ספרות זולה.

שיט...נראה לי שהתאהבתי בא'...

יצא לי לחוות התאהבות בעבר כידוע עם ע', עם כמה שזה היה חסר תקנה כי זה היה חד צדדי ובסוף,כמובן,אכלתי כמות חרא ענקית, אז אני יודעת בעיקרון איך זה מרגיש אבל...הפעם זה שונה.

אני לא נערה טיפשה בת 16 וכבר עברתי כמה דברים בחיים בכל מה שקשור לאהבה ויחסים. יש לי ניסיון ולמדתי על בשרי כמה אכזרי יכול להיות שם בחוץ אז אני קצת יותר פרופורציונלית. 

אני מודה שאני מנסה להדחיק את זה עד כמה שאפשר, כנראה אני עוד בטראומה מע' אבל נראה לי שכבר אי אפשר להכחיש את זה יותר- פאקינג התאהבתי. 

יוצא לי לחשוב עליו בערך 90% מהזמן שלי במהלך היום והוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני פוקחת עיניים...אני רק חושבת עליו ועל העיניים התכולות וכבר מחייכת ויודעת שפתחתי את היום עם חיוך. אומנם היו לי בעבר פרפרים בבטן כשדיברתי איתו אבל עכשיו זה הרבה פחות...בכלל, נראה לי שפרפרים בבטן זאת הרגשה שחווים רק בהתחלה, כשלא מכירים את הבן אדם ודלוקים עליו. לא מכירים את האישיות שלו ולכן ההתנהגות שלו לא צפויה ובגלל זה אנחנו מתרגשים ונלחצים וכתוצאה מכך נוצרים 'פרפרים בבטן'. זאת רק התאוריה שלי... 

בכל מקרה, אני מכירה אותו יותר טוב ומרגישה בנוח לפלרטט ול"לשווק" את עצמי בצורה הרבה יותר טובה ו'מקצועית' מאותה התאהבות בגיל 16 ולא יודעת, נראה לי שהולך לי לא רע דווקא. הוא מתייחס אליי דיי טוב ואני מרגישה מין קירבה עמומה כזאת בינינו.

אני חושבת עלינו בכל מני סיטואציות, לווא דווקא מיניות, אלא סצנות לקוחות מסרטים קיטשיים-רומנטיים כאלה שבהם הוא מפגין אהבה אינסופית ומראה שיעשה הכל למעני. אני רק מחכה להיתקל בו כי אני יודעת שהוא לא יתעלם ממני. במקרה הכי גרוע הוא יסתכל עליי ויחייך:) ודבר אחרון, אני לא יודעת אם זאת רק אני שמדמיינת, אבל נראה לי שיש בינינו מתח מיני מטורף שאם והוא לא היה קצין היינו כבר מזמן...לא מורידים את הידיים אחד מהשני. אבל לא יודעת, אני לא מדברת מנקודת מבט כל כך אובייקטיבית (עלק 'כל כך'). 

עצוב לי שלא ייצא לנו להיפגש כל כך הרבה זמן בגלל החגים המפגרים האלה כי כמעט כל היציאות והסגירות שלנו הפוכות (חוץ מראש השנה שממש נהנתי להיות איתו, אפילו זמן לבד 1-1) ועוד בכלל עצוב לי כל כך שהוא משתחרר בכלל מהצבא...אני באמת לא יודעת מה יהיה איתי כשהוא יעזוב. 

התאהבות בסופו של דבר חולפת עם הזמן, אני מודעת לעניין, אבל עד אז, אין לי שמץ של מושג קלוש איך זה ישפיע עליי. אני אבכה?סתם אהיה בדיכי?לא יהיה לי אכפת? מה? מה? מה יהיה?

מוזר פתאום להרגיש ככה, שוב, אחרי שכבר חשבתי שיעברו שנים (לפחות אחרי צבא) עד שאני אתאהב שוב ואם להגיד את האמת, הניסיון אומנם עוזר טיפה יותר אבל אני דיי באותו מצב מעצבן שבו זמנית גורם לי להרגיש כל כך טוב- אי וודאות מתוקה.

לילה טוב, מתגעגעת (אליו)