם" הוא חיקה קול נשי שגרם לרוב האנשים בחנות לצחוק.
"דביל" צחקתי וחיבקתי אותו.
"אבל דביל שאת אוהבת,דביל סקסי" הוא חייך ונישק אותי.זו הייתה הדרך שלו להרגיע אותי.
"אח פאק!" התקפלתי.העובר לא הפסיק לבעוט.
"אם הבן שלי יהיה שחקן כדורגל אני לא יתפעל"
"אם הבן שלך לא יפסיק לבעוט בי אתה תקבל מכה במקום לא מכובד!"
הבעיטות נפסקו.הכאב עבר והמצב חזר לקדמותו.
"בוא הביתה..." ציוויתי עליו ומשכתי אותו מהחנות.
"אולי בכל זאת ניקח את החולצה הורודה?" הוא שאל בפרצוף מתחנן.
"מה קרה הכל אצלך ורוד?"
"אני אוהב ורוד"
"ממתי זה?"
"מהיום!"
"אהא..אני מקווה שמחר לא תאהב חום ואז תציע שנכניס הביתה כלב שיחרבן לנו בכל מקום"
"רעיון טוב!!"
"לא!זה לא רעיון טוב!זה גרוע!רע!פויה עליי!"
"אני מת עלייך" הוא נישק אותי.למה הוא חייב להרוס את החלק שבו אני מתרגזת ואמורה להרביץ לו!
"טוב די להתנשק בואו הביתה" ניק התעצבן והפריד בינינו.
"מה קרה לו היום?" ג'ו שאל בלחש כדי שהוא לא יישמע.
הוא באמת נראה שונה.מאתמול בערב הוא נראה עצוב ופגוע.לא הפסיק ללכת עם פרצוף חמוץ.
"חכה כאן אני אדבר איתו" לחשתי לג'ו בחזרה והגברתי את מהירות ההליכה שלי עד שהגעתי לניק.
"היי..." חייכתי לעברו.
הוא חייך בחזרה ושוב השפיל מבטו.
"ניק,מה קרה?"
"כלום"
"ועכשיו באמת"
"באמת שלא קרה כלום." הוא חייך חיוך מזויף."באמת"
"אתה לא תעבוד עליי"
"באמת?"
"כן"
"טוב"
"אז מה קרה?"
"היא זרקה אותי אתמול"
"מי?"
"רנתה"
"זאת שהכרתי לך?"
"כן"
"למה?!"
"לא יודע...היא אמרה ש...שקשה לה עכשיו" הוא סיפר.הוא נראה כ"כ פגוע.אבל היה נראה לי שהוא משקר.
"ניק" חיבקתי אותו."אתה בטוח שזה מה שקרה?"
"כן"
"אוקיי." נתתי לו נשיקה קטנה בלחי וחזרתי לג'ו.
"נו מה קרה?"
"החברה שלו עזבה אותו"
ג'ו בא לצעוק משהו ומיד סתמתי לו את הפה.ידעתי שהוא רוצה לרדת עליו.
"סתום!" ציוויתי עליו והידקתי את ידי על פיו.
"איכס מגעיל!" צווחתי אחרי שהוא ליקק לי את היד.
"מגיע לך!" הוא צחק.
וככה החיים שלי נראים כל יום מאז מותה של נוי.טוב לא בדיוק ככה אבל דומה...ממש דומה.
פרק 2.
"לורן,את מלכלכת לי את החולצה!" קווין נזף בביתו ומיהר לקחת מגבון.
"אוו קווין לאן זה?" צחקתי כשראיתי את בגדיו המהודרים.
"דייט" הוא חייך וסומק כיסה את לחייו.
"מה דייט?!אתה רציני?!יואו!" קפצתי עליו בחיבוק.
"פגשתי מישהי מדהימה..ו..אני פשוט חושב שכדי לי להתחיל לצאת שוב..את יודעת עברו כבר 3 שנים"
"כן,אני בטוחה שנוי הייתה רוצה את זה.תלך ותהנה" נשקתי על לחיו ולקחתי את לורן לחדרי.
"דודה,לאן אבא הולך?" היא שאלה אותי בדרך.
"אבא הולך לפגישה"
"עם אמא?"
סובבתי את מבטי אליה במהירות..הייתי בהלם.
"לא..לא עם אמא" לחשתי והנחתי אותה על המיטה.
"אז עם מי?"
"אני לא יודעת מותק" חייכתי וליטפתי את שיערה.היא הייתה ממש דומה לנוי.
-
"היי" היא חייכה אליו.
"וואו!" קווין נדהם מיופיה פעם נוספת."את נראית נהדר!"
"תודה,גם אתה" היא חייכה ונשקה על לחיו.
את גופה כיסתה שימלה צהובה ונוצצת במיוחד,מעל השמלה חימם אותה מעיל לבן פרוותי ורך.
רגליה היו נעולות בנעליים צהובות ומדהימות שהבהיקו מרחוק.שיערה החלק היה פזור על כתפיה ופניה הרכות היו מאופרות קלות וחיוך כובש הדהים את קווין.
"שניכנס?" קווין פתח את דלת המסעדה ונתן לה להכנס ראשונה.ועל זה נאמר בעיתונים:ג'נטלמן.
"אז ספר לי קצת על עצמך,קווין ג'ונאס" היא צחקה ולגמה מהיין.
"אני מנגן בלהקה עם אחים שלי-כפי שכבר שמעת.אני מגדל את הבת שלי,לורן,ואני עוזר לאחים הקטנים שלי במצוקה" הוא חייך והביט עמוקות בעיניה."עכשיו ספרי לי על עצמך סתיו.מה משמעות שמך?"
"סתיו זו עונה בשפה העברית.נולדתי בישראל בסתיו ולכן הורי העניקו לי את השם הזה.אני עובדת כדוגמנית ברשת פוקס,אני חיה עם הורי...וזהו" היא חייכה.
הם בילו במסעדה שעה ארוכה ומיד לאחר מכן יצאו לטיול רומנטי לעבר הגן הפרחוני של ניו ג'רזי.
-
"אז מה קטנצ'יק?הכל טוב?" נכנסתי לחדרו של ניק.שבאותו זמן שכב על מיטתו.
"כן.הכל מצוין"
"ניק...אני חושבת שכדי שתשכח ממנה"
"גם אם אני אשכח ממנה,מה זה יעזור?"
"העצב יעבור ניק.תרגיש יותר טוב"
"אז אני לא רוצה להרגיש יותר טוב!" הוא הפציר ויצא מהחדר בעודו חוטף את מעילו מהמתלה.שמעתי את דלת הכניסה נטרקת והבנתי שהוא הלך אליה.
-
"לשכוח ממנה.מה זה יעזור בכלל?!" ניק מלמל לעצמו בדרך.המעשה שעשתה לו פגע בו ממש.הוא לא האמין שהיא תעשה את זה.
"וואי אני ממש מצטערת!" הנערה שנתקלה בו צעקה בבכי והרימה את התיק שנפל מידיה.
"בטח,זה כל מה שאתן אומרות אחרי המעשים שלכן" ניק מלמל בזלזול.לא ידע על מי הוא מפיל את האשמה.
"מה?" הנערה מחתה את דמעותיה.
"מצטער..את בסדר?"
"כן כן..ואתה?מה קרה לך?" היא שמה לך לדמעות המבצבצות מעיני השקד שלו.
"לא קרה כלום,אני מצטער" ניק אמר ופנה ללכת.
"מישהי בגדה בך נכון?"
"מה?"
"הבנתי את זה לפי המילים שאמרת.."
"טוב"
"אתה ממש אוהב אותה אה?"
"כן...ממש"
"זה בסדר,באמת,גם בי בגדו...ממש עכשיו" היא קברה את פניה בתוך ידיה בכדי להסתיר את הבכי.
"את בסדר?" ניק ריחם עליה קצת.לא ידע מה לעשות.הוא החל להתקרב אליה וחיבק אותה בעדינות.כל שנייה ושנייה מהדק את החיבוק סביבה.
הנערה לא סירבה למגעו ונתנה לחולצתו לספוג את כל דמעותיה.
________________________________________________
מקווה שאהבתם וכאלה ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: