"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

עמכם הסליחה על התוכן היבש הזה שאני כותבת. אני לא יודעת למה, בזמן האחרון כל פעם אני חושבת על פוסט, מתיישבת מול המסך מתחילה לכתוב ומאגר המילים מתייבש לי. ביומיים האחרונים נכתבו כבר עשרות פוסטים, רק שכולם בראש. אני מניחה שזה קשור בתקופות, כשרע לי אני כותבת המון, כשטוב, אני מתקשה.

החיים שלי די טובים כרגע, אחרי תקופה ארוכה שהם היו גהנום. כל סיפור הבטן לא נגמר, אני עדיין מתמודדת איתו כל יום, אובדת עצות, אבל התור המיוחל לגסטרו כבר קורה ביום רביעי. יש לי כל כך הרבה מה לספר לו שאני כבר כותבת הכ-ל כדי לא לשכוח כלום! אני כל כך מקווה שהוא ימשיך את הפטור שלי לשש שעות עבודה, כי הדבר הזה סידר לי את החיים!

זה לא מגיע ממקום של פינוק, למרות שכמובן זה טוב לצאת משם מוקדם, אבל כפי שאתם יודעים שרדתי שנה עם להגיע הביתה במינימום שמונה, ולמרות שהתלוננתי יכולתי לעשות זאת. עכשיו זה מגיע ממקום של צורך ממשי, אני צריכה לצאת משם מוקדם כדי לאכול. בשלושה ימים האחרונים ארוחת הבוקר שלי הייתה בשעה שלוש בצהריים, למרות שאני ערה מחמש וחצי בבוקר. שמתי לב שכשאני לא אוכלת שם לרוב המצב טוב, אני מצליחה לעבוד ולתרום מעצמי משהו, אבל ברגע שאצא יותר מאוחר לא אוכל ליישם את התוכנית הזאת שכן אני צריכה לאכול משהו במהלך היום ולא להתאפק עד הערב. אני אסביר לגסטרו שבקצב הזה אני אוכל ארוחה אחת ביום וזהו, אני מקווה שהוא יתחשב וימשיך לי את הפטור. אם לא, אין לי מושג מה אני הולכת לעשות, כי מסתבר שגם ביטלו לכולנו את השעות יציאה, אז אני צפויה לצאת כל יום מירושלים בשבע-שמונה ולהגיע הביתה במינימום תשע-עשר בערב. :S

חוץ מזה הימים האחרונים היו כל כך כיפים! בחמישי יצאתי סוף סוף לזומבה, נזכרתי בכל האנרגיות הטובות שם והכיף שזה עושה לי, היה לי גם כרטיס אורח שקיבלתי כשהצטרפתי למכון אז בוסה הצטרפה אלי וממש נהננו. היא גם רקדה המון שנים אז יש לה תנועות יפות והיא קולטת מהר. אחרי השיער זזנו אלי, התקלחנו וזזנו לבית של דודה. עכשיו הם טסו לחול ובן דוד שלי נשאר לבד עם הכלבה שלו והוא עובד לילות לפעמים. כשהם לא בבית הם שמים אותה בכלוב גדול כזה כדי שהיא לא תהרוס את הבית, אבל אנחנו לא רוצים להשאיר אותה שם לילה שלם, כי בכל זאת.. אז אני ובוסה באנו להיות עם לונגי לכל הלילה. הזמנו סושי שהגיע מ-מ-ש מהר. התחלנו לראות גם סרט פסיכי כזה, אבל הייתי כל כך מותשת שנרדמתי על הספה כבר אחרי עשרים דקות. בהתחלה תכננתי לקום בחמש , השעה שבן דוד שלי חוזר העבודה, ושנאכל ביחד ארוחת בוקר כיפית, כי הוא נראה לי קצת מדוכא. אבל הייתי כל כך עייפה שסימסתי לו בלילה ש"נדחה את הארוחת ערב לפעם אחרת" -_-".

בבוקר שמתי פעמיי אל עבר מרפאת השיניים. שם סוף סוף עברתי ניקוי יסודי של שיננית ,ומאז אני באמת לא מפסיקה לחייך. אני אוהבת את ההרגשה של אחרי שיננית *למרות שבפעם הקודמת היא הוציאה עלי עצבים וכאבה לי כל הלסת במשך יומיים!*. ובצהריים נסעתי לעירה של חולמנית! הייתי גאה בעצמי שהגעתי, כי אני לא נוהגת לנסוע רחוק, ועוד בלי GPS* לא סומכת על המכשיר שיש לנו בבית*. הסתכלתי באינטרנט כתבתי נקודות ופשוט נסעתי, בלי חששות. זכרתי את המפה בראש ואכן הגעתי בלי טעוות ויחסית מהר :).

היה לי מה זה כיף איתה! באמת, לא הפסקנו לדבר, וראיתי סוף סוף את החתולים והדירה ושוב את יבניאל. כמו שהיא כבר כתבה בבלוג שלה, ישבנו לשתות תה ויין, עשינו סיבוב בכמה מקומות שהיא נוהגת ללכת אליהם והיה מושלם. הבטן כאבה לי בהתחלה והצלחתי למתן את זה, אז בכלל הייתי מאושרת!

חולמניתי, זו הפגישה השניה שלנו והכל כך לא אחרונה! 3>

אחרי זה נהגתי כל הדרך הביתה בחיוך. אני מקווה שנהגים אחרים שהציצו לאוטו לא חשבו שאני משוגעת או שעשיתי מתיחת פנים XD

בערב יצאתי עם אחותי, מותק ובן דוד שלי לפאב. אחרי קוקטייל אחד אני כבר הייתי בעננים והתחלתי לזוז מצד לצד ולרקוד עם הידיים והראש במקום. אבל לא ממש משכרות, האלכוהול רק נתן לי אומץ, בתכלס היה ממש בא לי לרקוד כי הייתה מוזיקה טובה. מותק זרמה איתי קצת אז זה היה כיף.

והיום קמתי מאוחר! :( הכי מבאס ומרגיש יום מבוזבז, אבל כנראה הייתי צריכה את השינה הזו, הייתי מותשת. היום האמת לא בא לי כל כך לעשות משהו. אמנם רציתי לראות ידיד שלי שלא ראיתי המון זמן ואמרנו שנתראה בסופ"ש וגם יש זומבה. אבל לא יודעת, בא לי להתקלח עכשיו, להיכנס למיטה ולהמשיך לקרוא את "לבד בברלין". יש עוד כל כך הרבה ספרים שבא לי לקרוא ואני צריכה ורוצה לסיים את הנוכחי.

אז סליחה שוב על הפוסט היבש. אני מרגישה שאני רק כותבת פה אירועים שבעתיד ארצה לחזור לקרוא את הפוסט, ולהיזכר בחיוך.

אולי יהיו פחות עדכונים, עד שיחזור לי החשק

ואתמול נזכרתי כמה אלכוהול עושה לי חשק לסקס. כל הזמן דמיינתי איך אני פתאום מדביקה את הידיים של מישהו לקיר ודופקת לו צרפתית בלי חשבון. ואת השאר..וול..אני אשאיר לדמיון