אוך כמה שבא לי להיות רזה יותר לפעמים. זה משפט שכנראה כל בחורה כמוני אומרת לעצמה 70 אלף פעמים ביום. וזה כבר לא משנה אם זה עניין שהחברה הכניסה לנו את זה לראש, או אם זה בא ממני. לא משנה איפה זה התחיל, אבל זה מזמזם כל הזמן בראש.
אני לא מבינה תמיד מה קשה לי כל כך להתמיד בדברים?! אני יורדת 2-3 קילו וזהו איכשהו מעלה אותם שוב בחזרה. אני רוצה לרדת 10 קילו! וזה מכובד. התחלתי באמת לעשות הליכות כל יום, אני משתדלת הליכות של 8 ק"מ כל פעם, ובשילוב של אוכל נכון זה אמור לעבוד. בכלל, החלטתי לאכול יותר בריא עכשיו, לאור כל כאבי הבטן שיש לי לאחרונה שוב. אמרתי גם לאמא שתשתתף איתי בנושא התזונה, שכולנו נאכל יותר בריא. אז התכנון לזמן הבא הוא להכין יותר דגים, קינואה ואני אנסה שוב לחזור לסלטים, נראה איך הבטן שלי מגיבה איתם, אולי יש ירקות ספציפים שאשים פחות וכאלה שאשים יותר. החלטתי להפסיק שוב עם כל מוצרי הדיאט האפשריים. הם פשוט לא בריאים לגוף. מידי פעם כן אשתה קולה זירו, אבל אני כבר באמת בקושי שותה את זה גם ככה. קפה אני צריכה להגביל את עצמי לפעם-פעמיים ביום. בשאר הזמן יש תה ירוק עם נענע, תה קמומיל וצ'אי מסלה וצ'אי בדואי שאני נורא אוהבת. עוגות, עוגיות ושוקולדים.. כרגע אני נמנעת לחלוטין עד וינה. כי אני יודעת ששם כן אוכל איזו פרוסת עוגה ביום, כי העוגות שם מדהימות! אחרי שאחזור מוינה, אמשיך להימנע, אבל אפשר איזו עוגיה בסופ"ש, כי לפי דעתי להימנע מהכל לחלוטין יביא אותי אח"כ לרצות את זה יותר ויותר.
אני מקווה שזה יעבוד, כי זה עצוב לי שזה לא מצליח, וזה מתסכל כל פעם מחדש. אני חושבת שגם בכללי, עם תזונה בריאה יותר אני ארגיש טוב יותר פיזית.
אתמול הלכתי עם בוסה לפאב השכונתי שלנו, סוף סוף לשתות קצת אחרי תקופת התנזרות של שלושה שבועות. איך שהגעתי היא הסבה את תשומת ליבי שוולברין יושב בחוץ עם חברים, שגם אני מכירה. באמת היה לי נורא מוזר ששנינו גרים בעיר כל כך קטנה ונפגשנו בטעות רק פעם אחת בשנתיים וחצי האלה. אז הנה. בכל אופן, החלטתי שאין לי כל כך מה להגיד שלום כי אני יודעת שזה יגרור לשיחה שממש אין לי כוח אליה. בייחוד שלפני כמה חודשים הוא רצה להיפגש לקפה ואמרתי לו שלא. אז לא ידעתי לאן השלום הזה יוביל אז העדפתי להימנע.
כשבאנו ללכת ראיתי אותם כבר עומדים וידעתי שעומד להיות רגע סטייל מרפי, הדבר היחיד שאתה מנסה להימנע ממנו פשוט ככה קורה.למרבה ההפתעה, הפעם מרפי נשאר לישון בקבר, והמפגש לא אירע. המסקנה היחידה שהייתה לי ממנו בערב הזה זה שהוא נורא דומה לאמא שלו עכשיו כשהוא האריך ככה שיער XD
אני ובוסה פרשנו לבית שלה, מצחקקות קצת מהאלכוהול ובעיקר נהנות מהחיים. עלינו לחדר שלה , שמנו מוזיקת פופ ישנה משנות ה90 והתחלנו לצייר. ציורים יפים לא יצאו אבל היה ממש כיף. באמצע פתאום בוסה העירה "תראי איזה מיוחדות אנחנו, איזה שתי בנות חוזרות מפאב ויושבות לצייר בחדר?!". אף פעם לא חשבתי על זה כי זה באמת הכי טבעי לי בעולם :)
לא אעלה לכאן את הציורים כי באמת שהם לא משהו..אני טובה בלצייר דמויות קומיקס מטופשות ולא ציורים יפים של ממש..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
