אבל מסתבר שברגעים עם מינון מדויק של השראה, מצב רוח, טעמים וריחות -

אני עוד זוכרת איך מציירים.

איך מבטאים את הרגש הזה במשיחות קטנות.

איפה מצלילים.

איך מציירים איכפתיות, אושר, רוגז, תקווה.

אין מעבירים מסרים מחאתיים.

איך הכל אמור להיראות.

יש מקום אחד שבו אני עדיין זוכרת איך שולטים.

ומקום אחד שבו אני מלמדת את עצמי מחדש.

יש את הדף, ויש אותי.

<אם רק היה לי סורק>

יום אהבה שמח (:

אני יודעת ששלי כזה.