החיים בעיר הגדולה.... סיפור בהמשכים.

קודם כל! תודה רבה ל •Renuar- Help&Designs• על העיצוב המגניב שלהם!

שנית כל, הפרק הזה היה שמור בראש שלי יותר מדי זמן ואני שמה שסוף סוף אני כותבת אותו, למרות שכתבתי אותו בחלקים.

תירשמו כקבועים בבלוג שלי, אני רוצה לפתוח רשימה חדשה :)

אז תהנו אנשים :)

מהפרק הקודם:

דימה ליווה את אנה עד למרפסת.

"תודה על הבילוי המדהים" אמר.

"לא תודה לך, עוד לא יצא לי לראות את לונדון, היא באמת עיר מדהימה, יותר ממה שתיארתי לעצמי" אמרה.

הם הסתכלו אחד על השני, דימה לבסוף אזר אומץ ונישק את אנה, נשיקה רכה ואכפתית.

"אז נתראה?" שאל בחיוך אחרי שהם התנתקו.

"חסר לך שלא" חייכה, נישקה אותו שוב ונכנסה הבייתה.

לאלכס נמאס לטייל ברחבי לונדון ולחשוב על הצעד הבא שלו עם אנה. הוא עבר על כל הסיטואציות האפשריות ועל כל הדרכים השונות שאפשר יהייה להכריז על אהבתו אליה. הוא הגיע אל האכסנייה עם חיוך על פניו וראה את דימה הולך לכיוונו.

"כנראה ליווה אותה על לבית" חשב לעצמו

"תגיד גבר, אתה צעקת בפארק? שאל דימה שכשפגש את אלכס.

"מה? אה, כן סליחה" הצטער אלכס והכניס את ידיו לכיסים.

"מה ליווית את אנה?" שאל אלכס.

"כן אחי, היא אישה חלומית אתה לא חושב?" שאל בחיוך.

"כן" ענה קצרות.

"טוב אחי, אני הלכתי הבייתה יש לי הליכה ארוכה" אמר, לחץ את ידו של אלכס והמשיך בדרכו.

אלכס נשאר עומד במקום, מנסה לחשוב איך הדייט שלהם הלך.

"אולי הוא היה ממש גרוע וככה היא תבין שהיא צריכה להיות איתי ואולי לא" חשב לעצמו ונכנס לאכסנייה.

אנה נכנסה לחדר וראתה את ארין יושבת על המיטה קוראת ספר, היא סגרה את הדלת ופלטה אנחה קטנה.

"מה עד כדי כך טוב?" שאלה ארין וסגרה את הספר.

"אין לך מושג אפילו עד כמה" אמרה ונשכבה על ברכייה של ארין. 

"טוב, אני כבר לא יסיים את הספר, קדימה ספרי הכל" אמרה.

אלכס החליט שזהו, הוא חייב לעלות לחדר של אנה ולהגיד לה הכל, שמאז הנשיקה הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה, הסיבה שהוא  צעק אז בפארק הייתה כי הוא ראה אותה יושבת על הספסל עם דימה. היא הגיע לדלת מספר 3 החדר של אנה וארין, ושמע את אנה וארין מדברות בנייהם.

"טוב, לפחות נדע איך הלך הדייט עם מה שמו" חשב לעצמו והצמיד את האוזן לדלת. 

"בואי אני אכין לנו תה" אמרה ארין וקמה ממקומה לכיוון המטבח.

"טיילנו לנו ברחבי לונדון, לא חשבתי שלונדון היא עיר מדהימה כל כך, ולטייל בה עם מישהו שגם רואה אותה פעם ראשונה היה מרענן."  אמרה בקול רם כדי שארין תשמע אותה, לא היה לה כוח לקום מהמטיה.

"ו.... קרה משהו?" שאלה ארין והגישה לאנה כוס תה.

"למה את מתכוונת?" שאלה בציניות.

"התנשקתם?" שאלה וגלמה מהכוס.

"הוא ליווה אותי עד הביית, הודה לי על הדייט ונישק אותי" אמרה ולגמה מהאתה, שמה את הכוס על השולחן והתהלכה לה בחדר בזמן שארין התיישבה על המיטה.

"השפתיים שלו היו כל כך רכות, כל כך מושלמות, בהחלט הנשיקה הכי טוב שהייתה לי מאז הנשיקה הראשונה  שלי" אמרה  ולגמה מהתה.

"וואו עד כדי כך טוב?" שאלה ארין בפליאה.

אלכס עמד מאחורי הדלת ושמע הכל. החיוך נעלם, הכל נעלמם. הוא הלך חזרה לחדרו כשהמילים שלה מהדהדות לו בראש.

"הנשיקה הכי טובה שלה הייתה עם דימה לא איתי" חשב לעצמו והתבאס עוד יותר. הוא המשיך לעבסר החדר שלו אבל הגיע לחדרה של מלינדה. הוא היה צריך את העידוד שלה, היא תמיד הייתה שם בשבילו.

"מל!" דפק בדלת, הוא התפלל שהיא לא ישנה והיא תענה לו.

"מה קרה מותק? אתה נראה נורא"אמרה לו כשפתחה את הדלת.

"היא ודימה התנשקו והיא אמרה שזאת היתה הנשיקה הטובה ביותר" אמר והתיישב על המיטה.

"אוי מתוק שלי הכל יהיה בסדר" אמרה והתיישבה לידו.

מלינדה ידעה שזה הזמן לפעול, "זה עכשיו או לעולם לא"  לחשה לעצמה.

"מה אמרת?" שאל

כלום, פשוט אני לא מבינה בנות כאלה, לא מבינות איזה אוצר יש להן ביד" אמרה והסתכלה לו בעיניים.

"תודה" אמר ונישק אותה בלחי.

הם התנקתו והסתכלו אחד אחד לשני בעיינים וזרמו לנשיקה סוערת. חולצתו של אלכס ולמלינדה ירדו במהירות וכך  גם שאר הבגדים.

"יופי, עשיתי את זה  ועכשיו אני צריכה להשיג את דן" חשבה לעצמה.

דן הגיע הבייתה ואנג'לה קפצה עליו בהתרגשות.

"אבא אתה בבית" אמרה ונישקה אותו.

"כן, אבל למה את לא במיטה? כבר מאוחר" אמר, הרים אותה וסחב אותה לחדר שלה.

"איך היה בבית ספר?" שאל וחיסה אותה.

"כיף, העבירו אותי לכיתת המחוננים והכרתי המון חברים חדשים, במיוחד ילד אחד שעזר לי להשלים את כל החומר שהפסדתי במשך השנה." אמרה

"בן?" התפלא

"את כבר מתעניינת בבנים?" שאל מופתע.

"אבא, איכ, הוא פשוט עוזר לי בבית ספר" אמרה בהתגוננות.

"טוב מתוקה, נדבר על זה מחר" אמר ונישק לה במצח, כיבה את האור ויצא מהחדר.

דן קם מוקדם כהרגלו והלך למטבח כדי להכין  לו לאנג'לה ארוחת בוקר, הוא רצה שהיא תגיד לו מי זה הבן הזה שהיא הכירה בכיתה ומה פתאום היא מתעניינת בבנים? בנות בנות 7 לא מתעניינות בנים, הן מתעניינות בבובות וסרטים מצויירים.

"בוקר טוב" אמרה אנג'לה והתיישבה על אחד הכיסאות מול השולחן.

"בוקר טוב בהחלט" אמר ונשק לה במצח.

"איך ישנת?" שאלה בהתעניינות.

"אני מעולה, מה איתך?"

"בסדר, מה לאכול?" שאלה ודן הגיש לה קערה עם דגני בוקר בטעם שוקולד כמו שהיא אוהבת.

"אז, מי זה הבן הזה מהכיתה שלך?" שאל עדיין חושב על הבן הזה שהיא הכירה.

"מה? זה סתם, הוא עוזר לי להשלים חומר של כל השנה שחסר לי, זה הכל." ענתה והמשיכה לאכול.

"בטוח שזה הכל?" שאל כאילו היא בת 17 ולא 7.

"כן, אבא אני רק בת 7, יש לי זמן. אה, ואנחנו נבוא היום לסטודיו אחרי בית ספר כדי לעשות שיעורים" אמררהה ועלתה לחדר כדי להתלבש לבית ספר.

דימה התעורר עם חיוך ענק שהבין שכל מה שקרה אתמול זה לא חלום וראה את שותפו מכין קפה במטבח.

"בוקר טוב" אמר דימה כשהחיוך שלו לא יורד מהפנים.

"בוקר, יש קפה טרי עם אתה רוצה, רוצה?" שאל לוקאס.

"כן אין בעייה תביא, ובוא למרפסת לסיגריה." אמר ויצא עם לוקאס למרפסת הקטנה.

"נו, איפה היית אתמול בערב?" שאל ולגם מהקפה.

"סתם, יצאתי עם הזאת שסיפרתי לך אליה." אמר ונזכר באנה.

"ואיך היה?"

"לוק, אתה לא מתאר לעצמך. היה מדהים פשוט מדהים, היא בחורה מדהימה, דיברנו כל הלילה וסיפרתי לה דברים שאני עדיין לא מאמין שסיפרתי לה." אמר ולקח עוד שאחטה מהסיגריה ולגם מהקפה.

"וואו נשמע כאילו היא בחורה לעניין"

"דימה, נישקת אותה?" לוקאס נהייה רציני פתאום.

"מה נהיית רציני?" שאל

"סתם, אני מרגיש כמו פסיכולוג אז אני מתאים את הפרצוף להרגשה" אמר וציחקק.

"נו, נישקת אותה?"

"אחי, אני לא רץ ומספר" אמר וקרץ לעברו.

"כלומר מה שאתה אומר שלא סגרת את העיסקה"

"אתה טועה, היא מדהימה והנשיקה איתה היה פשוט לא מהעולם הזה." ענה וניזכר בנשיקה הזאת והחיוך עלה במהירות.

"טוב, אני חייב לעוף לאוניברסיטה, אז נתראה יותר מאוחר." אמר ונכנס לחדר, התלבש ויצא לכיוון האוניברסיטה.

אלכס התעורר וישר נשכב על המיטה שוב, כאב הראש היה חזק אבל שיברון הלב כאב יותר. הוא התרומם מהמיטה וראה את מלינדה שוכבת עירומה כיום היוולדה לידו. אלכס קם מהמטיה בזהירות מנסה לא להעיר את מלינדה.

"איפה לעזעזל הבגדים שלי?" שאל את עצמו וחיפש בשקט אחרי הבגדים הנעלמים שלו.

אלכס הרגיש כאילו הלילה הזה הוא בגידה באנה, והוא התחרט על הכל וכל מה שרצה זה לצאת מהחדר הזה במהירות ולשכוח מהיום הזה.

"אלכס?" שאלה אנה כשראתה אותו יוצא עם הבגדים ביד מהחדר של מלינדה.

"אה, אנה, מה שלומך?" שאל בחיוך מובך.

"בסדר, פשוט עדיין עייפה מאתמול. מה איתך?" שאלה וציחקקה מהפנים האדומות של אלכס.

"אני מעולה, מה איך היה אתמול בלילה?" שאל

"נראה לי אני צריכה לשאול אותך את זה, נראה כאילו בילית בנעימים" אמרה וקרצה לו.

"מממ בוקר טוב" אמרה מלינדה כשיצאה מהחדר וראתה את אנה מדברת עם אלכס.

"בוקר טוב" אמר אלכס ומלינדה נישקה אותו.

"אה טוב, אני חייבת ללכת, יש לי שיעור" אמרה והסתלקה משם במהירות.

אלכס הסתכל על מלינדה במבט מאוכזב.

"מה כבר אמרתי?" שאלה בחיוך נקמני ונכנסה לחדר.

אלכס הרגיש כל כך רע עם עצמו ועלה לחדר שלו.

מישל התעוררה בבוקר וראתה שנואה  ישן לידה.

"הגיע הזמן שהוא ישן" מילמלה וקמה מהמיטה.

היא הלכה למטבח כדי להכין ארוחה לכל המשפחה, היא התגעגע לימים שהיא נואה ומייקה היו יושבים מסביב לשולחן ופשוט אוכלים ביחד.

"בוקר טוב מותק" אמרה כשראתה כשמייקה התיישב על הכיסא.

"אמא, אחרי בית ספר אני לא אבוא איתך הביתה. אני הולך עם ילדה חדשה מהכיתה אליה כדי שנעשה שיעורים" אמר ושפך דגני בוקר לתוך הקערה.

"אז לא לאסוף אותך?" שאלה בפליאה.

"לא" ענה, נישק אותה והלך לחדר שלו כדי להתלבש לבית ספר.

מייקה התלבש, נכנס לחדרו של נואה, נישק אותו ויצא עם מישל לכיוון בית ספר.

מישל הורידה את מייקה בבית ספר ונסעה לכיוון העבודה שלה. היא עבדה כמזכירה באוניברסיטה, היא אהבה את מקום עבודתה כי שם היא פגשה את נואה אבל היא רצתה להיות מורה, היא נורא אהבה הוראה ובגלל זה היא הסכימה לעבוד באונירסיטה, אבל היא לא סיימה ללמוד בגלל שהיא ילדה את מייקה, ועכשיו שכל המשפחה שוב ונואה יתחיל לעבוד אולי היא תחזור ללימודים.

"סליחה, איפה זה חדר מספר 203?" שאלה אנה.

"לכי ישר ואז תפני שמאלה, החדר הראשון זה חדר מספר 203" ענתה מישל.

"תודה רבה" אמרה אנה בחיוך ויצאה מהחדר.

אנה יצאה ממשרד המזכירה ונתקלה בדימה.

"היי מה שלומך?" שאלה אנה בחיוך.

"מעולה עכשיו שראיתי אותך" ענה.

יהייה בסדר" אמרה ועיוותה את פניה בעצב.

"למה יהייה, מה קרה?" שאל מודאג.

כי אני עדיין מחכה לנשיקה" אמרה בצחוק ודימה נישק אותה.

אלכס עבר במסדרון, חושב על הפגישה הקטנטנה שלו עם אנה ומלינדה. הוא התחרט על הלילה עם מלינדה, כי היא הייתה ידידה טובה שלו והלילה הזה סיבך את הכל.

הוא רצה להכנס למזכירות כדי להגיד בוקר טוב למישל, כמו כל בוקר.

אלכס נעמד ולא יכל לזוז. הוא הסתכל לעבר המשרד של מישל וראה את אנה ודימה מתנשקים, הלב שלו נשבר לרסיסים, הוא לא יכל לראות את זה. הוא הסתובב ונכנס לכיתה שלו, שיעור היסטורית האומנות בחדר מספר 203.

ארין ירדה למטה, אחרי שאנה יצאה לאוניברסיטה ולה יש שעה וקצת לשרוף, היא חשבה אולי לשבת קצת עם מלינדה.

"דן בעבודה ואנה לומדת, אז למה לא?" חשבה לעצמה וצילצלה על הפעמון הקטן שהיה מונח על הדלפק.

"כן, רק שניה" נשמע קולה של מלינדה מתחת לדלפק.

"זה בסדר קחי את הזמן" אמרה  ארין בכל סמכותי.

"אה, ארין, למה את לא נכנסת למאוחרי הדלפק?" שאלה ארין עדיין מתחת לשולחן.

"כנסי" אמרה וארין נכנסה אל מאחורי הדלפק והתיישבה עליו.

"מה את מחפשת?" שאלה ארין כשראתה את מלינדה מתחת לשלוחן מחפשת אחר משהו.

"סתם נעלמו לי המפתחות של המחסן, וצריכים לנקות חדרים." אמרה והמשיכה לחפש.

"הנה הם, מטורללת אחת" אמרה והרימה את המפתחות ששכבו להם על השולחן בשלווה.

"אוי, נכון. כנראה בגלל אתמול הכל התבלבל לי" אמרה בחיוך והביאה את המפתח למנקה שעמדה בחוסר סבלנות ליד הדלפק.

"וואו נשמע כאילו משהו באמת הפך את עולמך, נא ספרי" אמרה וניגשה למקרר והוציאה 2 בירות.

מלינדה ידעה שאם היא תספר משהו על אלכס אנה תדע מיד. אז היא החליטה גם להגזים עם כמה דברים.

"כלום האמת, יצאתי עם אלכס למועדון החדש הזה שאני עדיין כל כך רוצה ללכת אליו" התחילה לספר. 

"מה עדיין לא הלכת?" שאלה.

"לא, כי החלטנו לעבור דרך הפארק ליד לשתות קפה. התיישבנו על אחד הספספלים ופשוט דיברנו." אמרה וניזכרה באיך אנה ודימה ישבו בפארק ונראו מאושרים.

"נחמד, ומה קרה?" שאלה ארין ולגמה מהבירה.

"המשכנו לדבר ולדבר ואז הלכנו לכיוון הבית, ובמרפסת הוא נישק אותי, אז עלינו אלי ולחדר ו..." אמרה.

"ומה?"

"נו את יודעת... שכבנו" אמרה בלחישה

"אתם מה?" שאלה ארין וכמעט הפילה את הבקבוק הריק לידה. וכל מה שארין עשתה זה חיוך מבוייש שמסתיר את השמחה לאד

"וואו, חשבתי שאלכס בקטע של אנה" אמרה והבעת פנים של מלינדה השתנו.

"סליחה מל, כנראה טעיתי"  אמרה וחיבקה את מלינדה.

מלינדה חשבה איך היא מגישה את דן, למרות שאני שמחה שהיא סוף סוף עם אלכס, היא לא יכלה להפסיק לחשוב על דן. על איך הוא מנשק אותה ונוגע בה בדיוק כמו שהוא היה עם ארין על המרפסת באותו יום.

תגיבו!!!