 כינוי:
בת: 37
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 10/2012
27/10/2012, 3:45
קוראים לו עומר, והרגע סיימנו דייט שני.
יצאתי עם גברים שנראים יותר טוב ממנו. יותר רזים וחטובים, כאלה שכיף ללכת איתם יד ביד, כי את יודעת איך את נראית ואת יודעת שזה שלידך חתיך, וכיף לך. אף אחד לא דופק מבטים של מה היא עושה איתו?
ופה זה כן. הלכנו לסרט ואני באתי מתוקתקת כרגיל, והוא בא כאילו הוא הולך לזרוק זבל. כאילו הוא יורד למכולת. כאילו הוא הולך בכלל לישון. שיער לא מסודר, בגדים זרוקים, נעליי טבע נאות. גם ככה אתה לא נראה טוב כל כך אז אי אפשר להבליג. אני יכולה להגיד שהוא הגבר הכי פחות חתיך שיצאתי איתו.
הוא לא ציחצח שיניים, היה לו ריח נורא כשהוא דיבר. וכשהוא נישק אותי עצרתי את הנשימה בשביל לא להריח. ראיתי שיש שן אחת יותר כהה מהאחרות, ובכללי, הן צהובות. יש לו ריח טוב מהבגדים, הוא כן שם בושם..יאמר לטובתו.
כשרציתי לצאת מהאוטו הוא חצי נשכב עליי אחרי שהוא נישק אותי כי הוא לא רצה שאני אלך, והתחיל ללטף אותי בציצי תוך כדי נשיקה והזזתי לו את היד וזה לא הספיק. הוא שוב חזר לשם.
הוא ראה שאני חושבת ושאל על מה ואמרתי לו שאני צריכה לעשות סדר במחשבות. מצד אחד כן, בא לי שיחזרו אחרי, בא לי שמישהו יגיד לי שהוא לא רוצה שאני אלך, שאני אשאר עוד..
מצד שני..למה דווקא הוא?
| |
אני כאן.
זהו. חזרתי. עבר לי הכאב גב מהטיסה. עבר לי ההלם של החזרה. פגשתי את כולם. הספקתי לעשן, להשתכר, לעשות סקס, לנהוג, לקנות בגדים, לעלות על המשקל, להתקלח (יואו יש זרם! והמים חמים!), לרקוד, לאכול, לישון..בארץ.
ירדתי 6 קילו בטיול, וזה נותן מקפצה לעוד.
חזרתי שזופה כמו שרציתי. חיכו לי עם שלטים, בשדה תעופה, בבית, בלונים. כל ערב יצאתי עם חברים, חילקתי מתנות, קיבלתי. התעדכנתי..כל כך הרבה דברים השתנו. נפגשתי עם חברות, שקיימתי איתן קשר וירטואלי דרך הסקייפ שבעצם יותר קירב אותנו. שתיתי קפה עלית, אכלתי את האוכל של אמא, אכלתי חומוס, טחינה, פלאפל עדיין לא. אכלתי מלוואח. התחלתי לקרוא ספר, אלנבי. ממליצה. התחלתי לברר לגבי המשך החיים, לימודים וזה. נפגשתי עם חבר של נדב, שלחתי מסרים מאוד ברורים לגבי הטיול ובעיקר לגבי מה שאני חושבת עליו. הצעות עבודה כבר רצות, הצעות מיסוד קשרים גם, יצאתי לדייט, זה לא זה, חתכתי. הוא נעלב. הסברתי, הבין. הספקתי לחלום שאני שם וקמתי לכאן, הספקתי לבכות לעצמי שאני מתגעגעת לשם, הספקתי לראות חבר׳ה מהטיול..
ואני פה. והיום אני בת 24. ועכשיו, רק עכשיו, אני מתחילה לחיות.
| |
עוד דקה - ההפך.
עוד דקה אני בבית, באמת שלא נשאר לי כלום וכל מה שאני עושה כאן כבר נהיה אחרון. אני חושבת על הפוסט ההוא, ״עוד דקה״ לפני שטסתי לטיול של חיי. כמה תקוות, פחדים, תהיות. ידעתי שיקרה משהו שישנה אותי. עוד אז ידעתי. לא ידעתי איך זה יקרה, כי הייתי מאוד אופטימית, אבל זה קרה, חוויה מעצימה. חמישה חודשים, שש מדינות, כמעט שבע. (את קובה אני משאירה לטיול הבא) מלא אנשים חדשים ונפלאים שהכרתי, אותם אלו שעשו אותי מאושרת, אלו שריגשו אותי, שחוו איתי, ששימחו אותי, שישבנו, שרקדנו, שישנו, שראינו נופים מדהימים, שניסינו לא למצמץ בשביל לא להפסיד רגע שלא יחזור, שאכלנו, שקידשנו, שהשתכרנו, שהשתזפנו, שנמרחנו, שהתמסטלנו, שהקשבנו, שדיברנו, שניגנו, ששרנו, ששחינו, שחיכינו, שנסענו, שחזרנו, שנתקענו, שצחקנו, שבכינו, שהתגעגענו, שנהנינו, ששתינו קפה וחפרנו, שהתווכחנו עם האמיגו שמוי קארו...לא יודעת איך החמישה חודשים האלה היו נראים בלעדיהם...והם..הם כבר בבית מזמן. ורק אני פה. ועוד דקה, כבר לא.
 | |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
