להפוך לקלישאה.

לשבת שם ביציע ובכל זאת ברקע.

לשמוע כל פיפס. כל הצלחה כל נפילה ולתהות תמיד למה זו לא אני שמהווה את מושא העלילה.

להתאהב שוב.

להיות בטוחה ומוגנת ועיוורת להכל ולשכוח מי אני.

לבטל את עצמי לכדי מה שתאהב או לא תאהב בי.

להיפגע שוב.

לצנוח למטה.

לגרור איתי כאב לכל מקום.

לא לדעת איך לצאת מזה.

שתישאר צלקת שחשופה לכולם.

לצאת כלום.

אחרי כל ההשקעה שלי.

אחרי כל הביטחון וחוסר הביטחון והגאווה והידיעה שזו הדרך.

למצוא את עצמי בינונית. לא מאושרת. לא ממוצה.

חסרת אונים.

להיכשל.

כי זה עוד לא קרה.

לא באמת.

ואני לא יודעת מה יהיה איתי.

לא לקבל את מה שאני רוצה.

אבל חייבת להיות פעם ראשונה.

לקבל בהבנה את המציאות הזו.

של להיות לבד.

של להיות מוקפת באנשים אבל לדעת ששום דבר מזה לא הולך להחזיק.

כמו עכשיו.

להיות רווקה אחרי גיל 26.

לוותר לעצמי.

לא להיצמד לסטנדטים שלי.

למות כשאני עדיין מרגישה מאוימת ליד אנשים יפים.

במיוחד בנים.

במיוחד פנים אל פנים.

אני נהפכת לכזו גרסה נוראית ולחוצה של עצמי.

כמו בסרט מצויר.

להשוות את כולם אליך. או לחילופין לא למצוא אף אחד שיתעלה על זה.

ממה שהולך לקרות בבית הזה.

מהיום שבו כל השקרים שלי יצאו החוצה.

ואז אף אחד לא יבין.

אף אחד לא ישאר.

מהרגע שבו התמימות שלי תיעלם.

להיות יותר מדי.

בהכל.

בשביל כולם.

לנסות דברים שאני לא בטוחה שאני מצויינת בהם.

מהיום שבו הצוות שלי יתפרק.

והמשפחה האמיתית שלי, זו שמקבלת אותי ומבינה אותי ואני יכולה לספר לה גם את הדברים הכי מביכים ותמיד תדע מה לענות ומה להגיד - כבר לא תהיה מחויבת לעשות את זה.

להיות עוד עמוד בספר שלכם.

להכאיב שוב למישהו שאני אוהבת.

שהוא ישתוק.

מהעובדה שאני בכלל מסוגלת לזה.

מהביקורת הלא פוסקת שלך.

מפריע לך - דברי איתי כמו בן אדם.

תפסיקי להפוך את זה לבדיחות פומביות.

שאף אחד לא יקבל אותי.

שאני בן אדם שמתרגלים אליו רק כי חייבים.

מהעוצמה שלי.

מהאינטיליגנציה.

מהביטחון.

מאיך שאתם מגיבים לזה.

אני מפחדת ממה שהולך לקרות כשהכל יגמר.

וזה נגמר ממש עוד רגע.

די.