לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הצג תגובות כאן



כינוי: 

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

עוד חוזר הניגון


והכאב מפעם ברקותיי והולם. והניגון תמיד אותו ניגון. ניגון עצוב וחרישי. עם שינויים קלים בפזמון. לעיתים הוא נשמע ללא סיבה, סתם מכורח הנסיבות. נסיבות החיים. והעיניים נעצמות מאליהן. לא מעייפות. אלא מיאוש. מויתור חד משמעי על הכל. אפילו על ההתמודדות. גם לזה אין כח. במיוחד לזה. ושוב הרצון היחידי הוא לברוח. לסרוק דרכי מילוט אפשריות מהזירה. מהחיים. והרצון הוא רק לדבר עם מישהו. ואיתו בלבד. אבל האדם הזה איננו לצידי. שוב מכורח הנסיבות. מאילוצי החיים. וגם אם הייתי מדברת איתו לא היו יוצאות המילים מפי. רק אנחת יאוש ארוכה שאמורה לספר הכל. והוא היה בורר את המשמעויות מתוך אותה אנחה. רק הוא ידע לעשות זאת. אין מילים לתאר את הגעגוע לאדם שעזר לי מכל. ליחידי שיכל לרומם אותי מכל המטענים בהם שקעתי. היחידי שידע מי אני באמת, שראה את הנפש דרך העיניים והצליח לדחוף אותה למעלה. רוחנית וגשמית כאחד. אבל עכשיו כל העומס הכבד הזה, המשא המכביד על ליבי, פשוט נשאר שם. מצטבר עם השעות, הימים, החודשים. והוא שיכול לקלף אותם נמצא הרחק. וסחיבת המשא קשה היא מנשוא. כמעט בלתי אפשרית. ואני, אני רוצה כל-כך הרבה. ואני לא רוצה כלום. יש בי כמיהה עמוקה לעשות זאת במקומו, ואין בי כוח שידחוף אותי לעשות זאת. ואני משתוקקת למועמד ראוי שימלא את חסרונו. אך כל המועמדים קטנים הם לחלל הרחב. ואני יודעת שזה רק זמני. אבל זמני יותר קבוע מזה עוד לא הכרתי.

נכתב על ידי , 15/10/2007 12:47  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעלי ב-11/11/2007 08:59
 





7,924
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.יעלי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .יעלי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)