בואו נכיר בעובדות:

הפאק העיקרי שלי הוא שאני בן אדם טוב יותר בזוג.

אני צריכה את הקבוע הזה.

אני צריכה אדם, ידיד טוב, את זה שיקלוט אותי.

אחרי ניר פיתחתי לעצמי רשימה מאוד ארוכה של סטנדרטים.

חלקם היו עמודי התווך במערכת היחסים שלנו. מה שהפך אותה לכל כך נהדרת 

וחלקם הם כל מה שניר לא הצליח למלא בחיים שלי. כל הדרישות שלנצח נותרו ללא מענה מצידו.

הרשימה הזו מכילה שילוב מאוד נדיר של תכונות.

אם יש בחור שעונה עליה... קשה לי להאמין שהוא לא מוקף בבנות.

ובכל זאת, תמיד מותר לקוות.

אם להיות ריאליים, נדמה שאין אף אחד שעונה על הקריטריונים האלה.

מה הסיכויים שהאבולוציה פיתחה שלמות נוסח ליאור?

ואולי הוא פה. ממש מתחת לאף שלי. ואני לא יכולה לשים לב כי אני כל כך עמוק בשלב שבו אני תופסת את הראש בידיים ונאנחת בקול.

כבר הרבה זמן שאני עמוק בתוך היאוש הזה.

מנסה בכוח (ולעיתים אף בהצלחה)  לשכנע את עצמי שעכשיו זה לא הזמן. ושאני בכלל לא רוצה או צריכה זוגיות כרגע.

כרגי אני רק "נהנית מהלבד שלי" או משהו מכפר בסגנון.

ובטעות - נתקלתי בו. בשילוב הקדוש.

ולפתע הכל נראה קרוב מאי פעם.

ואין לי מושג איך לגשת.

לא נעים להפריע לבחור שעסוק גם הוא בלהיאנח אך תוך כפות הידיים שלו.

ולמרות שמדובר בתחושה בלבד (שמבוססת על היכרות מאוד, אבל מאוד מאוד שטחית) אני נהנית להשתעשע במחשבה שאולי הוא קיים.

אולי מצאתי.

אולי הוא אפילו ישים לב.

אולי יהיה טוב.

ואולי אני סתם חולמת.

ולהלן סטיותי הקטנות:

חכם.

מצחיק.

שנון.

ציני.

אינטיליגנטי גם ברמה הרגשית.

נאה.

גבוה לשם שינוי.

רחב אופקים.

אסרטיבי.

קורא הרבה.

טעם מוזיקלי סביר+.

קצת מודעות חברתית לא תזיק.

איש שיחה טוב.

מתחשב.

בגיל המתאים.

גר באזור.

רומנטי במידה.

ידע להגיד לי לא.

על מה אני מדברת?

אין חיה כזאת.