הדרך למטה - הדרך למטרה.

זה מייאש.

להסתכל על עצמי ,

ולא לאהוב את מה שאני רואה.

אני רואה ילדה שמנה ,

שמנה מאוד ,

אנ רואה שומנים ,

שומנים שיוצאים מכל חור בגוף.

אני רואה את הפחד שלי ,

את האויב שלי

שנמצא בתוכי,

שהוא חצי ממני ,

השומנים.

אני רואה מה שאני לא רוצה לראות

מה שאני רוצה להעלם

מה שאני רוצה להרוג ,

השומנים.

אני רואה את הדבר

שימשיך להרוג אותי מבפנים

שימשיך למשוך אליי כאב וייאוש,

השומנים.

אבל מצד שני אני רואה

את מה שאני הולכת להרוג ,

אני רואה את הדרך לניצחון במלחמה

המלחמה האישית והכואבת שלי ,

נגד השומנים.

מי ינצח ?

אני כבר הפסדתי , הפסדתי את השנים הכי מאושרת שאמורות להיות

לכל ילד .

הפסדתי את הבריאות שלי , בהקאות , והנפש שלי בדכאונות .

אבל אולי אני אזכה במה שכל כך רציתי ,

הגוף ללא השומנים האיומים .

האם זה שווה את כל זה ? את כל ההקרבה וההפסדים?

חזרתי להקאות ,

הרגשתי שבורה מתמיד .

לא יכלתי ,

לא יכלתי להחזיק את עצמי .

בבקשה תוציאו אותי מיזה

למה זה חוזר אליי כל פעם מחדש

ועוד אפילו חזק יותר מהפעם הקודמת.

רע לי , נמאס לי מהמרדף אחרי האושר.