גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

עבר עליי הרבה בתקופה האחרונה, כל העניין הזה בעבודה. שום דבר לא השתנה, ואני שוקלת את הצעדים שלי.

כשפותחים את הבית, ומחפשים בין כל אלה שבאים ובודקים לך את הבית והשירותים, פתאום מגלים שאלו שאת רואה פה ושם ברחוב, וחושבת שהם מנוכרים, חיים בסרט, היפסטרים ללא תכלית בחיים, הם קודם כל אנשים. ויש אנשים טובים בתל אביב, נורמאלים עם עבודות מסודרות, אלו שרואים בסופ"ש בעשרה מקומות שונים בערב אחד בסך הכל בימים רגילים עובדים מ9-18, מתנהלים כמו ב"חיים של גדולים".

הרבה מגיעים לכאן עם לב שבור, באים להשלים אותו, לפצות, לעבוד בבארים ולשכוח, למהול את הכאב באלכוהול שהיה צריך להיות האלכוהול של הכוס יין בחופה, הופך להיות בירה-אחרי-בירה באיזה באר.

הרבה אנשים שנשבעו שלא יגורו בחיים בתל אביב, הרבה אנשים שמעשנים וויד ולא מתחבאים, הרבה אנשים שמחייכים, הרבה כאלה שמקווים שמשהו יקרה בחיים שלהם שזה לא מפה לזוגיות וחתונה ולמשבצת הקבועה, הרבה מחפשי דירות. הייתה אפילו אחת שעל פניו הייתה נראית בסדר ומידע מחבר משותף בפייסבוק גילה שהיא פסיכית שאסור להתקרב אליה.

חיפשתי אישה, איזו צלע שתזרום איתי, כי כן, הרבה פעמים היה לי חסר להיכנס לחדר השני, כמו שהשותפים שלי עשו, ולספר. בהתחלה סיפרתי להם ואז הבנתי שאם את לא שוכבת אותם, ואם הם לא בפרינדזון ואם הם לא גייז, זה לא באמת מעניין אותם. וחיפשתי חברה, וחשבתי שמצאתי וברגע האחרון היא לא יכלה לעבור. אבל כשמתחברים אז מתחברים. קבענו להיפגש השבוע לשבת.

כשאני חושבת על זה, כל כך הרבה אנשים הכנסתי הביתה, למקלחת, לשירותים, למטבח. אני, שאת החיים שלי מחביאה בתוך יומן אינטרנטי שלא מגלה עליי כלום, פתחתי את הבית, הבאתי כמה בירות, והשקתי את חיפוש השותפים. אירחתי כמו שהייתי מארחת חברים, הקשבתי כאילו אני מכירה אותם, באמת כל כך הרבה הכרתי ושמעתי, אפילו את הסיפורים הכי עצובים שלהם. ופתאום אני קולטת שכל בן אדם הוא סיפור של ממש, ואין חיים משעממים, אלא אם כן בוחרים בהם להיות כאלה.

בסוף מצאתי שני שותפים, גברים, ממש חתיכים, וכולם מסביבי בטוחים שיהיה לי קטע עם אחד מהם, אבל זה לא ככה. וברגע שהם יביאו מישהי הם יהיו פשוט אנשים. וזה לא ככה, כי אחרי זה אי אפשר להמשיך להיות שותפים באמת. אני מקווה שיהיה כיף, כי אני לא מכירה אותם, למרות שבמעט שנפגשנו, אני מרגישה איתם הכי חופשית והכי בבית.

לעצום עיניים, לנשום עמוק, לנשוף עד הסוף, לפקוח עיניים, להמשיך. אני יותר טוב.