היום הייתי אצל הםסיכותראפיסטית והבנתי כמה עברתי מלא בכוחות עצמי בחודש וחצי- חודשיים האלו שאני אצלה. היא כיוונה אותי אבל בתכלס עשיתי המון עבודה מעבר. היא אומרת שהתקדמתי נפלא, והיא לא רואה בכלל מטופלים שמתקדמים מהר כמוני. *מסמיקה*.
אז המסקנה הממש נחמד שיצאתי ממנה עכשיו זה שכדי שבאמת ארגיש בלב את כל מה שאני מכניסה לעצמי למחשבות * שאני טובה, שאני מסוגלת לנסוע באוטובוסים ולעשות הכל עם כאב הבטן הזה ועם הצורך ללכת מלא לשירותים* זה פשוט הזמן. אבל מה בזמן יגרום לי להרגיש את זה יותר? החוויות הטובות שאני אצבור. החוויות הטובות כמו "וואלה נסעתי באוטובוס מפוצץ והרגשתי אחלה!". חוויות שיחזירו לי את האמון בעצמי ואת ההרגשה שאני באמת מסוגלת לכל ולא רק חושבת ככה . :)
היה לי יום מושלם. הוא התחיל עוד אתמול. דיברתי עם בוסה בטלפון ובשיא הטבעיות היה בא לי שהיא תבוא לישון אצלי, ככה יהיה לנו יותר זמן ביחד. והיא הסכימה. והיה כל כך נחמד. לא ראיתי אותה שבועיים, וגם לפני שבועיים זה היה מפגש קצר. אז הפעם ראינו את "נער קריאה" ביחד ודיברנו מלא והיה נפלא. ישנו במיטה שלי. זו פעם ראשונה שהזמנתי מישהו לישון אצלי אחר שהחלפתי למיטה וחצי והיה פשוט מלא מקום! לא הרגשתי שישנתי עם עוד מישהו במיטה.
מובן שעם בוסה אני לא עשיתי כלום, אבל זה סתם גרם לי לחשוב כמה נחמד יהיה לישון במיטה שלי עם מישהו. לא כמו שהיה אז עם וולברין, שהייתה לי מיטת יחיד עם מיטה מתקפלת ואי אפשר היה לישון בנוחות בכלל. פעם הבאה זה יהיה אחרת :)
בכל אופן, בבוקר שתינו תה ביחד , התלבשתי יפה * סוף סוף חנכתי את הג'קט האדום שלי :P* ויצאתי את הפסיכותראפיסטית. אחרי המפגש הזה, כרגיל יצאתי משם בהרגשה מעולה, חזרתי הביתה לשעתיים ויצאתי עם בוסה לראות את הסרט "חיי פיי". יש לי כל כך הרבה להגיד עליו! אז הקטע הבא הוא ספוילר אז תיזהרו!
ספוילר!!
יצאתי משם עם מסקנות ממש נחמדות. כל הזמן הסתכלתי על הסרט הפאן קצת פילוסופי והכל וניתחתי את האמא שלו. למשל הנמר והילד, באותה הסירה האבודה בלב הים. אני ממש לקחתי את זה כמטאפורה לבנאדם שמצוי באיזשהו מצב שמשהו מאיים עליו, ויש בו את הצד הרציונלי, החושב, החכם, האינטיליגנט, *לילד קוראים פיי, בחייכם..למה דווקא זה השם שלו? כי הוא פשוט מייצג את ההגיון והחוכמה שבבני האדם לפי דעתי* ויש את הצד הפראי, הלא מאולף, הפועל לפי אינסטינקט הישרדותי, ללא רגש וללא כל הגיון. הישרדות נטו. וגם אנחנו בתוך עצמנו צריכים לאלף את הנמר שבתוכנו. לאלף את הצד הפראי הזה. ובזמן משבר, כמו הסירה האבודה בלב הים, שני הצדדים לא מסתדרים אחד עם השני, יש מאבק בין הראש והיצר.
והמסקנה היותר גדולה של הסרט, מבחינתי, כשהוא סיפר את הסיפור עם הנמר ולאחר מכן סיפר את אותו הסיפור עם הקבלה של החיות לבני אדם. ושאל את האדם השני "באיזה סיפור אתה מאמין?". "בסיפור עם הנמר" "אז זה מה שהיה". *או משהו כזה, לא זוכרת מילה במילה*. אבל המשמעות העיקרית שקיבלתי מזה היא על דתות. כולן אותו הסיפור, השאלה רק באיזה סיפור אתה מאמין. באיזו גרסא את בוחר להאמין. זה היה יפיפה!
נגמר הספוילר!
מיד אחרי הסרט ישבתי עם בוסה לשתות משהו חם בבית קפה ליד, שם ניתחנו מלא את הסרט ואת החיים. ובספונטניות הוזמנתי לארוחת ערב אצלה. אז היה אוכל ממש טעים. והיה לי זמן איכות ממש כיף :)
אז שחזרתי הביתה, ציירתי מעט ודיברתי עם יוהן. בשיחה היה קטע שקצת גרם לי לחייך. סיפרתי לו על היום שעבר עלי והוספתי גם את זה שבוסה ישנה אצלי ושהיה נחמד לגלות שיש לי מספיק מקום במיטה לשניים. הוא לא ממש הגיב על זה והמשכנו לדבר כרגיל. אחרי כמה נושאים פתאום הוא אמר לי בלי שום קשר לכלום: "שאלה מיוחדת! את ממש מתגעגעת לחלוק מיטה עם מישהו? או שסוג של התרגלת לישון לבד?" אז אמרתי שאני מתגעגעת אבל בגלל שיותר חשוב לי הרגש אני מעדיפה שזה יהיה מרגש או כלום. ואז הוא הגיב:
I love everything about relationships so It always makes me wonder how long i can deal without it and it doesnt bothers me that much that I'm alone but whenever I get in touch with something that deals with it like develope feelings for someone ... I remeber how beautiful it is and how much I want it. So actually I'm fine with sleeping alone but subsconcious I think I really miss it and know there's nothing more comforable than sharing a bed.
ואני כמו נערה מתבגרת מחייכת לי מול המסך -_-" עוד שניה ויחזרו לי כל פצעי הבגרות!
בכל אופן לילה כבר, ממש מאוחר והגיע הזמן שגם אני אלך לתפוס קצת שינה.
חבל שאין לי את יוהן במיטה
היום הגעתי לתשובה זמנית, אני לא אישה ולא נערה. אני עלמה :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
