גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

לא חשבתי שאני אהיה מהאלה שיראו אותם אחרי חודש ויגידו להם ״וואו איך רזית!״ 11 קילו. וזהו. ואני תוהה לעצמי אם עשיתי את זה בשביל עצמי או אם נדב השפיע עליי עד כדי כך, שאני חושבת שאני עושה את זה בשביל עצמי. אבל אני אוהבת גם ככה. וגם אור אוהב.

ובקשר לאור, לא חשבתי שכל מה שאצטרך ממנו אי פעם, יהיה רק שנשכב בשקט ואשים ראש על החזה המעט שעיר שלו ואקשיב לנשימות שלו. וזה יספק אותי כמו סקס.

סקס. לא חשבתי שאני צריכה את זה כמו שהייתי צריכה את זה בשבוע האחרון, אבל אולי זה בכלל געגועים לאור.

געגועים. לא חשבתי שאתגעגע להתעורר עם מישהו בבוקר, בוקר. לא חשבתי שיהיה יום שבת אחד בחיי שאקום בבוקר ויציעו לי ללכת לים ואגיד לא.

ים. בא לי ים. אבל את הים של מקסיקו. ואולי כל הדיכדוך הזה הוא בגלל שבכלל לא נסעתי לפנגו׳יה.

ואתמול קלטתי, שאין לי כוח להכיר מישהו. אין לי כוח לצאת לדייטים, אין לי כוח להכיר את המשפחה שלו, לדעת מה הוא אוהב לאכול ועם כמה סוכר הוא שותה את הקפה שלו בבוקר. אין לי כוח לכל זה, אבל כן בא לי לקום עם מישהו בבוקר. או לחבק מישהו בלילה.