גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

כואב לי לדעת שחברה שלי שכבה עם מישהו שדיי רציתי. הוא הכי טראבל מייקר, ואיפשהו אני סידרתי בינהם ודחפתי למהלך הזה. אבל זה מעצבן אותי. אני הכי מפרגנת. קצת קשה לי, כי כן קשה לי לדעת שחברה שלי עכשיו הולכת להכנס למיטה עם מישהו שבא לי עליו. ואני יודעת שזה יעבור לי עוד יומיים. אחרי שאני אשמע את כל הסיפורים על איך זה היה, וכמה יש לו, ומה היה ומה יהיה..האמת, שהוא קצת טמבל. חושב בעיקר על הבולבול שלו ובסדר שהוא חתיך, יופי. הוא לא היחיד בעולם. ובעיקר כל החוסר פירגון הממש ממש אמיתי הזה זה כי אור לא יצר קשר כל הסופ"ש,  ונכון שאנחנו רק סקס. אבל אוף. הוא לא חייב לי כלום, וכנראה מצא מישהי אחרת, ועכשיו המחשבה הזאת עוד יותר מגעילה אותי, שהוא זיין מישהי שהיא לא אני.

איפה הימים שהייתי משאירה את הלב שלי מחוץ לתמונה ולא היה אכפת לי מכלום?

ומעבר לזה, עוד מסיבה ועוד מסיבה, ואתם רק מסתכלים! עומדים ומסתכלים, לא ניגשים, לא מדברים. מסתכלים. מה איתכם? איפה הגבריות שלכם?

ואחרי זה שולחים לחברות שלי הודעה "איך קוראים לקטנה הזאת שהיתה איתך אתמול במסיבה?" הכי פתטי שלכם.

ואני מסדרת לכולן גברים כאילו הארסנל שלי מלא, כאילו אני לא מתה לקום עם מישהו בבוקר. ואני קול, הכי קול עם זה. "תתקשרי אליו" "תלכי אליו" "תדברי איתו" "נו כאילו מה זה סקס, יאללה כבר!". ומה איתי? איפה אני? למה לעצמי אני לא דואגת? אפילו כוח לגשת למישהו אין לי. אפילו שלרגע נתקעים המבטים, אני לא מאריכה מבט, כאילו אני לא מעוניינת. אין לי כוח למשחק הזה כבר. די. בת 24. מה ביקשתי? לקום עם מישהו בבוקר ולדעת שהוא אוהב אותי. מה כזה קשה?