http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476ניסיון שלי לרדת במשקל.heCopyright 2026 יורדת בגדול!. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9858424<div align="right" dir="rtl">למה זה כל כך קשה להפסיק עם הרגלים רעים הרי אנחנו מודעין לזה שזה רע ומיותר. שזה מוריד מהערך של האדם אז להמ להמשיך עם זה ? לפעמים ההרגלים האלה פשוט לא נותנים לך ללכת הם מושכים אותך חזרה לבפנים. ואז אתה נופל למקום שממנו כבר אי אפשר לצאת. ההרגלים מתחילים שאתה רוצה משהו. רוצה אותו כ''כ כ''כ. יש אנשים שמוכנים לעשות הכל למען הדבר. כדי להתנתק מהרגל רע צריך עזרה, צריך תמיכה. אבל מי שלבד? מוצא נחמה בזה שהוא בעצם מוקף אנשים כמוהו. אם אותם הרגלים כמו שלא. שדואגים להזכיר לו שהוא לא יצא מיזה. שהפתרון היחיד הוא להמשיך ולהשיג את אוןתו משהו. אבל אחרי שמשיגים , זה לא נגמר , ואז מה ? מה משיגים אז שממשיכים עם זה ? רוצה להקיא את כל השומניפ האלה ממני , רוצה לרזות , רוצה כ''כ</div>Fri, 05 Sep 2008 13:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9858424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9858424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9833264<div align="right" dir="rtl"> בוקר: אקטימל [94 קל'] + 2 פרוסות לחם קל עם הקוטג' זייתים [100 קל'] צהריים: 4 כפות אורז / ספגטי / תפו"א / או כל דבר אחד [90 קל'] + שניצל צימחי / שניצל תירס ארוחת ערב: ביצה קשה [71 קל'] + פרוסת לחם [40 קל'] + סלט</div>Sat, 30 Aug 2008 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9833264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9833264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9818515<div align="right" dir="rtl">לאט לאט זה מתגבר. הדמעות עולות וממלאות את העיינים. מחנק בגרון . אין אויר , בכי , כאב. המחשבות רצות , דוחפים עוד קצת ועוד קצת , עמוק יותר , עמוק יותר , הופה , התכווצות , שיעול, כאב. אחת , שתיים ,שלווש , עמוק יותר חזק יותר . כאבים , התכווצויות , דמעות יורדות , חניקה . ואז זה יוצא. מה יוצא ? התסכול , הרעל האוכל. ברך נופלת על הריצפה , אחריה מגיעה גם השניה . הראש מונח על האסלה , שקט דממה . המדעות ממשיכות לרדת , הגרון השורף מנסה לעכל . ההתכווצויות לאט לאט עוברות. דקה מנוחה . לאט לאט , רגל אחר רגל קמים. מנגבים את הפנים , במים וסבון. נושמים 3 נשימת ארוכות . מנגבים את הדמעות. מורחים חיוך על הפנים , ויוצאים . כל מה שקרה , נשאר שם בפנים. את זה אף אחד לא ידע . רק אני , השרותים והמראה. רק משהו אחד קטן לפני יציאה , מסתכלים טוב טוב במראה. אכזבה. המראה המשתקף הוא אכזבה . הדמעות חוזרות , אבל לא נותנים להם לצאת , אסור שיראו שבכינו שיראו את הכאב. זה לא ניתן לשליטה , מרימים מבט אל המראה , והיא שם מופיעה, 'אנה' היית , או סתם אגדה ? ה'אנה' שלי היא</div>Wed, 27 Aug 2008 22:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9818515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9818515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9802158<div align="right" dir="rtl">זה מייאש. להסתכל על עצמי , ולא לאהוב את מה שאני רואה. אני רואה ילדה שמנה , שמנה מאוד , אנ רואה שומנים , שומנים שיוצאים מכל חור בגוף. אני רואה את הפחד שלי , את האויב שלי שנמצא בתוכי, שהוא חצי ממני , השומנים. אני רואה מה שאני לא רוצה לראות מה שאני רוצה להעלם מה שאני רוצה להרוג , השומנים. אני רואה את הדבר שימשיך להרוג אותי מבפנים שימשיך למשוך אליי כאב וייאוש, השומנים. אבל מצד שני אני רואה את מה שאני הולכת להרוג , אני רואה את הדרך לניצחון במלחמה המלחמה האישית והכואבת שלי , נגד השומנים. מי ינצח ? אני כבר הפסדתי , הפסדתי את השנים הכי מאושרת שאמורות להיות לכל ילד . הפסדתי את הבריאות שלי , בהקאות , והנפש שלי בדכאונות . אבל אולי אני אזכה במה שכל כך רציתי , הגוף ללא השומנים האיומים . האם זה שווה את כל זה ? את כל ההקרבה וההפסדים? חזרתי להקאות , הרגשתי שבורה מתמיד . לא יכלתי , לא יכלתי להחזיק את עצמי . בבקשה תוציאו אותי מיזה למה זה חוזר אליי כל פעם מחדש ועוד אפילו חזק יותר מהפעם הקודמת. רע לי , נמאס לי מהמרדף אחרי האושר.</div>Sun, 24 Aug 2008 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9802158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9802158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9792251<div align="right" dir="rtl">הכל התחיל בכיתה ח' גיליתי את העולם ה'מופלא ' הזה של ה''א אבל הייתי קטנה ואל הבנתי מספיק ירדתי קילו -שניים. העיניינים התגלגלו וחברות שלי גילו את העיניין או שאנחנו מספרות להורים שלך או שאת מספרת לרכזת . ההורים שלי אם הם יודעים על זה אני מתה אין סיכוי בחיים לא אסור אני לא יכולה פשוט לא. מחוסר בררה מוחלט סיפרתי לרכזת שסיפרה ליועצת ונכנסתי לשיחות והבטחתי שאני מפסיקה ובלה בלה בלה. רגיעה. חזרתי לזה חזק בכיתה ט' וירדתי במהירות. הרגשתי בעננים הייתי בטוחה שכלום לא יעצור אותי יותר. הרגשתי חדשה. התחלתי להקיא דם , סבלתי , דיכאון , בכי. ואז התחתלי להבין שחברות שלי 'הכי טובות שלי' מרכלות עליי בנושא הזה מאחורי הגב והן סיפרו לכולם פשוט לכולם. המשך ב]וסט הבא.</div>Sat, 23 Aug 2008 02:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9792251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9792251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9769444<div align="right" dir="rtl">כנראה שיש לה גידול לכלבה שלי. הדבר הכי יקר לי בעולם הזה. היא החיימשלי, גדלתי איתה. ויכול להיות שישלה גידול סרטני סקי , אני אוהבת אותך . נקשרתי אליה כל כך מגיל 4 אני איתה . תמיד הייתי איתה אפעם לא עזבתי אותה היא הדבר הכי טוב ויקר לי בעולם. סקי , אני אוהבת אותך והכל יהיה בסדר את הדבר הכי חשוב לי בעולם ואם יקרה לך משהו אני אמות באלי כבר שיעבור הרגע הזה ושידעו מה יש לה אני לא יכולה עם הלחץ הזה. אסקיסיבירי , הדבר הכי מהמם שתראו בחיימשלכם. בקשר למקשל ירדתי , אבל אין לזה שום משמעות כרגע סקי היא הכל בשבילי ולא אכפת יל כבר מכלום.</div>Mon, 18 Aug 2008 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9769444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9769444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9740977<div align="right" dir="rtl">במבט קטן לאחור אני רואה את כל מה שעברתי. זאת לא הפעם הראשונה שלי פה בישרא. וגם לא פעם ראשונה בנושא הזה. הניסיון שלי לרדת במשקל הוא ניסיון ארוך וממושך אני בת 15 ומשקלי הוא 62 על 160. כן , אני שמנה ואני מודעת לזה. ואני הולכת לטפל בזה . כי נמאס לי מהעלבות שלכם נמאס לי להתבייש בעצמי נמאס לי להרגיש שונה. אני רוצה להרגיש גאה בעצמי שהשגתי את החלום להיות רזה. עברתי כבר הכל הקאות , הקאות דם , צומות, הכל . סגרתי את הבלוג הקודם כי מספיק אנשים קראו בו שלא היו צריכים והעיניינים יצאו משליטה ממחר אני אתחיל לעדכן על הדרך הארוכה והקשה שלי. בלוג חדש - התחלה חדשה. לא אני לא מעודדת את כל השיט הזה להפך , אני נגד זה. אבל ברגע שנכנסים כבר אי אפשר לצאת. אז תחסכו לי תגובות נאצה . ותחסכו לעצמכם כאב ואל תכנסו לכל המעגל האינסופי הזה. היורדת בגדול.</div>Wed, 13 Aug 2008 13:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9740977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9740977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9736724<div align="right" dir="rtl">csheuv</div>Tue, 12 Aug 2008 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (יורדת בגדול!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=578476&blogcode=9736724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=578476&blog=9736724