ספרות זולה.

העיניים נפוחות מרוב דמעות, הראש כואב והלב פשוט מרוסק. 

לפני שני פוסטים כתבתי שאני כנראה מאוהבת בא' ונראה לי שמאז נפקחו לי העיניים למציאות וסוף סוף הפסקתי להכחיש לעצמי את מה שבתוך תוכי ידעתי שנכון ולא רציתי להאמין- אני רוצה להיפרד מחבר שלי.

מאז שכתבתי את הפוסט הזה התחלתי לחשוב על מיליון ואחד דרכים להיפרד ממנו וחשבתי שפחות או יותר אני מוכנה. רציתי להגיד לו 'שמע, אני מאוהבת במישהו אחר', או 'שמע...הקשר שלנו לא מלהיב אותי יותר' ובראש שלי זה באמת נשמע מושלם. החלטתי להתקשר אליו ולהגיד לו את זה אחרי שהוא ישאל אותי 'למה אני כזאת בדכאון בזמן האחרון' אבל ברגע האחרון לא יכולתי לדבר, פשוט נאלמתי ולא ידעתי מה להגיד. אחרי שהשיחה הזאת הסתיימה החלטנו להיפגש היום ואז החלטתי שאני חייבת איכשהו לדחוף את זה לשיחה. 

אתמול הוא הזמין אותי לצאת עם חברים שלו למסיבה ולא הלכתי. העדפתי להישאר בבית ולהתבודד ככה שכשהגעתי אליו הוא מיד שאל אותי למה לא באתי ומה קרה לי. כל הסיבות שהרצתי לעצמי בראש ביומיים האחרונים לא יכלו להיאמר בקול רם בנוכחתו ובמקום זה עצמתי עיניים, נתתי לדמעות לזלוג ואמרתי את מה שבאמת הרגשתי באותו רגע :' אני לא מרגישה מאושרת'.

הוא היה כל כך מופתע והתחיל לשאול אותי מה הסיבה לכך.

אמרתי שאני לא יודעת, אולי יודעתי אבל לא הייתי במצב של להגיד לו בדיוק מה הולך. 

הוא היה שם וחיבק אותי חיבוק שנראה כמו נצח בזמן שבכיתי ואז שאל 'מה אנחנו עושים'?

'לא יודעת...', אמרתי. הוא הציע שניקח הפסקה כדי שאני אחשוב מה אני רוצה, וזה מה שעשינו.

עכשיו אנחנו בהפסקה, ואני חושבת...חושבה ובוכה וכבר כואב לי כל כך. 

אני אוהבת את הבן אדם מאוד כי אכפת לי ממנו עד כדי כך שזה שבר אותי לראות אותו נשבר מולי כשאמרתי לו שאני לא באמת מאושרת. הוא באמת אוהב אותי ואני גם אוהבת אותו אבל כנראה שזה לא מספיק לי, לא מספיק מאיזושהי בחינה שעוד לא עליתי עליה. בכיתי עד לפני שעה כי הוא נפגע ממני קשות ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שהוא כל כך נפגע בגללי וכי אם אני אחליט להיפרד ממנו אני אאבד אותו.

מצד שני...אולי מיציתי את מערכת היחסים הזאת? אולי נהיה לי משעמם כבר להיות בזוגיות איתו ובגלל זה הרגשתי שאני צבועה עם עצמי? תמיד אחרי שיצאתי איתו למקומות הרגשתי אחר כך...כאילו אני משקרת לעצמי. אני לא באמת מאושרת...

אני יודעת שעד שאני אפגוש בחור חדש ופרק הזמן שייקח לי להכיר אותו לעומק הוא ארוך מאוד ומי בכלל מבטיח שזה יקרה אבל קשה מאוד לחיות במין שקר  תמידי כזה. תמיד אני מרגישה שלא נוח לי, שאני צבועה, שאני יכולה להשיג יותר. 

ההחלטה בידיים שלי. 

פרידות זה קשה.