גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

ביום שני הוא שלח לי הודעה. ממש לפי הדפוס התל אביבי - שיגמר הסופ"ש וגם לא יום ראשון שלא יראה לחוץ.

התכתבנו פה ושם, הוא אמריקאי, 1.90, בלונדיני, עיניים כחולות, ושום אוצ' בפנים.

תמיד לגברים יש אוצ'. או שיש להם בייבי פייס, או שיש להם אף גדול, או שיש להם גבות סבוכות, או שיש להם שיניים בולטות או צהובות, תמיד יש משהו. לו אין כלום. לסת גברית, זיפים בלונדיניים, וכשהוא צוחק יש לו גומה בין הלחי לעין. הוא בן 22 או 23, לא זוכרת וגם לא שאלתי כי לא אכפת לי באמת. וכשהוא הולך לידי הוא מסתיר אותי מהשמש, וזכור לי שיום אחד כשהוא עבר לידי ברחוב בלי חולצה ואמרתי לו שזה לא חוקי להסתובב ככה והמשכתי ללכת. 

יש לי קטע עם להסתכל על אנשים ועוד לפני שאני יוצרת איתם קשר ראשוני ולדעת שאני הולכת ליצור איתם קשר. ישבתי במקום אחר וראינו אותו עובר לידינו, ושלושתנו בהינו בו בתאווה. אבל אחת תפוסה, אחד גיי ואני רווקה והוא ישב בצינה, אז מה הסיכוי שהוא יהיה גיי? התיישבנו לידו כי מכל הבאר בשולחן שלו היה פנוי. ובתל אביב כמו בתל אביב - כולם מדברים עם כולם. אז דיברנו איתם והם איתנו, גילינו שאנחנו שכנים, שני בניינים אחד ליד השני. ובסוף חברה שלי אמרה לו שיקח את הטלפון שלי. אז הוא לקח והלך. ודווקא ממנו לא ציפיתי לכלום.

בפעם הראשונה ירדנו לגינה עם בירה שהבאתי ושכחתי פותחן. כשהלכתי להביא כי "איזה מזל שאני גרה ממש פה" הוא שאל אם לעלות איתי, אמריקאי מנומס. וכשלי לא היה פותחן, כי זה בטח בחדר של השותף שלי איפשהו בין כל הבלאגן והחיידקים וכוסות הפלסטיק עם הרבע קפה שחור שנשאר שם והבגדים על הרצפה שאני לא מתכוונת לנבור שם, הלכנו אליו וחיכיתי למטה גם. כי "איזה מזל שהוא גם גר ממש פה".

ישבנו בגינה שעתיים, הייתי אחרי הלימודים ודחפתי גם כמה שאכטות מגוי'נט בשביל להוריד את הפאניקה של השבוע. והוא לא מעשן. והיה סבבה.

יום אחרי זה כבר נבהלתי שהוא חושב שאני מחפשת משהו רציני, וקבענו להיפגש בשישי. נפגשנו בשישי, הלכנו לים עם בקבוק יין ושתי כוסות ושירים של אריק אינשטיין ברקע. כל זה היה יכול להיות ממש נפלא אם הוא היה בגילי והיה לזה עתיד. אבל הוא לא, ואם אני כבר שוגר מאמא, אז לפחות שיהיה סקס, וסקס טוב! אני שמה עליו את הראש ולרגע חושבת מה הגברים האחרונים בחיי עושים עכשיו וכמעט הזזתי את היד בביטול והפסקתי לחשוב עליהם. מה זה משנה עכשיו. גם אם הם מאושרים, או שלא. אני כאן ועכשיו. ואמנם אני עם ילד בן 22 או 23 אבל אני פעם ראשונה בחיי קודם כל לפני הכל לפני בכלל המחשבה שאני מקווה שהוא יהיה סקס טוב, אחרי מלא מלא זמן, מבינה שלא אכפת לי מכל השאר. לא אכפת לי מה ייצא מזה, לא רוצה שייצא מזה משהו מעבר. שיהיה לרגע, ללילה, לכאן ועכשיו, ומצידי שייעלם אחרי זה בדיוק כמו שצץ בבאר ההוא גבוה כמו מגדלור הולך מעל לכולם.

הוא נישק אותי, וחיבק אותי והצמיד אותי אליו ואני הרגשתי שאני מה-זה מבזבזת את הזמן שלי, ואולי יש לו קטן בכלל! כשהתקפלנו כל הדרך לדירה התפללתי חצי בצחוק חצי ברצינות שהלוואי שהעניינים בסדר וזה שהוא גבוה לא עומד עם הסיפורים העממיים שבדרך כלל לכאלה יש קטן. הגענו אליו הביתה והוא שאל אם בא לי לעלות, עניתי שכן ועלינו. דירה בגודל הדירה שלי - רק לבד, יש כאלו שנולדו לסבתא הנכונה, מה לעשות.

הוא עשה לי סיור בדירה כמו ילד טוב, ואז אמרתי לו שיפשיט אותי כבר ויפסיק להיות אמריקאי מנומס. הוא לבש את האופי הישראלי, הרים אותי באוויר וזרק אותי על המיטה שלו נקרענו מצחוק ו....מפה לשם נראה לי שמצאתי יזיז קל"ב, ועל הדרך אני חותמת על חוזה בדירה לעוד שנה, בעלת הדירה החליטה לא להיות גרידית בטירוף.

מדיי פעם טוב לחשוב כמו גבר.