גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

עוד דקה אני בבית, באמת שלא נשאר לי כלום וכל מה שאני עושה כאן כבר נהיה אחרון.

אני חושבת על הפוסט ההוא, ״עוד דקה״ לפני שטסתי לטיול של חיי. כמה תקוות, פחדים, תהיות. ידעתי שיקרה משהו שישנה אותי. עוד אז ידעתי. לא ידעתי איך זה יקרה, כי הייתי מאוד אופטימית, אבל זה קרה, חוויה מעצימה.

חמישה חודשים, שש מדינות, כמעט שבע. (את קובה אני משאירה לטיול הבא) מלא אנשים חדשים ונפלאים שהכרתי, אותם אלו שעשו אותי מאושרת, אלו שריגשו אותי, שחוו איתי, ששימחו אותי, שישבנו, שרקדנו, שישנו, שראינו נופים מדהימים, שניסינו לא למצמץ בשביל לא להפסיד רגע שלא יחזור, שאכלנו, שקידשנו, שהשתכרנו, שהשתזפנו, שנמרחנו, שהתמסטלנו, שהקשבנו, שדיברנו, שניגנו, ששרנו, ששחינו, שחיכינו, שנסענו, שחזרנו, שנתקענו, שצחקנו, שבכינו, שהתגעגענו, שנהנינו, ששתינו קפה וחפרנו, שהתווכחנו עם האמיגו שמוי קארו...לא יודעת איך החמישה חודשים האלה היו נראים בלעדיהם...והם..הם כבר בבית מזמן.

ורק אני פה.

ועוד דקה, כבר לא.