אני לא יודעת אם זו אדישות או הימאסות מרוב המין האנושי, אבל אני לא מוצאת את הכוחות לצאת מהבית.
אני יוצאת כל יום לצבא, ולפעמים אני יוצאת לבית קפה עם המשפחה, ואני מנסה לשמר את מנהג "סרט בשישי בצהריים". אבל חוץ מהדברים האלה אני לא מוצאת כוחות לצאת למקומות אחרים.
פעם הדברים שהניעו אותי יותר לצאת למקומות זה בעיקר שיש לי האפשרות להתלבש יפה ,להתארגן, להראות טוב ובנוסף גם את האפשות להכיר אנשים חדשים. הכל השתנה. סביר להניח בעקבות כל התקופה האחרונה, כאבי הבטן החרדות ,חוסר הביטחון העצמי.
כרגע אני מנסה להיות יותר ויותר שלמה עם עצמי ואני מרגישה דיי טוב. אני מעשירה את עצמי ברגשות בעיקר מספרים וסרטים, מרחיבה את האופקים שלי ומעשירה את עצמי כאדם. אין לי כוח לכל המסביב.
לא בא לי לטפח את עצמי: אין לי החשק להביא את עצמי ולהתאפר, או לסדר את השיער שאני מחכה שיתארך כבר ושונאת אותו ככה. בא לי גם לרדת במשקל אבל זה דבר שאני אראה תוצאות רק בעתיד. ועד שזה יקרה לא בא לי בכלל לעשות משהו בנוגע למראה שלי.בגדים וההתאמות שלהם לא עושים לי את זה. מצידי ללבוש ג'ינס וסוודר גדול כל החיים.
לא בא לי שיתחילו איתי. זה לא חשוב לי כרגע. אולי גם מכאן נובע חוסר החשק לטפח את עצמי. אני לא מוצאת כרגע טעם בלהיות בזוגיות כשאני לא שלמה עם עצמי. וכשאני עדיין לא חזקה ועוצמתית כמו פעם. אני לא רואה את עצמי יוצאת אפילו לא לדייט אחד.
וגם לא בא לי להכיר אנשים חדשים.אין לי את הכוח לדבר על החיים שלהם, לדבר על החיים שלי. לשאול שאלות, לנסות להכיר. זה לא מעניין אותי כרגע. וזה לא מניע אותי כרגע.
ואני מרגישה שעם הגישה הזאת אני לא אגיע לשומקום!אני אוטמת את עצמי ואת הלב שלי מהחברה וכל אלה לא מדרבנים אותי לצאת מהבית, אלא להישאר בו - שזה הבילוי הטוב ביותר עבורי עכשיו. אבל אני כן חוששת להרחיק עם זה לכת, להגיע למקום שאני אהיה בודדה ואשנא את עצמי על שעשיתי זאת לי.
אני רק כותבת את זה כי עכשיו אני בדיוק לפני יציאה עם בן דוד שלי. הוא לא יוצא הרבה ואין לו כל כך עם מי לצאת לפאב. כשהסכמתי, אתמול, שנצא לא חשבתי שיום האהבה אז יהיו מלא אנשים ולא ידעתי שלא יהיה לי כוח לזה כל כך. אבל אני יוצאת רק בשבילו. ובשביל הבירה. כל כך בא לי בירה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה