"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

8 וחצי ימים על מדים! מה זה החצי הזה? יש לי ביום רביעי תור לרופא במקום מרוחק אז אני אגיע ללשכה רק לחצי יום. בכל אופן. עדיין 8 וחצי ימים!

בכל זאת מחר ראשון ופשוט א-י-ן ל-י כ-ו-ח *!!* לעבוד בלשכה יותר. אני מנסה להתעודד עכשיו ולפחות להבין שמחר זה יום ראשון האחרון שלי בלשכה, בצבא בכלל. זהו. בכל שאר ימי הראשון לקחתי חופש. ואמנם השבוע הזה הולך להיות מזעזע, כי מבחינת עבודה הוא באמת הולך להיות מזעזע, אבל שבועיים ואז פסח וסה טו. נו מור לשכה פור אול מיי לייף!

אני עוד לא יודעת מה אעשה ברגע שרגלי תדרוך בבקו"ם בפעם האחרונה, בכיוון הנגדי שממנו הגחתי אליו לראשונה מלפני כמעט שנתיים, אני אשאיר את זה לרוח הספונטנית שבי, אבל אני יודעת שברגע שאני מגיעה הביתה, חוץ מהנסיעה לוינה, אני נכנסת לדיאטה ולמשטר ספורט. הגיע הזמן אתחיל להשקיע בעצמי יותר ולהוריד את 10 הקילו שנוספו אלי בשלוש שנים האחרונות! אני לא מקבלת אותם, לא אוהבת אותם, ולא מוכנה להזניח את עצמי ולתת למשקל לטפס לאט ובבטחה למעלה. את ה4 שעליתי בסה"כ בצבא אני אוריד ואת ה6 שאני עוד סוחבת מהפסיכומטרים שעשיתי אני גם כן אוריד. ואז אני אשמח ויהיה לי יותר ביטחון. D:

אני גם רוצה להתחיל את הסטודיו לציור שכל כך רציתי גם בתקופת הצבא ולא התאפשר לי בגלל השעות. וול, עכשיו אני אעבוד במשמרות ואהיה פנויה לפעמים גם בבוקר! אני מקווה להתחיל ללמוד קצת לצייר יפה ולא רק להכניס את הרגש שלי לציורים של ילדה בת 6.

אני רוצה גם לנסות ללמוד גרמנית לבד. אולי בהתחלה לאו דווקא את הגרמר שלהם, זה נראה לי קצת קשה. אבל אתחיל בלעבוד על אוצר המילים. שלפחות אוכל להבין גרמנית ולקרוא גרמנית. אני קצת בספק עם זה, אבל אתחיל ואראה איך זה מתקדם. אני יודעת שיש לי רצון חזק ואני מסוגלת להשקיע בדברים עד הסוף אם אני רק רוצה.

העבודה שלי בבריכה אמורה להתחיל בסביבות אפריל אבל זה יכול גם להידחות למאי. מצד אחד נראלי מוזר שיהיו לי ימים שלא אהיה בשום מסגרת, זה אפילו מפחיד קצת. אבל כמה ימי חופש, אני בטוחה שאסתדר! הבריכה נסגרת בסביבות אוקטובר-נובמבר ואז אמצא עבודה חדשה, בתקווה שבחנות ספרים :) אני מקווה לטחון משמרות גם כי בא לי להרוויח כסף ולחסוך קצת והעבודה הזו לא קשה במיוחד ומסבתר שאפשר גם לקרוא קצת בזמן העבודה כי יש הרבה זמן פנוי :)

בכל אופן, אני מוכנה לשחרור יותר מאי פעם. אני לא מרגישה לרגע את הפחד לצאת לאזרחות, אני לא באמת מרגישה שהצבא היווה עבורי איזשהי חממה שאני עוד אתגעגע אליה. זה נכון שבאזרחות לא הכל קבוע וצריך להתחיל לבסס את עצמך ואולי אני עוד אחווה הרבה מצבים מלחיצים ואפול על התחת *או במקרה שלי: על הראש* עוד הרבה פעמים. אבל בצבא גם חטפתי את הבעיטה של החיים, ואני מתה לעוף משם. הדבר היחיד שאולי אתגעגע אליו: האנשים. המזל היחיד שהיה לי זה לשרת עם אנשים מדהימים כמו שאני משרתת איתם. התחברתי לכל כך הרבה אנשים שם! אני דיי בטוחה שלא ישמר הקשר עם רובם, אבל הם בהחלט הייתרון היחיד בתקופה הזאת של הצבא.

רציתי לכתוב גם משהו שבדרך כלל לא נוח לי להוציא מהפה, אבל אני מרגישה צורך. אני קצת מקנאה בבוסה. היא הכירה מישהו בתגלית, בדצמבר, ונשארה איתו בקשר כל הזמן הזה. הם היו ביחד בזמן תגלית, והיה ברור שהקשר בינהם הוא לא תמים. והם מדברים כל יום מאז בסקייפ והכל והשבוע הם החליטו כבר להגדיר את זה. במאי היא נוסעת לארה"ב עם הסוכנות והוא גם יהיה מדריך שם באחד המחנות אז הם יהיו שם ביחד, והיא תישאר שם גם חודש-חודשיים. זה נכון שזה עוד העתיד וזה לא בטוח כלום. אבל בהווה, הם זוג. אני מפרגנת לה, ואני מתרגשת בשבילה, וכשאני קוראת חלק מהדברים שהיא מראה לי דופק לי הלב כמו שהוא דופק אצלה.

אבל מהצד שלי אני קצת מקנאה שאצלה זה הולך מקסים, והסיפור שלי כבר דעך. כבר הבנת שכנראה עם יוהן אני כבר לא אהיה. הוא ידיד קרוב עדיין, וכלום לא השתנה בשיחות, אבל אני מודעת למציאות הקצת כואבת שזה כנראה לא נועד להיות. ובכלל מאז שפיניתי את הרגש שלי ממנו ואין לי באמת מקום לנתב אותו אליו, אני מרגישה קצת ריקנות. כשהייתי דלוקה עליו יותר, וחשבתי עליו יותר, ופנטזתי יותר היה בי מלא רגש ושמחה וכיף. ועכשיו זה פשוט רגיל. חיים...

הקנאה לא אכלה אותי, והיא גם לא תאכל או תשנה את ההתנהגות שלי כלפי אף אחד. אבל זה הרגש הכי מכוער ומעצבן שאני שונאת להרגיש ובכל זאת מרגישה כל הזמן.

ניסיתי את מזלי באיזשהי תחרות. סיפרתי רק לבוסה על זה. לא בא לי לספר לאף אחד אחר. גם כי אני לא ממש מאמינה בעצמי שבאמת אצליח, אז רק אם באמת ייצא מזה משהו אני אכתוב על זה יותר, אם לא..פשוט אניח לזה.

בוינה הולך להיות כל כך כיף. חסכתי גם מלא כסף שאני מתכוונת לבזבז במסעות שופינג עם אחותי, במקומות הלא יקרים והמגניבים כמובן. זה בדיוק אחרי השחרור אז אני צריכה גם לא בגדים לקיץ ותיק. אני הולכת לזרוק את התיק של הצבא ולקנות לעצמי, דבר ראשון, תיק חדש, ענק ובוגר יותר אבל לא בוגר מידי :)

אתמול הייתי עם בוסה בים והיה דיי כיף. אבל לפעמים יש משהו באוויר הזה, ברעש של הגלים ובחוף המתרוקן בזמן שקיעה , שעושה אווירה קצת מלנכולית.

לא יכולה כבר לחכות שהשיער שלי יתארך!