עברו עלי שלושה ימים מדהימים ועמוסים במיוחד, אבל כרגע: אני משוחררת!! פיניטו! נגמר השירות הצבאי! אני אזרחית לכל דבר!
אחרי כתיבת הפוסט הקודם, לא הצלחתי להרדם! סיימתי להכין ארגונים אחרונים, סיימתי לכתוב ברכות וכולי. הצלחתי להרדם רק ב4 לפנות בוקר, אחרי מלא התהפכויות במיטה. והשעון המעורר השמיע את קולו כבר בחמש וחצי בבוקר. אז ישנתי שעה וחצי בלילה הזה, שזה פיסיכי! אבל לא הייתי ממש עייפה.
נסענו לשם באוטו כי היו לנו מליון דברים להיסחב איתם, וזה היה רעיון ממש טוב, למרות ההימעכות בין כל הדברים שלנו בזמן הנסיעה. יום אחרון על מדים עבר דיי בסבבה, עשיתי שלושה אימותם והתחפשנתי כל שאר הזמן D:. יצאנו ב3 וחצי היישר לכמה סיבובים בשוק לקניית מתנות אחרונות לחוליה. עכשיו יום אחרון על מדים, אני והחברה שעוברת איתי הכל בחיים, נכנסנו לסופר לקנות תיונים וקפה לחוליה, מישהי באה אל החברה שלי ואומרת לה במבטא אמריקאי כבד "הו! אותך חיפשתי!" תחילה הרמנו גבה, ואז הסתבר שהילדים שלה הכינו ברכות לכבוד פסח לחיילים אבל הם לא הספיקו לחלק אותן. אז הם הביאו לנו שתי ברכות שילד אמריקאי קטן הכין לכבוד פסח. נמסתי שם! מה הסיכוי שבשעה האחרונה שאני הולכת על מדים ברחוב יקרה לי דבר כזה?!
הנה הברכה כמעט הכי יפה שקיבלתי בחיי:
אחרי הרגע המרגש הזה היינו בעיקר במרוץ נגד הזמן ובמלא שיטוטים והתארגנות זריזה וכמה עצבים על בנות שמארגנות איתנו כביכול ולא עושות כלום בשיתוף פעולה. אבל חבל לי להרחיב על זה, כי זה כבר לא באמת ישנה משהו :)
הפריסה הייתה בערב בבית החייל והגעתי אליה קצת עצבנית. והסושים קצת נמעכו לי בתיק ולא היו מושלמים כמו ברגע שהכנתי אותם :S זה קצת ביאס אותי. הבנות שלנו הכינו לנו הצגה כזאת שהן חיקו כל אחד מאיתנו. לי אין בעיה שצוחקים ומחקים אותי, אני הכי זורמת בעולם בקטעים המצחיקים האלה. אבל הפעם בחרו לחקות אותי בנושא שאני לא צוחקת עליו. בקטע של הבטן והרופאים וכל המשבר שעברתי. חיקו אותי בקטע של "היום בבוקר הייתי אצל רופא, היום בצהריים הייתי אצל רופא..אחח כואב לי אחח המעיים" וזה פשוט לא מצחיק אותי! עברתי את המשבר של החיים שלי, ואולי הן לא מודעות לחומרת המצב אצלי, אבל זה קצת היה מעליב. כי יש כ-ל כ-ך הרבה דברים לצחוק עלי ודווקא את זה הן בחרו. זה היה מוגזם. לא כעסתי עליהן אבל נעלבתי באותו הרגע בכל זאת כי זה נתן הרגשה של "זה מה שיזכרו ממני? את התופעות לוואי החצי פסיכוסומטיות חצי אמיתיות שהיו לי?". גם העלבון וגם העייפות כבר שברו אותי והלכתי לחדר לבכות קצת. חברות מקסימות עודדו אותי, אבל כבר לא היה לי כוח ליום המחרת לכל השיחות האישיות והמתנות והפרידות.
הלכתי לישון מבואסת ורציתי שהכל כבר יעבור ושאני אגיע הביתה.
השינה בלילה עשתה את שלה, והשינה בבית החייל הייתה פשוט שווה את הכסף!
בבוקר כבר קמתי עם כוחות מחודשים, התארגנו בלי לחץ והגענו ללשכה בתשע בבוקר היישר לתחילת טופס הטיולים היוצא שלנו :)
התחלנו עם כמה חתימות ובין לבין התחלתי לעשות שיחות אישיות עם האנשים שאני אוהבת בלשכה. הבאתי את המתנות שהכנתי לכל אחד, את הירושות שלי, אמרתי להן מה אני חושבת על כל אחת באופן אישי והן אמרו לי מה הן חושבות עלי. הופתעתי שכולן אמרו פחות או יותר את אותם הדברים: שאני מיוחדת, שיש סביבי אווירה טובה וחיובית תמיד - שגם בתקופה שהיה לי נורא קשה ובכיתי כל יום ידעתי לעודד ולעזור לאנשים שהיו סביבי והיו צריכים עזרה, ושתמיד דאגתי להם, לכל מי שעצוב ולכל מי שקשה. וזה עשה לי כל כך טוב על הלב! אם כל כך הרבה אנשים אומרים את זה עלי בלי תיאום מראש..וואו. פשוט וואו. פתאום קיבלתי מכולם את כל האהבה שלהם כלפי. זה היה מדהים. בסופו של דבר, כמו שהחברה שעוברת איתי הכל בחיים אמרה לי באחד הימים שהרגשתי נורא מבחינה מקצועית , שבסופו של דבר לא יזכרו כמה טחנתי עבודה אלא את האווירה שאני יוצרת סביבי ואת הקשרים והחברויות והצחוקים. ופתאום זה היה כל כך נכון. שכחתי הכל מבחינת עבודה, הסמכות ושאר השטויות הללו, פתאום הבנתי שכל ההשקעה בכולם, והחברויות והצחוקים היו באמת הכי שווים והכי טובים. בחיים לא השתלבתי ככה מבחינה חברתית באיזשהו מקום. קיבלתי גם מלא מתנות אישיות! הופתעתי לטובה מכולם והצטערתי שלא יכלתי ,מבחינה כספית, לקנות מתנות אישיות לכל מי שרציתי *כל השחרור הזה כבר עלה לי כמעט 500 ש"ח!*. אבל זה כל כך שווה את הכסף, אחרי כל האהבה שקיבלתי אתמול..הייתי כל כך נרגשת.
בשיחה האישית עם המפקדת ועם הסגנית שלה היה גם כן מדהים. הן אמרו שתרמתי כל כך הרבה לאווירה בחוליה ולא סתם כחלק שולי אלא ממש כחלק מרכזי, שיצרתי הוואי שלם סביבי. ושכן ירגישו שאני איננה. הם אמרו גם שאומנם יצא שאין לי הסמכה אבל את כל הפרוייקטים שנתנו לי מילאתי בלי שהעירו לי אפילו פעם אחת. וזה באמת נכון, לא חשבתי על זה ככה. קיבלתי המלצת מפקדת, אבל זה עניין דיי רשמי כזה, השיחה הייתה חשובה ואישית יותר. וגם קראתי את המסקנות של המראיינת שראיינה אותי לתפקיד! היא פשוט קלעה בול! היא כתבה שאני חכמה ועמוקה, שיש לי אינטילגנציה רגשית ומודעות עצמית ממש גבוהות. שהלימודים מאוד חשובים לי ושיש לי שם ביצועים טובים אבל שלפעמים זה בא על חשבון חברים. שיש לי מעט קשרים אבל המעט האלה עמוקים וחשובים. וזה ממש נכון. היה מרגש לקרוא את זה וגם להיזכר בדפים שמילאתי עם כל מיני שאלות מוזרות כמו מה גורם לי לבכות, אילו תכונות יעזרו לי בתפקיד וכו'. כתבתי את זה לפני שנתיים וזה ממש לא השתנה וחפרתי להם מ-ל-א שם. כתבתי שיש שני סוגי בכי: מאושר ומשמחה. ונתתי דוגמאות מזה ומזה. על שאלה אחרת עניתי שנשים חזקות הן מודל לחיקוי משבילי ונתתי שתי דוגמאות מזה. וכתבתי מחוץ לשורות ובכל פינה ריקה על הדף! אולי משם הגיעה ה"עמוקה" שהיא רשמה עלי D:
הנה כמעט כל המתנות שהביאו לי, בנוסף על אלה יש מלא ברכות ושיחון עברי גרמני שקיבלתי מחברה טובה:
*את השרשראות לא רואים כל כך אבל הן יפות, והמחברת האדומה: חברה הכינה לי אותה, היא מחולקת לחוצצים, הראשון לציטוטים יפים, והיא מילאה שם כמה, השני הוא לרשימות: מקומות שהייתי, מקומות שארצה להיות, ספרים שקראתי, ספרים שארצה לקרוא, איך אומרים "אני אוהבת אותך" בכל השפות *אני צריכה למלא*, חוצץ שלישי לציורים שלי ורביעי למחשבות שלי. כשקיבלתי את המתנה הזאת ממש בכיתי..קבענו שאני אסע אליה מתישהו לדרום :)*
בנוסף מישהי עיצבה את הדמות שלי בפימו:
ועוד שתי בנות שכחו את המתנות בבית , אז כנראה אקבל אותן מאוחר יותר. :)
אחרי שעזבנו את הלשכה ונפרדנו מכולם שוב, נסענו לאכול בסושי רחביה, יש שם סושי כ-ל כ-ך טעים! נהננו מכל רגע. ובסוף בגלל אחות של החברה שעוברת איתי הכל בחיים הסתובבנו בירושלים באוטו במשך איזו שעה ואספנו אותה והגענו הביתה בתשע בערב. אבל הייתי כל כך שמחה שלא היה לי כל כך אכפת :)
הלכתי לישון מאושרת, עם קיטבג ארוז ומוכן ליום המחר.
והיום: שחרור! הסוף! תל השומר, החזרתי את כל הציוד, שמרתי את הכומתה וקיבלתי את תעודת השחרור עם הכתובת "מילואים" עליה. אני מניחה שלא יקראו לי כי אין לי הסמכות, אבל לא נורא, עדיין נחמד שיש את האופציה :)
אני חושבת שאני עדיין לא מאמינה, מרגיש לי שאני בבית לסופ"ש ובראשון שוב צבא..אני לא קולטת שזהו זה, אני מאריכה שיער והוא ישאר פזור, אני שמה לק ולא צריכה להוריד בשבת מאוחר בלילה, אני קמה בבוקר ובוחרת לעצמי את הבגדיים, אני שמה כמה ואיזה תכשיטים שבא לי. כל הדברים האלה גורמים לי להרגיש טוב יותר עם עצמי :)
נתרגל ;)
וכרגע אלך לי להנות מהאזרחות הזאת שבאה עלי לפתע D: כל כך הרבה טוב! וכאב בטן?! סביל בצורה מדהימה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
