"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

*הפוסט נכתב אתמול בלילה ולא הספקתי להוציא אותו החוצה. לא יודעת מה חשבתי לי -_-"*

נשיקה

שם עצם, אני עוד מתלבטת אם מוחשי או מופשט. אבל זה בכלל לא חשוב כי אני את הבגרות שלי כבר עשיתי *וזה מרגיש כל כך מזמן, יותר מזמן מהנשיקה האחרונה שקרתה בתקופה שהדינוזאורים שלטו בעולם*

דרושה נשיקה שהיא יותר משם עצם כמובן, דרושה נשיקה הנובעת מהתגשות קצות העצבנים שבשפתיים אבל מקורה במקום הרבה יותר עמוק מזה.

דרושה נשיקה שמחברת בין אנשים, שמלטפת את השפתיים כמו משב רוח נעים. שתהיה קלילה, רכה, מחממת ונעימה.

דרושה נשיקה שתגיד "אני כאן. לתמוך, להגן, לאהוב..."

דרושה נשיקה שתעביר את המסר של "אני רוצה אותך כאן בין שפתיי" שתחזיר את תחושת הביטחון של אני כן רצויה, אני כן שווה משהו, כי אלמלא אני, מי הייתה כאן עכשיו בין שפתיו.

דרושה נשיקה , כי פשוט יש משהו שאני יודעת לעשות ולא עשיתי בו שימוש כבר דיי הרבה זמן.

אוי ואבוי! אני באמת מאבדת את השפיות כבר בשלב כזה של היום! לא החלטתי אם אני אוהבת את הקטע הזה או לא, זה פשוט קצת מוזר. אני לא יודעת מאיפה זה יצא ועדיין קשה לי למחוק את זה.

אני חושבת שפשוט מחר כשאצא אני "אנצל" מישהו ואנשק אותו. למרות שזה לא יפה מצידי. אני כנראה לא אעשה את זה סתם. אם מישהו קצת ידליק אותי אולי אני אעשה משהו בנידון. הגיע הזמן לצאת למסע להשבת הבטיחון העצמי האבוד.

*בקריאה חוזרת של הפסקה הקודמת אני נשמעת כל כך תמימה שזה משהו! אדם יכול לאבד את התמימות שאפפה אותו בילדותו ולשוב אליה לאחר כמה שנים טובות?*

חגים תמיד עושים לי אווירה משפחתית, ואווירה משפחתית חגיגית כזו תמיד עושה לי חשק לבן זוג. זה כמו סוג של פנטזיה, רצון נסתר של הלב או משהו בסגנון, אבל כל חג אני פשוט מתה לבן זוג שאוכל לראות אותו מסתדר עם המשפחה שלי בערב החג. שנינו נהייה יפים ומטופחים. נחזור הביתה שבעים אך מרוצים ואיך שדלת הבית תיסגר אני פשוט אדביק אותו לקיר ואעשה בו כרצוני.

אבל בגרסא של חיי זה יהפך למשהו כזה: בדרך לחדר עם נשיקות סוערות ותוך כדי הורדת הבגדים אחד מהשני אני כנראה אסתבך ואשבור את הראש. ואם זה לא יקרה אני כנראה רק אפצע ואקרע איזה כפתור. או אתקע עם הראש במשקוף *סיפור אמיתי*.

אבל עדיין, בכל חג מחדש יהיה בא לי להגיע הביתה ולהפשיט מישהו חוץ מאת עצמי..כמובן..

וולברין עדיין שולח לי אסאמאסים לפעמים. לא משהו מיוחד. לא משהו בסגנון "בואי ניפגש" *למרות שפעם הוא הציע שנשב על בירה ואמרתי לו לא* אלא סתם מיידע אותי לגבי דברים שכאילו חשוב לו שאני אדע.

אז בפעמים הקודמות הוא שלח לי אוספי בדיחות מרושעות על תינוקות. וזה הומור שכבר סיימתי איתו. מראה לי שהוא קצת לא התבגר ואני התבגרתי פי אלף. בעוד פעם הוא עידכן אותי לגבי משחק מחשב שאהבנו לשחק ביחד שזה דווקא היה עדכון נחמד. והשבוע הוא עדכן אותי שהוא טס ללונדון אתמול.

ופתאום חשבתי על זה *כי איך אני יכולה להעביר דברים בלי לחשוב עליהם?!* למה? למה הוא עדיין מיידע אותי לגבי דברים כאלה. עברו כמעט שנתיים מאז הפרידה והוא עדיין שולח לי אסאמאסים. אמנם בתדירות כמעט אפסית. זה לא מפריע לי בכלל, פשוט חשבתי למה אכפת לו שאני אדע.

לי קורים מלא דברים ביומיום ואף פעם לא הרגשתי את הצורך ליידע אותו במשהו.

בכלל חשבתי על כל הזוגיות הזו שהייתה לנו, ומה זה אהבתי אותו בהתחלה עד שהוא נהיה פוץ במלוא מובן המילה ואני לא מבינה איך יכולתי להיות איתו בסוף? אני צריכה חוויה מתקנת אחרי הסוף של הזוגיות הזו. והייתי פשוט עיוורת. לפחות היום למדתי לפעמים הבאות פשוט לעמוד על העובדה שמגיע לי יחס יפה מחבר שלי. ומגיע לי שהוא ירצה לשלב איתי ידיים כשאנחנו הולכים ברחוב או סתם להתחבק פתאום, או נשיקה קטנה על השפתיים או על האף. מגיע לי את כל הקיטש לייט הזה!

בכל אופן אני כנראה אלך לראות עוד איזה פרק של דוסון :P

הם סוף סוף התנשקו! חיכיתי לזה כל העונה!

הסוחרת מונציה,

שמתמכרת לסדרות נעורים