http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073סיפור המשכים :)heCopyright 2026 העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/81/48/58/584881/misc/16504461.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=10079214<div align="right" dir="rtl"> למטה :))</div>Thu, 23 Oct 2008 11:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=10079214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=10079214http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=10068971<div align="right" dir="rtl">סליחה שלקח לי הרבה זמן לכתוב פרק, אבל אני נוסעת ללונדון שוב :) אני כל כך מתרגשת, תאחלו לי בהצלחה? "היי, אני חזרתי, עכשיו אפשר לעשות את העגיל?" שאלה מלינדה כשחזרה לסטודיו. "כן אפשר, שניה אני אקרא לפירסר." אמר הנער וקרא לדן. "כן, אפשר לעזור? אה, זאת את" אמר דן כשראה את מלינדה מולו. "כן, באתי לעשות עגיל באף" אמרה. "טוב, הוא יטפל בכל הדברים הכספיים וכנסי לחדר הקטן" אמר ונכנס במהירות לחדר. מלינדה שילמה ונכנסה לחדר, עדיין לא מאמינה שהיא הולכת לעשות עגיל בגלל בחור. "אז, ניפגשים שוב?" שאלה מלינדה. "מלינדה נכון?" שאל בזמן שסידר את החדר הקטן. "וואו איזה זיכרון, ואתה? עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך" אמרה והתיישבה על הכיסא. "דן, נעים מאוד. טוב את תרגישי דקירה קטנה וזהו" אמר ועשה לה עגיל. "תודה רבה, תגיד רוצה ללכת איתי לכוס קפה?" שאלה. "אמ לא תודה, אני גם באמצע עבודה" ניסה לתרץ, אבל היא לא הפסיקה להסתכל עליו במבט פלירטוטי. "טוב, אבל רק קפה." אמר בלית ברירה ושנייהם יצאו מהחדר. "ארין, תוכלי בבקשה לקפוץ לקניון, אני חייבת שתלכי לחנות הזאת ותמסרי טפסים" אמרה המנהלת שלה במהי</div>Tue, 21 Oct 2008 12:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=10068971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=10068971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9997272<div align="right" dir="rtl">אנשים, אני רוצה לפתוח רשימה חדשה של קוראים קבועים, אז אם אתם רוצים להיות בה, תכתבו בתגובות. ארין ירדה למטה, אחרי שאנה יצאה לאוניברסיטה ולה יש שעה וקצת לשרוף, היא חשבהאולי לשבת קצת עם מלינדה. "דן בעבודה ואנה לומדת, אז למה לא?" חשבה לעצמה וצילצלה על הפעמון הקטן שהיה מונח על הדלפק. "כן, רק שניה" נשמע קולה של מלינדה מתחת לדלפק. "זה בסדר קחי את הזמן" אמרה ארין בכל סמכותי. "אה, ארין, למה את לא נכנסת למאוחרי הדלפק?" שאלה ארין עדיין מתחת לשולחן. "כנסי" אמרה וארין נכנסה אל מאחורי הדלפק והתיישבה עליו. "מה את מחפשת?" שאלה ארין כשראתה את מלינדה מתחת לשלוחן מחפשת אחר משהו. "סתם נעלמו לי המפתחות של המחסן, וצריכים לנקות חדרים." אמרה והמשיכה לחפש. "הנה הם, מטורללת אחת" אמרה והרימה את המפתחות ששכבו להם על השולחן בשלווה. "אוי, נכון. כנראה בגלל אתמול הכל התבלבל לי" אמרה בחיוך והביאה את המפתח למנקה שעמדה בחוסר סבלנות ליד הדלפק. "וואו נשמע כאילו משהו באמת הפך את עולמך, נא ספרי" אמרה וניגשה למקרר והוציאה 2 בירות. מלינדה ידעה שאם היא תספר משהו על אלכס אנה תדע מיד. אז היא החליטה גם להגזים</div>Tue, 07 Oct 2008 15:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9997272http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9997272http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9989899<div align="right" dir="rtl">סליחה שלא העלתי פרק פשוט הייתי המון זמן באילת ורק חזרתי. הגלל שחזרתי מאילת חולה אז יהייה לי זמן לשבת ולכתוב עוד פרק. אז בקרוב יהייה פרק :) תהנו :)</div>Sun, 05 Oct 2008 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9989899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9989899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9954506<div align="right" dir="rtl">קודם כל! תודה רבה ל •Renuar- Help&amp;Designs•על העיצוב המגניב שלהם! שנית כל, הפרק הזה היה שמור בראש שלי יותר מדי זמן ואני שמה שסוף סוף אני כותבת אותו, למרות שכתבתי אותו בחלקים. תירשמו כקבועים בבלוג שלי, אני רוצה לפתוח רשימה חדשה :) אז תהנו אנשים :) מהפרק הקודם: דימה ליווה את אנה עד למרפסת. "תודה על הבילוי המדהים" אמר. "לא תודה לך, עוד לא יצא לי לראות את לונדון, היא באמת עיר מדהימה, יותר ממה שתיארתי לעצמי" אמרה. הם הסתכלו אחד על השני, דימה לבסוף אזר אומץ ונישק את אנה, נשיקה רכה ואכפתית. "אז נתראה?" שאל בחיוך אחרי שהם התנתקו. "חסר לך שלא" חייכה, נישקה אותו שוב ונכנסה הבייתה. לאלכס נמאס לטייל ברחבי לונדון ולחשוב על הצעד הבא שלו עם אנה. הוא עבר על כל הסיטואציות האפשריות ועל כל הדרכים השונות שאפשר יהייה להכריז על אהבתו אליה. הוא הגיע אל האכסנייה עם חיוך על פניו וראה את דימה הולך לכיוונו. "כנראה ליווה אותה על לבית" חשב לעצמו "תגיד גבר, אתה צעקת בפארק? שאל דימה שכשפגש את אלכס. "מה? אה, כן סליחה" הצטער אלכס והכניס את ידיו לכיסים. "מה ליווית את אנה?" שאל אלכס. </div>Sun, 28 Sep 2008 14:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9954506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9954506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9928971<div align="right" dir="rtl">+אוף, אני שונאת את הלפטופ שלי כל כך אני לא מצליחה לעלות את הפרק... הוא כבר כתוב וכל פעם שאני מתחילה לכתוב אותו המחשב המטומטם תמיד נכבה לי. +אתמול ראיתי the hills והייה שם שיר מדהים ופשוט חיפשתי את השיר הזה כל הלילה וממש בפוקס מצאתי אותו. הנה השיר, הוא של sia והיא בריטית בלונדינית מתוקה, אמרתי לכם כמה אני אוהבת את בריטניה? אז הנה השיר. עם לא עובד : http://www.youtube.com/watch?v=H9ncUQ-Vfjg פרק קודם: אלכסהלך עם מלינדה למועדון החדש שהיא כל כך רוצה לבקר בו. "מל, בואי נעבור דרך הפארק אני צריך קפאין" אמר ושנייהם נינסו לפארק. "אני לא מאמין ששכנעת אותי ללכת איתך למועדון, את יודעת שאני שונא את המוסיקה הזאת" אמר ושילם לאיש הזקן הנחמד ונתן כוס אחת למלינדה. "אני יודעת, אבל אתה צריך לצאת להשתחרר קצת לא?" ענתה והסתובבה כדי להמשיך ללכת אבל נעצרה והסתכלה על הספסל שישובים עליו שני אנשים, אנה וידמה. "בוא נלך, אני מפחדת ללכת בפארק, בהוא נעוף מפה" אמרה כדי שלא יסתובב אותם ויארה אותם. "מה? למה?" שאל "סתם, בבקשה בוא לא נלך דרך הפארק" אמרה אבל אלכס לא הקשיבס לה והסתובב להמשיך וראה את אנה</div>Sun, 21 Sep 2008 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9928971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9928971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9924017<div align="right" dir="rtl">הנה פוסט מעדכני יותר לדמויות בסיפור... כמובן שיתווספו עוד מויות אז בהחלט שווה לפעמים לבקר בפוסט הזה. בנות: בנים: <IMG style="WIDTH: 100px; HEIGHT: 100px" alt="מייקה בילסון" s</div>Sat, 20 Sep 2008 21:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9924017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9924017http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9907663<div align="right" dir="rtl">סליחה שלקח לי המון זמן לעדכן, אבל יש לי המון עבודה ולימודים, אני פשוט מוצפת. אבל הנה פרק :) אנה נכנסה למקלחת, עדיין חושבת על כל מה שקרה, על מה שקה לה בביית, לפני שנסעה לארה"ב וללונדון, לפני ארין לפני הכל. התחילה לחשוב על אלכס ועל הלילה ומבלי לשים לב היא התקפלה והתחילה לבכות. פשוט הוציאה את הכל. גם כשהייתה קטנה והייתה חווה את הכל היא לעולם לא היית בוכה. עכשיו היא פשוט נתנה להכל לצאת. היא יצאה מהמקלחת ויעדה שהמצב הזה לא יכול להמשיך. היא דפקה בדלת חדרו של אלכס בתקווה שתוכל להתנצל. "מה? אה זאת את, הכל בסדר?" שאל רדום. "כן, רציתי להתנצל" אמרה ואלכס התקדם והתיישב על המיטה ואנה נכנסה אחריו. "אז... רציתי להתנצל על מה שקרה" אמרה. "אה, זה לא אשמתי שבכית וגרמת לי להרגיש כאילו אנסתי אותך?" שאל "אני מצטערת, לא עשית כלום, אני יודעת!" אמרה ויצאה מהחדר בדמעות. אנה חזרה לחדרה ומצאה את הפתק עם המספר של דימה. "הלו" שאל "היי זאת אנה" אמרה בהיסוס. "מי?" שאל מבולבל. "אנה, הצלת אותי מהארון" אמרה וציחקקה וכך גם הוא. "מה נשמע?" שאל "הכל טוב, רציתי לשאול אם אתה רוצה לצאת לקפה, לא י</div>Wed, 17 Sep 2008 07:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9907663http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9907663http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9883140<div align="right" dir="rtl">מהפרק הקודם: "חחחח היין הזה לא משכר בשיט" אמרה אנה והתחילה לצחקק. "נכון! אני מרגיש אותו הדברר" אמרה ונפל על בירכיה של אנה. "את מדהימה" אמר אלכס בזמן שהתרומם מבירכה והתיישר כשפניו קרובות לפנייה של אנה. "תודה גם אתה יפה" התחילה לצחוק מהמבט הרציני של אלכס. אלכס המשיך להסתכל על אנה, הלחיים האדומות, הצחוק המהפנט, העיינים הכהות המדהימות, העוד החלק ומבלי לשים לב נישק אותה. "מה אתה עושה?" שאלה אחרי שהתנתקו. "משהו שרציתי לעשות מזמן" אמר והמשיך לנשק אותה. "לא! תעזוב אותי" צרחה והוא נבהל. " טוב, סליחה לא התכוונתי" אמר והלך לצד השני. "טוב, זה בסדר, שניינו קצת יותר מדי שיכורים" אמרה אחר ששמה לב שבאמת לא נעים לו. "את סולחת?" שאל בקול מתחנף. "כן" אמרה וחיבקה אותו. הם התנתקו מהחיבוק והסתכלו אחד על השני והנשיקה לא אחרה לבוא, הפעם בהסכמת שני הצדדים. לאחר כמה שניות הם התנתקו. "סליחה" אמרה אנה והלכה ואלכס נשאר לא מבין מה לעזעזל קרה. "קודם היא צורחת עלי שאני אפסיק ואחר כך מנשקת אותי ולמרות זאת אני יוצא אשם" חשב לעצמו. דימה התהלך ברחביי קמפוס, הוא בא מוקדם יותר כדי שלא ילך לאיבוד.</div>Thu, 11 Sep 2008 10:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9883140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9883140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9878740<div align="right" dir="rtl">אלכס התהלך ברחביי הקמפוס, ניזכר בחדר האיחסון הקטן שליד שירותי הבנות. מקום המפלט שלו כשלא הייה מצליח כמו שהוא רצה ומבלי לשים לב הוא עמד מול הדלת הכמעט סגורה, "לעולם לא לסגור אותה או שתיתקע בתוכה" אמר לעצמו, כיבה את הסלולר וניכנס למחסן. אנה יצאה מחדר המנהלת עם ערימת דפים בידיים. "אני לא מאמינה שכבר ביום הראשון אני צריכה לעשות עבודת מחקר על אלפונסו מוכה, מכל האמני דווקא הוא?" אמרה בנואשות לפקידה שצחקה. "איפה אני יכולה למצא את השירותים? יש לי פה מפה איפשהו אבל כמו שאת בטח רואה אני קצת עסוקה" אמרה בחיוך מצטער. "כן, לכי לסוף המסדרון והדלת בשניה, זה השירותים" אמרה וחסרה לסדר את דברייה ויצאה. אנה טיילה בין הכיתות, "שבוע הבא אני אתחיל ללמוד פה" אמרה והמשיכה לטייל. הקמפוס הוא מקום ענק עם המון כיתות. "דלת אחת, ודלת שניה" אמרה וניכנסה לדלת השנייה כמו שאמרה הפקידה וסגרה את הדלת. "לא, לא, אל תסגרי את הדלת" אלכס צעק אחרי ששמע את נקישות העקב של אנה. "מה? למה?" שאלה ועזבה את הדלת שנתרקה. "כי אי אפשר לצאת מפה, הדלת נעולה מבפנים" אמר ויצאה מהמחבוא שלו. "מה זאת אומרת?" שאלה כלא מבינה. "כו</div>Tue, 09 Sep 2008 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=586073&blogcode=9878740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=586073&blog=9878740