"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

חזרנו מהים, היא ישבה על הכיסא שליד הנהג עם הרגליים הקטנות מחוץ לאוטו, טופחת רגל אחת בשניה להורדת כל החול שעוד נותר. עושה זאת בצורה שבה הייתה עושה הכל. אף אחת אחרת לא מנקה ככה את החול מבין כפות הרגליים. בצורה עגולה ומושלמת שבה רגל נוגעת ברגל. מיד אחר כך השחילה את אצבעותיה אל כפכפיה והייתה מוכנה לנסיעה. החלטתי לשים אותה בביתה, אמרתי שאני צריך קצת שקט והיא קיבלה זאת בהבנה. ידעתי שגם היא מרגישה שמשהו פה דעך אבל לא ידעתי אם היא מטאטאה את העובדה הזו מתחת לשטיח שארגנו ביחד או חושבת על כך בעצמה. הגעתי לבית שלי, דירה קטנה מתוך מלא דירות שמכווצות בגוש בטון בפרברים. אף פעם לא הרגשתי מתאים ובכל זאת אני שם כי זה מה שיש. מחשבות נידחות על בית בין המון ירוק ובין המון שכנים נחמדים שוב התגנבו לליבי. הדחקתי אותן כמו שעשיתי עד כה כי היו לי הרבה דברים אחרים לחשוב עליהם כמו עליה. מלבד רגליים קצרות היה לה גם מוח חד, היא הייתה חכמה ואינטיליגנטית ושמה לב לכל פרט. אבל היא לא אהבה את עצמה.היה את הרגע הזה שהיא שנאה את עצמה וישבנו שנינו בלילה, בשקט, בוהים במסך ולה ירדו דמעות. הסרתי את משקפיי והגשתי לה אותם אמרתי לה "הייתי רוצה שתרכיבי את המשקפיים הללו ותראי את עצמך כמו שאני רואה אותך". קצות פיה עלו במעט והדמעות בעיניים רק גברו "אתה כל כך מקסים" והיא התקרבה והרטיבה את חזי במי מלח זכים ובנשיקות קטנות ומתוקות אחריהם. עכשיו אני יושב לי על אותה ספה, עוד מלוכלך מהחול ויש לי שקט ויש משקפיים אבל אין אותה מהצד השני של העדשה. נכספתי אליה של אז. לפני שהשתנתה, לפני שהשתנתי, לפני שנהיינו אדישים. קמתי חצי ערום, פתחתי את המקרר ולקחתי את בקבוק הבירה האחרון שנותר, היא נפתחה בקול פקיעה קל שהפר רק לרגע את הדממה. חזרתי לספה, התיישבתי וגבי השמיע כמה קליקים והמשיך להזכיר לי שאני לא בעבר. לגמתי מהבירה הקרה ביום מחניק של אוגוסט, וחשבתי לי שיש מילים שנועדו להיכתב על בקבוקי בירה, בהוראות הפעלה, בעלוני מידע ובעיתונים, יש מילים שנועדו להישמר בספרי מדע ובין דפי ההיסטוריה ויש מילים שנועדו להיחרט בליבי לעד. השם שלה הוא אחת מהן.

החיים שלי משעממים. אין לי מה לכתוב על עצמי כמעט. היום בכיתי, כי נשברתי בצבא. וחבל לי שאני לא יכולה להגיד בפה מלא שאני נהנית מהשירות הצבאי שלי. אני נהנית מהאנשים. נקודה.

וכשישבתי במשרד מבודד מכל ורק רציתי כבר לעוף משם התחיל ברדיו השיר : I am free to do what I want. הבדיחה על חשבוני -_-".

לפחות מחר חופש. לא יזיקו לי קצת קניות, חברים ואזרחי.