גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

בהתחלה לא הבנתי בשביל מה עברתי, זה כל מה שיש כאן? דיזי וצינה? ואז גיליתי מקומות אחרים. הכרתי אנשים חדשים - גברים חדשים, חברות חדשות-ישנות וחדשות חדשות. נכנסתי לדירה עם שני שותפים וכל סופ״ש נפתח אצלי הוסטל בדירה. תמיד היו אורחים, וזה תמיד היה כיף. למרות כל האידיליה היינו רבים על ניקיון ובחורות שצועקות תוך כדי סקס באמצע הלילה, ועל גיא, שהם נעלו את החדרים ולא נתנו לנו להיכנס למרפסת. כי הם לא אהבו אותו. ותמיד בכל ריב, יותר גרוע מלריב עם נשים, חרם כיתתי. שניהם לא מדברים איתי כשהם ביחד, אבל בנפרד כן. מצד אחד, אני שמחה שזה נגמר סוף סוף אף אחד לא יקח לי את גליל נייר הטואלט מהשירותים כי הוא מתעצל לקחת מהארון, ויהיה נקי יותר! והיום נכנסים שני דיירים חדשים שבחרתי ואני מקווה שהפעם השכלתי בבחירה, מה שבטוח הם פחות מפונקים, או לפחות מצטיירים כפחות מפונקים. מצד שני, עד שמתרגלים לבן אדם, לשיגעונות שלו, ללכלוך שלו, ועוד לשני בני אדם. עכשיו להתחיל הכל מחדש?!

בתל אביב התנפצו לי כמה בועות.

בתל אביב פעם ראשונה מישהו דפק לי החלון שיכור בשביל שאכניס אותו הביתה.

בתל אביב הבנתי שכל הגברים אותו דבר עד שהם מוצאים את ה-דבר.

בתל אביב הבנתי שאין לי מה לחפש, הוא ימצא אותי.

בתל אביב עישנתי מלא, ויצאתי מהארון הירוק.

בתל אביב הכל קל ונגיש. אם זה עבודה, תחבורה ציבורית, אנשים.

בתל אביב פעם ראשונה שראיתי כל כך הרבה ליכלוך שצריך לנקות. פעם ראשונה שראיתי תולעים (ב5 בבוקר, מסטולה מהתחת, אחרי שאחד השותפים שלי, עד היום אין לי מושג מי זה, ניקה משהו והשאיר את הסמרטוט כמו שהוא בלי לשטוף).

בתל אביב למדתי לבשל משהו, יותר מחביתה וספגטי ברוטב שמנת פטריות. ולאפות דברים טעימים. 

בתל אביב למדתי שהוצאות לא מסתכמות בשכר דירה, ותמיד יש מלא דברים מסביב.

בתל אביב הבאתי מישהו הביתה מהבר.

בתל אביב בפעם הראשונה ישנתי עם גבר במיטה שלא נגע בי, והוא לא גיי.

בתל אביב הדעות הפוליטיות שלי השתנו והתפתחו

בתל אביב גיליתי שהשותף המפונק בן ה-28 שלי עדיין לא יודע להחליף מצעים.

בתל אביב עברתי את צוק איתן!

בתל אביב ראיתי לראשונה גברים מתנשקים ומחזיקים ידיים, באופן הכי טבעי שיש, וסוף סוף אף אחד לא מעקם אפילו רבע פרצוף.

בתל אביב הבנתי שאין זוגיות מושלמת.

בתל אביב שמעתי כל כך הרבה שפות ברחוב אחד קטן.

בתל אביב גיליתי שרוב ההורים הם מעל גיל 35.

בתל אביב עברתי חורף קר וקשוח לבד.

בתל אביב למדתי לדאוג לעצמי.

בתל אביב ראיתי את ״תופעת הכלב״, השטות הזאת שמגיעה בשלב הזוגיות אחרי שעוברים לגור ביחד, מגדלים כלב לראות איך הוא יסתדר עם אחריות.

בתל אביב ראיתי לראשונה נערות ונערים שיצאו מהבית ושכחו להתלבש. 

בתל אביב ראיתי נערה הולכת עם בגדים לא נוחים ועקבים נוראיים ותהיתי אם פעם הייתי, ולו רק לפעם אחת, כזאת, ועשיתי את זה כי זה גרם לי להיראות ״משהו״ מבחוץ.

בתל אביב פחדתי לעלות על אוטובוס בתקופה מסוימת, מחשש שיתפוצץ.

בתל אביב התחילו איתי באוטובוס.

בתל אביב התחיל איתי היצור הזה מ״תנו לחיות לחיות״ בדוכן שלהם ליד הסנטר רק כי אמרתי לו שאני טבעונית בשביל שיעזוב אותי.

בתל אביב ראיתי פעם ראשונה הפגנה ״למען פלסטין״ והייתי בהלם.

בתל אביב גיליתי שיש מלא רעש, אבל מלא! בניגוד לקיבוץ של D, שישבנו על ההר עם הנוף המשגע והיה כל כך שקט שחשבתי שאיבדתי את חוש השמיעה.

בתל אביב שמעתי אנשים (ואת השותף שלי בחדר הצמוד) עושים סקס. בצרחות. שזה מדהים כשאתם בתוך זה, אבל מזעזע כשאתם רק שומעים.

בתל אביב טיילתי ברחובות איזה חודשיים עוד אחרי שעזבתי את הבית של ההורים והייתי בהלם.

בתל אביב השכלתי קצת יותר.

בתל אביב, אתמול, עזרתי לשותף שלי לארוז את החדר וגיליתי שהוא נוטל קמגרה(!!) ועכשיו אני מבינה למה הבת זונה הצורחת, צרחה חדר לידי 4 שעות והפריעה לי לישון.