"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

הרגע בדיוק סיימתי לאכול את ארוחת הערב שלי, ובמקרה התיישבתי לאכול אותה בסלון, מול הטלוויזיה, שבאותו הזמן הייתה פתוחה על ערוץ 22 ,על חדשות סיכום השבוע. בדיוק החלה כתבה על חוק המתיר נישואים חד מיניים במדינות אחרות, שכ14 מדינות חדשות הצטרפו למדינות המתירות סוג נישואים זה והראו הפגנות בצרפת - בעד ונגד- וכולי.

אני אמנם סטרייטית, אבל זה לא משנה, גם כשזה כביכול לא נוגע אלי זה עדיין מרגש אותי. כמו שמרגש אותי לראות זוגות של נשים וגברים, מרגש אותי לראות זוגות של גברים וזוגות של נשים מאותו המין. כי מה זה משנה מה המין שלהם? העיקר שהם אוהבים, הם משוחררים, הם אמיתיים עם כולם ומעבר לכך - הם אמיתיים עם עצמם ועם מה שהם מרגישים! זה נפלא בעיניי. אנחנו לא חיים בעבר, זה כל כך מיושן לא להתיר נישואים כאלה! כשהם מתחתנים הם לא פוגעים באף אחד, זה רק נותן להם את האפשרות להיות בדיוק כמו כולם, כי זה מה שהם, בדיוק כמו כולם.

לצערי לא רק שבארץ אין את זה, אין אפילו נשואים אזרחיים. אני לא מקבלת את זה בשום צורה. זה מסוג הדברים שאני חושבת שהפן הדמוקרטי של המדינה צריך להיות קצת יותר תקף מאשר האופי היהודי של המדינה. אבל בפוסט הזה אני בעיקר מדברת על הנישואים החד מיניים ופחות על האזרחיים. אבל נניח שאני לסבית, ואני גרה פה, ואני מאוהבת במישהי שאני יודעת שהיא האחת, היא זו שאני רוצה להעביר חיים שלמים איתה, למה שאני לא אוכל ללבוש שמלה לבנה ולהתחתן איתה במדינה שלי? במדינה שאני גרה בה כל חיי.

אם החוק לא יאושר מתישהו בשנים הקרובות אני באמת חושבת שאני אהיה מובכת מההתנהלות של המדינה הזאת. פעם זה היה פחות מקובל, זה נכון, אבל כבר התקדמנו, וכל נושא ההומוסקסואליות הוא פתוח ומקובל. אז שיהיה גם פתוח ומקובל מבחינה חוקית. הומוסקסואלים לא צריכים להרגיש לא שווים מבחינה חוקית!

זוהי דעתי.

ומעבר לכך, כמו שכבר אמרתי מלא פעמים, וכמו שבגלל זה יש לי שרשרת עם המילה הזו עליה, *וכמה שזה שוב ישמע קיטש*: אני מאמינה באהבה. ואם מישהו מאוהב, טוב לו והוא משוחרר זה מרגש אותי. חיו ותנו לחיות.פשוט ככה.

והנאום הנחמד מניו זילנד בנושא החוק הזה:

אנחנו באמת לא מחליטים על מלחמת עולם או גרעין או משהו כזה, אנחנו כולה מאשרים לאנשים שאוהבים אחד את השני להתחתן.

עצוב לי באמת שיש אנשים שממש לא חושבים כמוני בנושא.

ודעתי ממש בקצרה: