http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי".heCopyright 2026 צ'י. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007346<div align="right" dir="rtl">איך שפתחתי את הגלון ושפכתי לדלי נזרקתי אחורה. מסתבר שהייתי שוטפת את החדר שלי בדירה בתל אביב עם הנוזל רצפות הזה ושכחתי מזה בכלל. חשבתי על עצמי אז שלא דמיינה בכלל את מי שאני היום, לא עברתי לעצמי בכלל במחשבות ככה. לא אמא, לא עם בובי, לא לא-תלאביבית. כאילו, ידעתי שיהיה איזה משהו, מישהו, אני לא אשאר ככה לנצח ובכל זאת לא תיארתי את עצמי.ביום חמישי אחגוג יום הולדת 33 ובובי עם פוקר פייס בהגזמה ואני גם לא שואלת שאלות כי נראה שזה לא נופש בפונטה קאנה אז אין לי ממה להתלהב :)ההורות משנה הכל. זה בסדר ואנחנו מכילים את זה, אבל זה כל כך שונה. גל היא האושר הכי גדול שקיים בעולם, עד כדי כך שאני מפחדת שזה רק מה שמחבר בינינו, לפעמים זה באמת נראה ככה, שהפכנו להיות מן זוג הורים משעמם הזה שחג סביב התינוקת שלו וכבר חושב על עוד אחד לפני שהוא התרגל לרעיון שהם כבר לא זוג, אלא משפחה.וכאילו כן, מצידו של בובי להביא עוד ילד עכשיו היום כי אנחנו לא נעשים צעירים יותר וגם ככה לדעתו אנחנו בהורות מאוחרת (רוב רובם של חברינו משני הצדדים הורים כבר לילדים בני שנתיים פלוס או לשני ילדים פלוס). אבל בונא יש סיטואציות שהוא עומד כזה מ</div>Sat, 16 Oct 2021 21:41:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15007346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007127<div align="right" dir="rtl">ההאזנה למשהו שהוקלט לפני 5 שנים פשוט הוריד לי אסימון. כנראה שהייתי צריכה לשמוע את זה עכשיו כדי להבין משהו. הבנתי שחברים, טובים ככל שיהיו, זורקים מילים לאוויר שעלולות להרוס מערכות יחסים שלמות ועל כלום. כי גם אם נראה להם שהם רואים את כל התמונה, הם לא. ומזל ששנינו התעקשנו על מערכת היחסים הזאת כי אחרת היא מזמן כבר הייתה מתפרקת. מעבר לזה, הוא רואה את העתיד כלכלית הרבה יותר טוב ממני. ואני צריכה לסמוך עליו שהוא באמת דואג לנו, כדי שיהיה לנו יותר ממה שיש לנו עכשיו וכדי שנוכל להעניק לילדים שלנו מבלי להסתכל על כל שקל שנוציא. בא לי להגיד למי שהייתי לפני חמש שנים, להיות בשקט. כאילו חלאס להתנצח על כל דבר איתו. הוא יודע והוא רוצה לטובתך. כבר לפני חמש שנים הוא ראה את טובתכם ואיך שאתם קונים דירה והופכים למשפחה, שאת לא ראית כלום. וזה הצריך ויתורים אבל בדיעבד הם לא היו נוראיים, כי באמת, גם טיילנו בעולם וגם עבדנו וגם חסכנו. וזה לא היה כזה נורא לגור עם אבא שלו שנתיים וחצי, כי הוא איש נחמד ומעולם לא התערב לנו בכלום וגם לימד אותי ניקיון וסדר שאני באמת לא מבינה עד היום איך הוא הצליח לגרום לי לא להשאיר כו</div>Tue, 28 Sep 2021 07:32:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15007127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007054<div align="right" dir="rtl">החלטתי (שוב) לעשות אלבום תמונות מהטיול אחרי הצבא, ואני משלבת בו גם טקסט שכתבתי בזמנו. תשמעו עברו 9 שנים!בדיוק צירפתי לאלבום טקסט שכתבתי כשהייתי במקסיקו על זה שאני חוזרת לארץ, ממש היום לפני 9 שנים וכאילו, אם לפני 9 שנים הייתי יודעת שבעוד 9 שנים אני אהיה נשואה לבובי ותהיה לנו בת שתחגוג עשרה חודשים ממש ביום הזה בעוד 9 שנים. זה היה משנה משהו? הייתי לוקחת פחות ללב?לא חשבתי בכלל כשהחלטתי שוב לנבור באלפי התמונות והטקסטים שכתבתי בזמנו, שזה יהיה כמו לפתוח פצע. משהו בי חזר אחורה, בנפש. אני של אז היא ממש לא מי שאני היום, כל כך לא. האם אני מתגעגעת למי שהייתי? כן ולא. הייתי בת 24 כמעט ולא היו דאגות באמת. גם הדאגות שהיו לי בטיול שהיו מרכז חיי, אני מרגישה את עצמי עכשיו שוב ובא לי להיפגש עם עצמי של פעם ולהגיד שהכל יהיה ממש בסדר. ושאת לא מבינה איזו דרך עוד יש לך והשגרה שאת כל כך חוששת ממנה היא בעוד תשע שנים בדיוק תהיה מבורכת. כשאת אמא עייפה, השגרה שלך מבורכת. נכון שלפעמים את חוטאת במחשבות על מסיבות בתל אביב ולהוציא את העיניים לכולם כי כן חזרת למשקל לפני היריון שלך ושימותו כולםםםםםםם בא לך לעלות לאינסטה</div>Wed, 22 Sep 2021 21:08:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15007054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007039<div align="right" dir="rtl">שלי... מילה ראשונה זה ממש לא "אבא". גם לא "אמא", אם תהיתם. גם לא "סבתא" או "סבא" או "דודה". המילה הראשונה למעשה מורכבת משתי מילים. והיא רק מוכיחה את מה שטענתי תמיד - הילדה יודעת טוב מאוד מה היא רוצה, עוד מהבטן כי כשלא היה לה נוח היא הייתה מעדכנת, ובעצם כל מה שהיא אומרת חוץ מדהדהדה וכאלה זה: "את זה!" והיא גם מצביעה על זה. וכאילו מה. גברת. מה. תשבעי שאת אומרת "את זה"!!! וזה מה שהיא אומרת. חשבתי שאני מדמיינת. אני לא. היא מצביעה על חפץ כלשהוא ואומרת "את זה"!!!! היא בת עשרה חודשים מחר, וכבר שבוע חזק בקטע.</div>Tue, 21 Sep 2021 22:30:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15007039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15007039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15006868<div align="right" dir="rtl">כתבתי עכשיו פוסט ארוך. שעה. יושבת מול המחשב ובוכה ובאמת שהלחיים שלי עדיין רטובות מהדמעות. אני אוהבת לכתוב פה כי ככה אני רגילה לפרוק באמת. העניין הוא שכעסתי על המשפחה שלי היום. מאוד. התנהגתי לא יפה. זה מבאס אותי. כי אחי ואמא שלי נישקו את גל חזק והיא צווחה על זה שזה לא מתאים לה. יצאתי עליהם. ועשיתי את זה כי בובי היה שם ואני יודעת איך הוא מסתכל על דברים ואני יודעת מה אחרי זה יחכה לי בבית אם לא אגיד כלום, הוא פשוט יאכל לי את הראש כמו אשכנזי טוב. כשאתמול ביקשתי ממנו להגיד לאבא שלו שאני מבקשת שבת הזוג שלו לא תתערב לי בעניינים עם הבת שלי, קיבלתי תגובה של "תתעלמי" וזה ממש מפריע לי שלא זרקתי אליו את אותה התגובה בחזרה והתנהלתי באופן כל כך פוגעני כלפי המשפחה שלי.מעצבן אותי שאני מקשקשת לעצמי בראש ששרשרת האושר שלי עלי, והיא לא. היא לגמרי על בובי ועל היחס שלו כלפיי. חרא.תודה לישרא שהוא קיים ושאפשר לכתוב פה את כל השיט וכל המחשבות, ואז לשים בטיוטות כי את רוב הכביסה המלוכלכת כדאי לכבס בבית.תאחלו לי לישון טוב בלילה ולא לקחת את המחשבות שלי איתי לחלומות, ולהירדם מהר. אמן.אה והיי! שנה טובה ומתוקה.הרבה בריא</div>Wed, 08 Sep 2021 01:45:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15006868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15006868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15006179<div align="right" dir="rtl">כשסיימתי תיכון זה הרגיש כאילו החיים מתחילים.צבא ועניינים ושגרה וסופ״שים ופתאום אני בת 20(!!) ואני עושה בגדול מה שבא לי במגבלות הטעם הטוב של ההורים שלי כי בכל זאת אני גרה אצלם.ואז השתחררתי ואמרו לי ״האזרחות זה החיים עצמם!״ ועבדתי פה ושם ותידלקתי רכבים והכרתי את בעלי לעתיד עוד לפני שבכלל חשבתי שהוא יהיה בעלי.ומפה לשם מצאתי את עצמי במרכז אמריקה, בטיול שאחרי הצבא וראיתי נופים, וחוויותי חוויות מעצבות ומשנות והרגשתי שאלו, אלו הם החיים עצמם. כשחזרתי, התחלתי ללמוד לתואר ועברתי לתל אביב והייתה לי את הדירה שלי עם השותפים הדיי-לא-נורמלים שלי ועשינו שם קראחנות והשנתיים האלה הרגישו לי שזה החיים עצמם. ואחרי זה בובי סחב אותי חזרה לפרבר שממנו באתי ועברנו לגור יחד ושנינו חשבנו שאלו החיים עצמם. וכולם אמרו לנו ״חכו, אחרי החתונה מתחילים החיים״. אז התחתנו. ועברנו לגור אצל אבא של בובי והתנחלנו שם שנתיים וחצי עד שצברנו מספיק הון עצמי ועברנו לבית משלנו וחשבתי שהנה! החיים האמיתיים מתחילים.אבל לא. לא לא לא לא לא.החיים תמיד אמיתיים, התקופות הן שונות. ומה זה בעצם ״החיים האמיתיים״? השגרה?עכשיו אנחנו בשגרה. הורים כ</div>Wed, 14 Jul 2021 22:54:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15006179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15006179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15004258<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי מישהו מעשן בשבת, מדליק אש בשבת.זה היה כשהייתי בכיתה ז׳, כל הכיתה ישבנו בפארק בעיר וראיתי מישהו הולך לידי עם סיגריה דולקת.ההלם! לא הכרתי את זה.אני גם זוכרת טוב-טוב את ימי השישי האלה שהיינו יושבים בגינה מתחת לבית, אחרי הקידוש, כל החברים לכיתה. ומישהו היה מחליט להזמין פיצה. וכאילו. סעמק. איך אפשר לשבת בשקט מול אנשים שאוכלים בתאווה כזאת פיצה שמריחה נהדר? וכששואלים אם אני רוצה את אומרת שלא. ואת מתה בפנים. בטח שאת רוצה! אה והפעם הראשונה שהתפתית, למרות שאת אחרי ארוחת שבת ולקחת משולש. וחשבת שזהו, את אכלת אוכל שבושל בשבת ושילמו עליו בשבת ואת הולכת למות השבוע בגלל זה, כי כן, אלוהים בכל מקום. ורואה. ואת בת 14, ומה את מבינה?והפעם ההיא שאכלת שרימפס וקלאמרי והיה לך טעים! אבל לעולם לא תאכלי חזיר. או צ׳יזבורגר. שריטה. והפעם ההיא שלא שמרת שש שעות בין בשר לחלב.הו הו.. ולא לשכוח את הפעם ההיא שהדלקת אש בשבת! ככה, בדירה שלך בתל אביב, רצית לאכול, הדלקת את הגז! איך תכיני אוכל? מיקרוגל לא היית מדליקה! ועכשיו גז! את מאכזבת את אלוהים. ואם המשפחה שלך היו יודעים..אהה כן, ובמקסיקו</div>Tue, 06 Apr 2021 22:37:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15004258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15004258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15004099<div align="right" dir="rtl">כתבתי לי, לאמהות אחרות וגם לאבות, דברים שחשוב לזכור לפעם הבאה:תזכרישהכלחולף,כלהקשיים,כלהרגעיםהפחותיפיםופחותפוטוגנייםותזכרישרשתותחברתיותנועדולייצרפייקמציאות.זהלאשרקאצלךלאטוב,זהאצלכולן.הןלאמדברות</div>Wed, 31 Mar 2021 22:49:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15004099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15004099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15003624<div align="right" dir="rtl">יצא לי להסתובב בתל אביב עם עגלה של תינוקת ולצידי בובי והתחושה הראשונה שאפפה אותי, הייתה תחושה של ניצחון. להסתובב באותם הרחובות שהסתובבתי בהם בעבר, להסתכל בכל מיני פינות ולהיזכר ברגעים מהתקופה ההיא. אני אחרת, אני כבר לא לירי של תל אביב. אני אוהב את תל אביב לנצח. תל אביב תמיד תישאר תל אביב, אבל אני אחרת.אני מסתכלת על הרחובות שצעדתי בהם, עם עקבים גבוהים מדיי ושמלות קצרות מדיי, עם חיוך רחב ועיניים אדומות.הבארים שעל דיזנגוף סגורים, כך שהאווירה לא ממש אותו הדבר, אבל הזיכרונות צפים.הרגשת הניצחון היא בעיקר כי חשבתי שאני אשאר תל אביבית לנצח, לא אמצא אהבה ואמשיך לדפדף באוקייקיופיד עד סוף העולם ובגיל 40 אביא ילד עם בנק הזרע או בהורות משותפת עם הגייפרינד שלי. באמת האמנתי שלנצח אגור בדירות שותפים ואשמע אותם מזיינים מהצד השני של הקיר. אריב איתם על ניקיון וסדר ואעשן את עצמי לדעת בסוף כל יום ובסופי שבוע בעיקר.עזבתי את תל אביב בעקבות בובי. ולמרות כל הבכי, עשיתי בשכל שזרמתי איתו על זה.יש לנו את הבית שלנו (ושל הבנק) ותינוקת שהיא רק שלנו, מאסטר פיס. אושר גדול. אהבה ללא תנאים.איפה כל זה היה לי אם הייתי אומ</div>Mon, 08 Mar 2021 23:11:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15003624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15003624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15003481<div align="right" dir="rtl">זה היה מתישהו ב-2016. תל אביב. דיזנגוף.ישבנו באילקה ודיברנו, דייט. הוא שתה בירה ואני כמובן עישנתי ג׳וינט.הוא אמר לי שיש לו שם לילד או לילדה הראשונים שיהיו לו, ופתאום הוא התחיל לבכות.הוא סיפר לי על אמא שלו.היא הייתה כל כך צעירה. בת 44 במותה, סרטן המעי הגס.קרה מהר. גילו וחודשיים אחרי היא כבר לא הייתה איתם.הם נותרו ללא אמא, אח ואחות, הוא בן 19 והיא בת 14.הורים גרושים כבר כמה שנים טובות. הם בקשר מדיי שבועיים עם האבא, היו הולכים לבקר.״אני רוצה לקרוא לבן או לבת שלי גל, זה מתאים לשני המינים ונגזר מהשם שלה״.אמרתי לו שאני אחשוב על זה. סיימנו את הבילוי, הלכנו לדירה שלי לישון. קמנו בבוקר ואמרתי לו: ״יודע מה? בסדר. גל.״מאז יש לנו שם. כשהיא עוד הייתה רק בדמיון, כשעוד לא היינו מאורסים בכלל.בשנים האלה, עד שהבאנו את גל, למדתי הרבה על סבתא שלה.חיצונית, היא הייתה אישה יפה כל כך. גבוהה (1.75 בערך), עיניים ירוקות, ג׳ינג׳ית, רזה.היה לה רווח בשיניים הקדמיות. משקפי ראייה. הייתה אוהבת לקרוא ספרים.לבובי יש את הצבעים שלה. תמיד חשבתי שהוא דומה לאבא שלו, וככל שהתעמקתי באלבומי התמונות המשפחתיים ראיתי שהוא דומה לה</div>Sun, 28 Feb 2021 23:41:00 +0200liribg@hotmail.com (צ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=15003481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58708&blog=15003481