שבוע בבית והעולם מאיר לי פנים. השמש דווקא לא זורחת אבל במקומה יש שמיים אפורים יפים *ראו חתיכות שמיים בסוף הפוסט ;)*, הבטן שלי לא מי יודע מה עושה צרות, עדיין כואבת אבל פחות בעייתית ופחות עושה לי צרות, אנשים שלא דיברתי איתם המון זמן יוצרים קשר מחדש, הבחורצ'יק לקח את הפלאפון שלי והסתמסנו כ-ל היום, התאהבתי בלהקה שיוהן הכיר לי זה עתה *בארץ לא מוכרות מספיק להקות בריטיות! באירופה זה כנראה יותר נפוץ. או שאני לא מסתובבת עם האנשים הנכונים O_o*.
אתמול נשארתי לשמור על לונגי המפלצת הקטנה, בפעם האחרונה, אוחח! אני כל כך אתגעגע לשמור עליה ולישון איתה. אף אחד בחיים לא היה כזה שמח רק בגלל העובדה שקמתי בבוקר! זה מדהים. והרי לכם, כך המשוגעת נצפתה אתמול:
איך הצורת שכיבה הזאת נוחה לה?! רק היא כנראה תבין -_-"
בכל אופן, סיפרתי לכם כבר שביום שישי, במסיבת פרידה לפרלין, נפגשתי שוב עם הידיד ההומו שלה והוא הביא את החבר הגרמני שלו. היום הידיד שלח לי הודעה "אני ו*השם של חבר שלו* אוהבים אותך מאוד ורוצים לראות אותך". זה היה כל כך מחמם את הלב! אז קבענו אולי נתראה שבוע הבא *כי הסופ"ש הזה אני לא יוצאת מהבית בגלל הבדיקה :)*
מה שכן, אתמול קצת התבלבלתי בנוגע לבחורצ'יק וליוהן. אבל אין לי כוח בכלל לפתוח את הנושא היות והחלטתי לתת לבחורצ'יק הזדמנות, שניפגש ונראה איך הכימיה פנים אל מול פנים. בינתיים נורא כיף לי איתו בפייסבוק ובאסאמאסים. לא יכולה להסביר, הכל פשוט כימיה. אני גם לא רוצה יותר מידי להתלהב או משהו כזה, בגלל זה אני לא מרחיבה יותר, כי יש לי נטייה להתלהב עד השמיים בערך ולהתאכזב עד ליבת כדור הארץ בערך! *לא פחות ולא יותר!*.
הבוקר הזה שלי התחיל קצת עצבני. לונגי אמנם שוב פצחה במחול מטורף כשפקחתי את עיניי, וקפצה בכל מקום *כולל מעלי! בקשת מושלמת! היא כזאת כלבת רוח!* אבל בלילה התעוררתי להשתין ואיך ששכבתי בחזרה כל כך כאבה לי הבטן שלא הצלחתי להרדם..התחלתי למלמל תוך כדי מצב של עירות-שינה כל מיני אנחות כאב כאלה..מישהו שהיה רואה את זה היה חושב שאני גוססת -_-". ובבוקר מהרגע שהגעתי הביתה אמא שלי התחילה להתלונן על מליון ואחת דברים. פתאום כל דבר תפס לה את העין ועל כל דבר היה לה מה להעיר! אבל זה נרגע עם רדת הבוקר. אז עכשיו הכל בסדר :)
הצלחתי גם לעשות הליכה קצרה כי רציתי לראות קצת עולם ולא לשבת כל הזמן בבית. זה היה ממש כיף. וכשחזרתי, אחרי ניקיון יסודי של השירותים, התיישבתי להרגע מהכל, והיה לידי בלוק דפי שורות צהובים ועט וזה פשוט יצא. כתבתי סיפור לילדים מההתחלה עד הסוף! השם של הסיפור עלה לי לראש כבר מתחילת השבוע, אבל לא עשיתי עם זה כלום ועכשיו זה יצא, ועוד נראה לי שיצא דיי טוב! נותר רק לאייר הכל ולשלוח לאיזו הוצאה. אני חושבת שאני אנסה את מזלי, ואם לא, מקסימום אני בעצמי אלך לבית דפוס להפוך את זה לספר יחיד בספרייה שלי :)
אבל עד שאני אסיים לאייר הכל כנראה יעבור עוד הרבה הרבה זמן.. :)
היום הכרחתי את עצמי להזמין חברים שלא ראיתי המון המון זמן, אם מוחמד לא יבוא אל ההר ההר יבוא אל מוחמד! פעם ראשונה שאני משוות למוחמד במשפט הזה. עד עכשיו תמיד הייתי ההר! נראלי שיהיה סופר כיף!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
