"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

שישי בערב, והזמן עובר לי לאט. זה טוב :)

התרופה שהרופא נתן לי נגד הצרבות שנגרמות בעקבות ההליקובקטר דיי עוזרת לי. התחלתי גם לקחת שמן אורגנו פעמיים ביום. אמא של חברה, שהיא נאטורופתית, המליצה לי על זה ואני מרגישה כבר יותר טוב מבחינת הבטן העליונה. *בבטן השמאלית התחתונה יש לי תמיד כאב. 24/7 פשוט למדתי, ואני עדיין לומדת, לחיות עם זה*. אני מקווה שהשמן הזה באמת יכסח את החיידק הזה ובבדיקה הבאה אני אגלה שהוא כבר לא שם :)

אתמול יצאתי עם בוסה לבית קפה דיי נחמד. בהתחלה היינו אמורות לצאת לסרט. זה התבטל מאחר ולא היה את הסרט שרצינו ושהיה לנו אליו כרטיסים בחינם. בוסה רצתה לצאת לפאב אבל הרגשתי שלא מתאים לי. אני שונאת את הריח של הסיגריות, ואת העובדה שאני לא מעשנת ויוצאת מסריחה וצריכה להתקלח שוב באמצע הלילה בגלל דברים שאחרים עושים. וגם לא בא לי על האווירה הזאת. אולי בגלל שאני לפני מחזור ויש לי הורמונים, ואולי סתם בגלל מי שאני, נהייתי קצת עצובה שאני מגיבה ככה. אני מרגישה לפעמים כמו נפש זקנה בגוף צעיר. שלא תבינו לא נכון, אני מרגשה חיה, ומלבבת ושאני בתחילת שנות העשרים של חיי, אני מבחינתי צעירה. אבל מבחינת מה שצעיר בסביבה שלי אני לא. אני מעדיפה להשתגע לי רק כשיש מצב רוח לזה ולא להיסחב כל הזמן ממסיבה למסיבה. אני מעדיפה את הסיפורים של חברים שלי במקום שאני אוכל לשמוע אותם טוב יותר ולא בפאב. אני מעדיפה לשבת ולקרוא ספר על פני לצאת מסריחה לגמרי ממקום שצעירים הולכים אליו. אני מעדיפה את הדברים האלו. ומפעם לפעם לצאת להופעה. הופעות אני אוהבת הרבה יותר.

בכל אופן, חזרה לעניין. העובדה שממש לא התחשק לי פאב ובעצם יותר נכון, העובדה שאף פעם לא מתחשק לי פאב, העכירה את מצב רוחי. ואז הכל בעולם נראה לי נורא מעצבן. יש גם כמה נקודות שאני מדחיקה אז הן מוצאות פרצה בגדר ששמתי אותן בו ובאות לידי ביטוי ברגעים האלו בדיוק. אז פתאום העובדה שאחותי ככל הנראה צריכה מכשיר שמיעה וההורים שלי לא מתייחסים אליה ברגישות כזו שהייתי מצפה מהם פורצת. והעובדה שאבא שלי גורם לי להרגיש חוסר ביטחון וחרא עם עצמי גם פורצת. אבא שלי אדם מקסים. אבל הוא לא יודע להתבטא במילים הנכונות. ולפעמים כשהוא אומר לי "לא חשבתי שתהי ככה בצבא" או "אני מקווה שתסתדרי בחיים" אחרי שאני אומרת לו כמה אני לא סובלת את הלשכה או שאני באה אליו שמחה כשנשארו לי 30 ימים על מדים. זה מעצבן אותי כי מותר לי להישבר. מותר לי שתהיה לי נקודת שפל בחיים שדווקא ממנה אני אצמח. מותר לי לא להיות מושלמת. ומעבר לכך, מושלמת אני לא אהיה לעולם! אמרתי לפסיכותראפיסטית שלי  לפני כמה פגישות, אחרי שהיא אמרה לי שאני צריכה לשכוח מהרעיון של שלמות כי אין דבר כזה, שאני דווקא אוהבת אנשים עם פגמים. אני אוהבת לראות את הפגמים שלהם ולאהוב אותם בכל זאת. אבל בכל מה שנוגע לעצמי, אני ביקורתית נורא.

לפעמים אני חושבת שהחלק של ההורים שלי טמע בי את חוסר הביטחון שיש בי היום.אני באה ממשפחה טובה, אוהבת ותומכת. שלא תבינו לא נכון. המשפחה שלי באמת חמה ומקסימה. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי פחדתי להכשל. תמיד השגתי את ההערכה של ההורים שלי דרך הציונים הטובים שהוצאתי. הם התייחסו אלי גם מעבר, אבל כשקיבלתי מאיות הם השוויצו, והראו את התעודות הטובות שלי לכולם. וכולם ידעו שאני מצטיינת וכולם ידעו שאני חכמה ושאני טובה בלימודים והכל. ואיפשהו אם קיבלתי ציון נמוך זה היה משהו בסגנון "סוחרת..התחלת לזלזל" או דברים כאלה. איפשהו הרגשתי שאם לא אהיה מושלמת לא ארצה את ההורים שלי. אם אהיה פגומה זה לא יהיה בסדר. אף פעם לא נכשלתי במבחן בחיי. אף פעם לא קיבלתי מתחת ל55. אף פעם לא קיבלתי בכלל ציון עם הקידומת 5.

קל להגיד במבט לאחור שההורים "אשמים" או כל דבר כזה או אחר. אני לחלוטין לא כועסת עליהם. לכל אחד יש טעויות. ואין הורה מושלם. גם הורים בני אדם וגם הורים יכולים לעשות טעויות.

אבל הייתי ממש רוצה שלציונים תהיה חשיבות פחותה בחיי. שהם לא יהיו המדד לכמה טובה אני בחיים האלה.

הזלתי כמה דמעות בבית הקפה שישבתי בו עם בוסה והרגשתי קצת חרא. לבוסה יש קטע עם מישהו מתגלית. הם שכבו כשהוא היה כאן אבל היה בינהם משהו מעבר לסטוץ. וכבר חודשיים עם שומרים על קשר יומיומי בסקייפ וזה לא בקטע רק ידידותי אלא בקטע של מעבר. שברור שהם הולכים לכיוון הזוגיות. זה גרם לי קצת לקנא, קנאה בריאה, לא כזו שמשנה משהו בתפקוד של האדם, למה אצלה זה הולך ואצלי אני בקטע האפור הזה? למה גם אצלי הדברים לא יכלו ללכת חלק כמו שם? למה תמיד הדברים אצלי לא הולכים ואחרים מגשימים את כל הדברים הייתי רוצה?

זה היה ערב קצת מיואש מבחינתי. וידעתי שהתרופה הטובה ביותר היא שינה. בלילה חלמתי על מישהו שנדלק עלי ורצה להזמין אותי לארוחה אצלו בבית. אני סרבתי וניסיתי להתחמק בכל תוקף כי כאבה לי נורא הבטן ופחדתי שאני אצטרך לשירותים ולא יהיה לי נעים שם בכלל. אבל הוא רדף אחרי עם הארוחה הזאת ואיכשהו נכנעתי ובסופו של דבר ישבנו לאכול אצלו בדירה, במרתף קר מאבן, עם אור נרות ומשרת שהגיש לנו את המנות. ואז ראיתי שזה לא כל כך נורא כמו שחשבתי.

זה גורם לי לחשוב שזה בגלל שאמרתי לבוסה בדיוק בערב שאני לא רוצה זוגיות כרגע. שטוב לי לבד ואני לא רואה את עצמי נמצאת אפילו בדייט אחד עם מישהו.

והבוקר. הבוקר פשוט החלטתי שבא לי לקום ולהיות בבית. התעוררתי בשמונה וחצי אחרי שישנתי שמונה שעות *3 שעות יותר מבדרך כלל!* והשתהתי במיטה עוד איזו שעה. זה היה נפלא. ארוחת בוקר ביתית ונפלאה שמוגשת בצלחת! כל בוקר בלשכה ארוחת הבוקר שלי היא חטיף אנרגיה של נייצ'ר ואלי, ופתאום אני כל כך מעריכה את האפשרות לאכול ארוחה בצלחת, על שולחן. ארוחה קצת יותר טובה מחטיף אנרגיה בחטף.

הרגשתי באמת יותר טוב מבערב הקודם. ויצאתי עם בוסה לטייל קצת בטבע שקרוב אלי לבית. ראינו כלניות, פרגים, חמצוצים, רותם, אירוסים וכולי. היה ממש יפה והפריחה כבר ממש החלה :) גם ראיתי את המקום שאני ווולברין עשינו בו סקס לפני כמה שנים, והדבר העלה בי קצת זכרונות ;)

למרות שרציתי להישאר בבית יצא גם שאחרי הסיבוב נסעתי לקניון עם בן דוד שלי לקנות כמה דברים, וכשחזרנו יצאתי לי לגינה, לקרוא קצת את הספר ולכתוב על הדשא. ישבתי שם איזו שעה וזה היה מזין. השמש מחזיר את האור לחיים. באמת. רק לשבת בה ולהתחמם כבר עושה לי טוב ומעלה לי מחשבות יותר חיוביות ואופטימיות על החיים.

בבית היה לי מקרה אימה קצר. המשכתי לקרוא במיטה, בפוזה הקבועה שלי, מתחת לפוך. כשפתאום הבחנתי במשהו זז מאחורי הספר. הצצתי וראיתי *טאם טאם טאם!* ג'וק אימתני מהלך לו בנוחות על השמיכה שלי!

נאלמתי דום לרגע. לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואז הגעתי למסקנה שלברוח על נפשי הוא הפיתרון הזמני הטוב ביותר. ואז נזכרתי ששכחתי את הנעלים שלי בחדר. אז יחפה, מפוחדת ואוחזת במטאטא חזרתי אל חדרי ונתתי כמה נגידות בפולש. חשבתי שהוא מת וסחבתי אותו על סלון ששם הוא הראה לי שהוא עדיין חיי ובועט. ובצעד אמיץ , לקחתי את הנעל של אמא *הדבר המוצק הקרוב שמצאתי*, ואתם יודעים את ההמשך. זה עדיין עושה לי צמרמורת.

בכל אופן, זה הג'וק הראשון שהרגתי. אני חושבת שעברתי את המבחן בהצלחה, בלי צווחה ולו אחת! אני יכולה לעבור לגור לבד

מה שכן, היתרון בג'וק הזה ניכר כרגע בצורה נהדרת בחדר שלי. מהרגע שהרגתי אותו, הפשלתי שרוולים, לקחתי חומרי ניקוי, החלפתי מצעים, הזזתי רהיטים, סידרתי מדפים כדי למנוע מדברים כאלה לחזור לחדר שלי.

מקווה שזה יעזור :S ומקווה גם שלג'וקים אין את כל הקטע הזה של נקמת דם וכולי.. אחרת..תדעו שאהבתי אתכם :S

הסוחרת מונציה, שמקווה שתהנו מערב שישי שלכם, בצורה הטובה ביותר