גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

החלטנו לקחת חופש. ניסינו מאוד להחזיק את עצמנו מעל המים, אבל זה קשה כשהגאות רק עולה ועולה..

השתחררתי אתמול מבית החולים, אחרי כמעט שבוע. וישבנו לשיחה. בובי אמר לי שאנחנו צעירים מדיי להוצאות הגבוהות האלה של דירה שכורה. כשהגענו חשבנו שזה יהיה אחרת, שנבזבז פחות, שנחסוך יותר. וזה לא עבד. כל חודש מצאנו את עצמנו צפים בקושי. ובובי גרם לי לתהות - בשביל מה?

מה אנחנו רוצים להיות כמו זוג החברים שלו שנשואים וגרים אצל ההורים כי אין להם אפילו מקדמה לקנות דירת שלושה חדרים במיקום סביר? והוא צודק. כשעברתי לתל אביב, הרגשתי שאני מהדקת את החגורה. פחות בגדים, פחות בילויים מהסוג של להוציא הרבה כסף, פחות הופעות חיות, פחות חו״ל, פחות לחיות. אז כן הייתי תל אביבית מגניבית באופי שלי וחייתי את תל אביב ומיציתי אותה עד שנשבר לי הזין. וכשעברנו לגור ביחד הייתי בטוחה שאמצא הקלה בהוצאות, וזה לא קרה. כי לווין, חשמל, מים, קניות לאוכל אמיתי ומבושל שאני מכינה, גז, ארנונה וועד בית - מתחלקים לשניים. כבר לא לשלושה. אז חודש אחד שכנענו את עצמנו שזה הוצאות של ״הרגע נכנסנו לדירה ויש מלא מה לקנות״ וחודש שני אמרנו ש״בסדר, זה עוד תשלומים מהחודש הראשון״, בחודש השלישי אמרנו ״שמנו בצד קצת״. קצת פשוט קצת קצת קצת של אני מתביישת להגיד כמה קצת. איך נקנה ככה בית בישראל? 

החלטנו ביחד שאנחנו מפסיקים לממן אנשים שקיבלו דירה בירושה ועושים עליה משכורת של חודש וחוזרים להורים. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל כן - אני, לירי, חוזרת בגיל כמעט 28 להורים, אחרי שבגיל כמעט 26 ברחתי משם כל עוד נפשי בי. אבל אז הצרכים היו אחרים..

והחלטנו שכל סכום שנשים בצד כל חודש, אחרי הוצאות של רכב, ביטוחים, דלק, בגדים וואטבר - ניסע לחופשה. כי בגיל שלנו, בלי ילדים, מה אנחנו צריכים את כל הכאב ראש הזה? לגור בדירה שכורה עם חדר שינה לחזית ששומעים כל פוץ שמחכה לאמא שלו למטה שחושב שהוא עדיין באייטיז כשהוא צופר לה שתרד למטה במקום שפשוט ת ת ק ש ר!!!!! 

וממש טוב לנו לגור ביחד. זה מבאס בכל מיני סוגים ורמות שלא תהיה לנו יותר פרטיות ומקום שהוא שלנו. אבל זה הכרחי בשביל שאני, גם אם אני שמה אותנו לרגע בצד, שאני אתחיל לחיות טוב. כמו פעם בגיל 24-25 שלא פחדתי שיפטרו אותי ולא פחדתי לסגור שבוע אמסטרדם באוגוסט ספונטני. וכן, אני מתגעגעת לחוסר הדאגות האלה.