גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

מכל המקומות שיש בתל אביב, הוא יושב דווקא שם.

הוא נראה כמו חקלאי שזרק את הטורייה וברח.

יש לו עיניים טובות ועור צרוב מהרבה שמש.

שיער לבן מתולתל, וידיים שיודעות לנגן על גיטרה מזדמנת באופן יוצא מהרגיל.

הוא יושב שם על הרצפה, כמעט ליד הפתח של הוצאת המזומנים מהבנק.

ומסתכל שעות על כל מי שעובר.

אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל הוא נראה לי ההומלס הכי חופשי שקיים.

כאילו הוא נהנה מזה שהוא מעביר זמן בישיבה על הרצפה באחד המקומות הכי צפופים, מלוכלכים וקרים או חמים (תלוי בעונה) בעיר.

הוא לא משחק מסכן. הוא לא מתחנן לכסף. הוא לא מתכסה בשמיכות שאיזה "קוף-מתנדב" של ארגון פשע כלשהו סידר לו מבעוד מועד.

הוא רזה, אבל לא מדיי, מולו יש קרטון ובתוכו כמה שקלים, וכבר שנה אני רואה אותו יושב שם.

אם היינו בתקופות מוקדמות יותר, הייתי יכולה לעלות בדעתי שזה המלך שמתחפש לקבצן בשביל לשמוע את דעת הנתינים.

הוא פשוט בצורה שקטה.

יום אחד הזמנתי את השותפים שלי לג'חנון ב17 ש"ח מהקיוסק הכתום, וכשחזרתי עם השקיות בידיים ראיתי שהוא יושב שם, והצטערתי שהוא לא ישב שם קודם, כשהייתי בהלוך. הייתי קונה לו גם אחד. אמרתי שפעם הבאה זה מה שאעשה. היום קפצתי בהפסקה של בין מבחן דמה למבחן דמה לקנות ג'חנון, והוא ישב שם.

לא אמרתי מילה, המשכתי לקיוסק הכתום. כשחזרתי אמרתי לו שאני מקווה שהוא רעב, כי קניתי לו ג'חנון. הגשתי לו את השקית עם הג'חנון, הביצה, הרסק והחריף, אמרתו לו בתיאבון, הוא אמר תודה, והמשכתי ללכת.